לבושי מרדכי על יורה דעה צח

שאין לה וסת קבוע לענין בדיקה לפ"ת ומפקפק ע"ז דקשי' לי' הא גופא מי לא תחוש לעונה בינוני' והביא ראי' מדברי ש"ך סי' קפ"ט ס"ק כ' עיי"ש. ובנ"ד הא בלאו"ה יש לדון באותן הימים ועוד הא כתבת' דפחות מל"א לא ראת' וא"כ לכמה דעות וסת ההפלגה מובלע בעונה בינינו' רק לפי מסקנת הש"ך בס"ק ל' דאזלי' בזה בתר ימי החדש בין מלא בין חסר חין נ"מ רק יום א' לפעמים ועי' בחו"ד שם: ושוב באת' לדון על אות' ימים שפעמים מאחר' והבאת' דברי רמ"א סי' קפ"ד עמ"ש בשם הגה"מ פ"א מה' א"ב וכל הפירושי' שנאמרו עלי' לא השמיטו קולמוס'. והנה מ"ש ע"ד מע"ג כמה איחר להקשות מדברי רמ"א סי' קפ"ט באשה שיש וסת הדלוג על אופן זה שראה' ט"ו ט"ז י"ז ודילג' לראות שאז י"ז י"ח ושוב דלגה על י"ז י"ח י"ט דפסק דלא כרמב"ן דס"ל שצריכ' לחוש לבד מהדלוג י"ח י"ט ליום י"ז דהיינו וסת' השוה דראת' ביום ההוא ג"פ ומעוני' כמ"ש הב"י דהרמב"ן לשי' דס"ל דלא כדעת הרז"ה הנ"ל דאזלי' בתר תחילת הוסת ואם לא ראת' כסדר הזה שוב פסק הוסת אלא כדעת הראב"ד דצריכ' לחוש גם למשיכת זמן הוסת ע"כ נעשה יום י"ז וסת השוה אבל לדעת הרז"ה אין כאן וסת השוה והלא ממקומ' הוא מוכרע דהמחבר שפסק בסי' קפ"ד סעיף י' כדעת הרז"ה דאזלי' בתר תחילת הוסת ולא הזמן שנמשכ' והרמ"א שתק לי' ש"מ דקבל דברי' לפסוק כן הלכה וא"כ סותר עצמו מכי' ובי' האיך פסק שוב כדברי הגה"מ וראיתי כי כן הקשה החכמ"א בכלל ק"ג סי' ו' עי"ש בהג"ה: ולנע"ד דברי המע"מ מדויקי' היטב דהא העמיד דבריו ע"ד הרא"ש ס"פ האשה שהביא דברי הרז"ה הה"ד הנזכר סי' קפ"ד סעיף ו' דאזלי' בתר תחילת הוסת. והנה שם מיירי דלא שינת' עד הנה בדלוג לקבוע וסת' בדלוגי' וע"ז העמיד דבריו המע"מ אות כ"ט ואמר "וכן" כשדלגה דהיינו מ"ש בסי' קפ"ט ברמ"א דהיינו שראת' ט"ז עד י"ז ואח"כ ט"ז י"ז ואח"כ י"ז ח"י דהכריע רמ"א ג"כ בזה דאזלי' בתר תחילת הוסת וקבע' לדלוגים ודלא כרמב"ן דס"ל דיום י"ז ממ"נ נקבע בתוך ימי הדילוג כי הוא שוה בראיי' ובב"י, ור"מ ס"ל דכ"ז לשי' דלא אזל בתר תחילת הוסת כרז"ה אלא כדעת הראב"ד כמ"ש הרא"ש שם ס"פ האשה אבל הב"ח בסי' קפ"ט הביא דברי הראב"ד מס' בעה"נ שכ' כיון דרוב נשים דרכן בכך שמשני' בדלוגי' והכי הלא אנו רואי' שמשני' וסת' כדרך הוסת סבא בדלוג לא אזלי' בתר משיכת הוסת אלא קבע' בדלוגי', ולא נחוש למשיכ' י"ז וכן מסיק להפכה כן נראה ומדעתו א"כ בפשיטות ליה מצי להקשות מני' ובי' דברי הרמ"א מ"ש בס' הגה"מ ומ"ש המחבר סעיף ו' בשם רז"ה דשאני רגיל' לשנות לדלוגי' להקדים אי לאחר (עי' בש"ך סי' קפ"ט ס"ק ט' דלמפרע נמי שייך דילוג) משא"כ דברי הרז"ה נאמרו על