לי לישועה (על הש"ס) ק

דשם עבד הוא שייך יותר בעולם הזה דגם הגוים נקראים עבדים ושכרם הוא בעולם הזה דוקא לא כן בברייתא עסיק באומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני ואינו שכר העולם הזה מפני שכוונתו היא שיחיה בנו כדי שיזכה ע"י מצות פו"ר לעולם הבא לא בשביל הנאתו ואהבתו בחיי בנו ושני הבבות של הברייתא ענין אחד הם שאומר בשביל שיחיה בני וכוונתו היא דוקא בשביל שיזכה בה ע"י אותה צדקה שמציל את בנו לחיי העוה"ב ובזה מתורץ למה אמר בשביל שיחיה בני ולא אמר בשביל שאחיה אני דאם אומר כך אז הוי שכר עולם הזה ואינו ראוי לעשות כן ע"מ לקבל פרס בעוה"ז וכמ"ש באבות וק"ל, (דף ט"ז ע"ב) ר"ש בר רבי אתייליד ליה ברתא חלש דעתיה א"ל אבוה ריביה באה לעולם א"ל בר קפרא תנחומין של הבל אמר לך אבוך א"א לעולם בלא זכרים ונקבות וכו' ופי' רש"י ז"ל רבייה שממהרין להיות לו זרע ע"כ ואפשר לפרש בדרך אחר במ"ש לקמן ד' קמ"א ע"א בת בתחילה סי' יפה לבנים א"ר משום דמרבייא לאחוה וא"ד דלא שלטא ביה עיה"ר וא"כ אפשר דכוונת רבי היה לו לרמוז ב' ענינים אלו בשם ריביה דהוא לישנא דמרבייא לאחוה ועוד דכיון דלא שלטא ביה עיה"ר יהיה סימן יפה להיות לו רבוי בנים. ובדרך רמז אפשר לומר במ"ש חז"ל דזכר בגימ' ברכה ונקבה גימ' נזק וכיון שסימנא מילתא יש מקום להיות עצב בלידת נקבה גרמא בנזקים וע"ז אמר לו רבי ריביה באה לעולם דריביה בשתי יודין כמ"ש בש"ס או כמ"ש רש"י רבייה באה לעולם עולה גימ' ברכה וא"כ אדקרית לה נקבה גימט' נזק קרי ליה ריביה כי שם צוה את הברכה שגימט' ברכה:

(דף ל"ד ע"א) בתוספות ד"ה יתיב רבי אבא קמיה דר' אמי וכו' הרב יד מלאכי אות יו"ד סי' רצ"ז כתב וז"ל יתיב רבי פלוני קמיה דרבי פלוני מלשון זה משמע שהוא תלמידו כ"כ התוספות בתרא דף ל"ד וכ"כ מהריק"ו ולי ההדיוט נראה לע"ד ראיה ברורה מתמורה ד"ה ע"ב דקאמר רבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן ויתיב לקמיה דרבי יוחנן ועם כל זה יש לעורר דלאו כללא הוא שהרי מצינו בברכות יתיב רבי מנשיא קמיה דאביי א"ל עני מרי ואם איתא דהוי תלמידו לא זו הדרך שהרב ישיב לתלמיד עני מרי עכ"ד קדשו והנה הראיה שהביא מתמורה יד הדוחה נטויה דלעולם יתיב לקמיה סתם אינו מכריח שיהיה תלמידו והאי ראיה אדרבא להפך היא מדהוצרך שם למימר דהוה תלמידיה ויתיב לקמיה ולי אני עבדו יש לי ראיה דכלל זה אינו צודק יותר מוכרחת מאותה שהביא הרב מברכות דאיתא בפסחים דף כ"ג ע"ב יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמן וכו' א"ל רבי יונתן רבך וכו' ואילו היה תלמידו לא הול"ל רבך אלא רביה דמר וכמו שדייק בגמרא בברכות דף כ"ז ע"ב דרבי ירמיה לא הוה תלמיד רב דא"ל מי בדלת ולא אמר מי בדיל מר ותו דאילו היה תלמידו לאו אורח ארעא להזכיר רבו אלא דהול"ל לשון אחר כמ"ש בגמרא דר"ה דף ל"א ע"ב וז"ל סלקא דעתך דריב"ז חבירו של רבי אליעזר רבו הוא ואידך כיון דתלמידיה הוא לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך יעו"ש וכן יש להביא ראיה מפסחים דף ל"ג ע"ב יתיב רב אחא בר עויא קמיה דרב חסדא וכו' ח"ל ואת לא תסברא וכו' ואילו היה תלמידו לא הול"ל ואת אלא ומר לא סבר לה ועוד יש להביא ראיה מסוכה דף י"א ע"א יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה ואמר רב צריך לנענע א"ל רב הונא הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דאמרה שמואל ולא אמרה רב עכל"ה ופירש"י אהדרינהו לאפיה בכעס עכ"ל ולפי קוצר דעתי ראיה זו הרי היא בבל תשוב ודו"ק. ומכל מקום מכל אלו המקומות ליכא קושיא להתוספות בכאן כי המעיין היטב יראה שאעפ"י שאמרו התוספות תלמידו הוה אין כונתם תלמידו ממש כ"א כתלמיד חבר נפקא לו וקושייתם היא שהרי מצינו להיפך דאדרבא רבי אמי אמר רבותינו שבארץ ישראל על רבי אבא וכל כי האי ליכא למימר לתלמיד חבר ודבר זה מבואר יוצא ממ"ש התוספות בחולין דף י"ג ע"א ד"ה בעא מיניה שמואל מרב הונא וכו' משמע שהיה שמואל קטן מרב הונא וכן בריש גיטין בפי' יש בערכין הוו יתבי רב הונא ורב חייא בר רב קמי שמואל משמע כתלמיד לפני רבו וכו' ורבי ירמיה חבירו של רבי זירא וכו' עכ"ל הרי שאמרו משמע כתלמיד ולא בהחלט שיהיה כלל דכל מקום דקאמר יתיב צריך להיות