לי לישועה (על הש"ס) קא

תלמיד ממש והראיה לזה כמ"ש דרבי ירמיה חבירו של רבי זירא ומצינו בשבת פרק קמא דף יו"ד רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא אלא ע"כ לומר דאין כוונת התוספות להוכיח כלל זה דבכל מקום יתיב קמיה הוא תלמידו ממש אלא מה שרוצים לומר שהיה פחות ממדרגתו וכפוף לו ולשון יתיב לא יתכן לומר על מי שגדול ממנו ודו"ק היטב. (דף קי"ט ע"ב) תניא רבי אומר אפי' קטנה לא נשאת פחותה ממ' שנה, איני והא אר"ח נשאת פחותה מעשרים יולדת עד ששים בת עשרים יולדת עד ארבעים בת ארבעים שוב אינה יולדת אלא מתוך שצדקניות היו נעשה להן נס כיוכבד דכתי' וילך איש וכו' אפשר בת ק"ל שנים וקורא אותה בת דא"ר חמא וכו' ואמאי קרי לה בת שנולדו לה סימני נערות, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו ע"כ ופירש רשב"ם וז"ל ומשני מתוך שצדקניות היו בטחו בצדקתן שיעשה להם נס כיוכבד ולכך נתעברו עד מ' שנה לינשא להגון כיוכבד שילדה אחר מ' שנה ומיהו נישואיה איכא למימר שהיו קודם מ' עכ"ל, ולכאורה קשיא לי טובא בזה המאמר ראשונה למה לא אמרו יעשה להם נס כמו שרה אמנו שילדה לתשעים שנה שהוא דבר המפורש בקרא, ועוד דאיכא למימר דיוכבד דנשאת קודם מ' שנה אהנייא לה לילד אחר מופלג אבל בנות צלפחד ראשונה נשאו אחר מ' וא"כ מה דמות יערוך ליוכבד וכמו שנראה מדברי רשב"ם שכתב ומיהו איכא למימר דנישואיה היו קודם מ', ועוד זאת אדרוש למה ליה לתלמודא למצוא נס בילידת משה והלא כבר נולד אהרן והיא בת קכ"ז ויותר ניכר הנס בפטר רחם בזקנה מלידת הבן שני שכבר נפתח רחמה, ולתרץ כל זה נ"ל לפרש הגמרא בדרך זו דלעולם דנשאת יוכבד קודם מ', ובנות צלפחד אין להם ללמוד מנישואים ראשונים אלא מה שלומדות הוא מחזרתה לעמרם שחזרה לה דרך כנשים כמ"ש רש"י בסוטה על מ"ש רז"ל שחזרו לה סימני נערות וא"כ כיון שחזרה לה אורח כנשים הוי כאלו נשאת באותו זמן נישואים ראשונים והיתה בת ק"ל ואפי"ה ילדה וזהו ודאי נס גדול משל שרה שהיתה בת תשעים דוקא, זאת ועוד כי שרה לא בטחה כמ"ש הרב עיון יעקב לא כן יוכבד בודאי בטחה דאל"כ למה חזרה לבעלה, ובזה יבואו על נכון דברי רשב"ם ומיהו בנישואיה איכא למימר דהיו קודם מ' שנה עכ"ל דלכאורה נראים דברים אלו כמי שמקשה על הש"ס ולפי' מ"ש באים כמין חומר והוא דרשב"ם רצה לתרץ למה לנו לבקש הנס בלידת משה והלא בלידת אהרן איכא נס יותר גדול כמש"ל, ולתרץ זה כתב בלשון הזהב ומיהו בנישואיה הראשונים ליכא הוכחה דיד הדוחה נטויה לומר דנישאת קודם מ' דמאן מוכח אלא הנס הוא אחר שחזרו סימני נערות וחזרה לבעלה כמ"ש לעיל ודו"ק, ועיין בהרי"ף בעין יעקב שנתקשה בדברי רשב"ם ובאמת דברי הרי"ף ז"ל קשים לי טובא יעו"ש. מסכת סנהדרין (דף ז' ע"א) אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת בין יריכותיו וגהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וכו' כולם אחוזי חרב וכו' מפחד בלילות מפחדה של גהינם וכו' עכ"ל, ואיכא למידק למה נקטו חרב ולא ענין אחר כמו אש או דבר אחר שמטיל יראה, ונ"ל לומר במ"ש באבות פ"ה חרב בא לעולם וכו' על המורים בתורה שלא כהלכה ועל עוות הדין וא"כ כדי שהדיין יזכור פורענות על עוות הדין נקט חרב שהיא המכה שבאה לעולם בשבילו ואפשר שטעם שאמר בין יריכותיו לרמוז לו שיבא בזמנו חרב בעולם ויהרוג יוצאי חלציו וזה בעולם הזה ועוד לו גהינם פתוחה תחתיו לעולם הבא וק"ל:

(שם ע"ב) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו, יש לדקדק למה אמרו שהיא אסורה לך ולא הניחו את הכתוב כפשטו דהיינו אם ברור לך הדבר ואתה מכיר בו כדרך שאתה מכיר לאחותך שנולדה עמך ודרה עמך ולמה לקחו צד האיסור שבו וכמו שדקדק הרב עיון יעקב ונלע"ד דרז"ל רמזו לנו שזה ענין אחר כדרכם לדבר בלשון חכמה להגיד כמה ענינים כפטיש הזה המתחלק לכמה נצוצות כי ע"כ אינו רחוק שכוונו ג"כ לחכמות שאינם מתורתינו כי אם חכמות של העולם ואלו החכמות יכול האדם ללומדם ולהשתמש בהם