לי לישועה (על הש"ס) קה

כמו הלכות ברכות שבת ואיסור והיתר שהם דברים הצריכים להתנהג האדם בארץ כפי ציווי השי"ת ולא די שיהיה למדן ובעל ת"ת אלא יפה לו אותה תורה הנקראת דרך אשר ילכו בה בארץ שע"י כן ישכח עון בבל יראה ובל ימצא וכעין פי' זה כ' המדרש שמואל וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה המלאכה ר"ל מעשה המצות כי לא המדרש הוא העיקר, (פ"ב) רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, הדבר תמוה שאומר איזהו (כן הגירסא ברע"ם) לשון זכר דלשון נקבה הוא איזוהי ואעפ"י שדרך הוא זכר ונקבה עיין בתוי"ט בקידושין מ"מ תוך כדי דיבור עושה אותו נקבה באומרו ישרה ואעפ"י שכן מצינו במקרא רוח גדולה וחזק בלשון חכמים אינו מן המובחר ואפשר לומר דר' רצה לרמוז לנו בתיבת איזהו שכל מגמותיו של אדם בכל דרכיו יהיה ליחד אותיות ו"ה הקב"ה ושכינתיה כמ"ש רז"ל בכל דרכיך ד"ע ה"ו לזה נקט לשון איזהו נוטריקון איזה שיהיה המעשה שיעשה יהיה ליחד ה"ו ובזה בודאי שיבור לו דרך ישרה כל שהיא תפארת הרומ"ז לוי"ו לעושיה הרומז לה"א וע"י יחוד זה ישפיע עליו שפע והיינו תפארת לו מן האדם העליון וכשתעשה זה לעשות כל מעשיך לשם שמים ודאי תהיה זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שאתה אין אתה מעריך ולא יודע להעריך אותם אלא כונתך לשם יחוד קוב"ה לעשות רצונו יתברך ותו לא. (שם) ר"ש אומר הוי זהיר בק"ש ותפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע וכו' ואל תהי רשע בפני עצמך ע"כ לכאורה ק' דאל תהי רשע אין לו קשר כמש"ל, וגם מ"ש הוי זהיר בק"ש ק' מהיכא תיתי להזהיר עליה, אבל אחר העיון הכל כענין אחד דטעמא מאי עושה תפלתו קבע משום שחושב בעצמו שאינו ראוי שיבואו לו הטובות שמתפלל עליהם מצד היותו רשע לזה מזהיר ר"ש שיעשה תפלתו תחנונים ולא יחשוב עצמו רשע דכיון שיהיה נזהר בק"ש די לו לצאת מכלל רשע ור"ש לטעמיה שאמר במקום אחר אפי' לא קרא אדם כ"א ק"ש שחרית וערבית הרי קיים לא ימושו מפיך ובודאי מי שזכות זה בידו אינו בכלל רשע ח"ו, ובדרך אחר אפשר לפ' ואל תהי רשע בפני עצמך בענין התפלה כמ"ש בברכות אר"י כל מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו נקרא רשע, וא"כ זאת תהיה כוונת ר"ש באומרו אל תהי רשע להתפלל בפני עצמך מופרד מן הציבור אלא תלך לבהכ"נ להתפלל דאל"כ נמצאת נקרא רשע וק"ל, ועל פשט אל תהי רשע בפני עצמך שפי' הרמב"ם דר"ל אל תחשוב עצמך רשע, ק' ממ"ש בנדה וז"ל א"ר שמלאי בשעה שנולד האדם וכו' ומשביעין עליו תהיה צדיק ואל תהיה רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים עליך שאתה צדיק אתה תהיה בעיניך כרשע עכל"ה ונראה היפך ממ"ש בכאן ונלע"ד שכוונת ר' שמלאי היא כרשע ולא רשע ממש כמ"ש בזוהר כרשע עבדת ולא רשע וכמש"ה כאויב ולא אויב והענין הוא אעפ"י שכולם יאמרו שקנית שלימותך והרי אתה צדיק גמור אתה תעשה עצמך כאלו היית רשע ועדיין אתה צריך להתישר ולהיות צדיק ולהוסיף קדושה ומע"ט ואל תאמין בעצמך עד יום מותך אבל לעולם אל תהיה רשע בפני עצמך ושני המאמרים באים כאחד ולא פלגן בהדייהו, ותירוץ זה נראה דנרמז ברמיזה במדרש שמואל בקשר אמיץ בשם מהר"ש ישראל ז"ל אעפ"י שלא ביאר כל הצורך שכ' וז"ל וגם אין לו להיות צדיק בעיניו כמ"ש רז"ל משביעין את הנולד במעי אמו ואפי' כל העולם אומרים עליך שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע ולא רשע אלא כבינוני לא צדיק ולא רשע וכו' ע"ש:

(פ"ד) רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד, הוי שפל רוח וכו' נראה לפרש בהקדים מ"ש רז"ל גדול הנאמר במשה יותר ממ"ש באברהם ובדוד דאלו באברהם נאמר ואנכי עפר ואפר ובדוד נאמר ואנכי תולעת ולא איש ובמשה נאמר ואנחנו מה ע"כ ואפשר לומר מא"ד ר"ת "מאברהם דוד כלומר יהיה אדם שפל רוח מאברהם דוד שהוא מאד ויאמר כמ"ש מרע"ה ונחנו מה גימטריא מאד השני ויהיה עניו קודם ויותר מכל האדם והיינו בפני כל אדם כמ"ש במרע"ה עניו מאד מכל האדם והתנא נותן טעם למה רוצה שהאדם יהיה יותר עניו מאברהם ומדוד מפני שתקות אנוש רמה דרצה לומר דאברהם אמר ואנכי עפר ואפר ואינו חידוש כי האדם נקרא כך בהיותו נוצר מן האדמה וגם דוד שאמר ואנכי תולעת ולא איש גם זה אינו חידוש שתקות אנוש רמה ועל פי דרך זה אפשר לפרש פ' והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה דלכאורה נראה מיותר ועל פי מש"ל יתפרש כך והאיש משה עניו מאד גימטריא מ"ה שכך היתה ענותנותו שאמר ונחנו מה וזאת הענוה גדולה מכל האדם (וגם מאד