ראיי' שבעת' וזמנ' לתחילת ראייה' וכיון שעבר' מה שראוי' לראות אינ' חושש' וא"כ שני ושני. אבל הב"י ור"מ דדייק בלישנ' משום דאזלי' בתר תחילת הראיי' גם בהך דסי' קפ"ט ודחי' קשי' דידי' אדידי' וע"כ דייק במע"מ בלישנא וכן (ולא הי' לפניו מ"ש בש"ע החדשי' ציון הרז"ה והרא"ש בשם הראב"ד מבע"נ כי כן ציינו אח"כ) הכלל העולה מסברת הב"ח דיש לחלק בין אשה שראת' בוסת השוה ב' או ג' ימים דאז בהגיע' וסת' אי"צ לחוש לדעת הרז"ה רק לתחילת הוסת ולדעת הרמב"ן והראב"ד לזמן כל ימי משך הוסת ולא מהני שעבר יו' א' אבל אם מדלג' יום יומים מזמן לזמן ורק יום א' שוה לראות בזה גם הראב"ד מודה דאזלי' בתר הדלוג ולא לזמן ששוה בה כי דרכ' דרך דלוג א"כ לכ"ע לדידי' אזלי' בתר תחילת הוסת אבל הב"י ס"ל דגם בזה דעת הראב"ד שוה עם דעת הרמב"ן וגם בזה הכריע הרמ"א דאזלי' בתר תחילת הוסת וחושש' לימי הדלוג כרז"ה ובסי' קפ"ד דפסק כהג"מ דחושש' להקדמ' ולאחר' הימים דבזה לא אזיל בתר תחילת הוסת אלא חושש' לכולן ולא לדלוגי' וזה דמי' לאהדדי ומ"ש הפירו' בדברי הש"ך ורמ"א לענין לחוש להקדים גם בימים שלא ראת' אלא בהגעת וסת צריכ' להקדים ג"כ כמו בוסת הדלוג לאחריו. כבר רמזתי כי דעת הש"ך סי' קפ"ט ס"ק ט' דשייך גם וסת הדלוג למפרע אבל הכו"פ חולק עלי' דזה נגד הטבע דלבסוף יזדמנ' הימים לאהדדי. והנה הפי' בהג"מ נראה דאיירי באשה שאין לה וסת קבוע כמ"ש הפלתי וכן סיים במע"מ ועי' בחכ"א הנ"ל. ולהלכה מסקנת' דבנזדמן לה טביל' או יוצא לדרך אפשר להקל כדעת שהביא בש"ג וביוצא לדרך וסיים דודאי יש לסמוך אמתירי' וכן אם וסת' רק בלילה ולא ביום אפי' פ"א או תמיד ביום אז מותר בלילה ואם בלילה מותר ביום ועי' חת"ס יו"ד סי' קס"ו כיו"ב. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"ס מאד סימן ק"ד בהי"ת יום ה' פ' תרומה תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו, לכבוד הרב הגאון המפו' בנש"ק מו"ה משה שמואל גלאזנער נ"י אב"ד דק"ק קלויזענבורג יצ"ו. בדבר אשר הציע לפני האי מרגנית' טבא אשר העלה ע"ד חוו"ד במה שהשיג ע"ד ט"ז סי' קפ"ה ע"ד הרמ"א בתשוב' סי' ב' באיש ואשה אשר מפני מ"ע הסתיר' טהרת' פני שכינה' בלביש' בגדי נדות אם יש להתיר' ע"י אמתל' זו, והשיב הט"ז דבנדון זה פשיטא דמותרי' כיון דגלתה דבריה' מעיקר' על דעת זה הוה כמו מוסר מודע' בגטין וכן באיש ואשה שדרים זה עם זה דאמרי' במס' קידושין דהורגי' עפ"י חזק' דודאי אם גלו לפני עדים מעיקר' ומעידי' בעתו וזמנו ודאי אין הורגים על החזק' זו והיינו נמי טעמי' גבי יצחק שהביא ממנו הרמ"א ראייתו, וע"ז השיב בחוו"ד דשא"ה דוודאי עדים נאמנים משא"כ הכא עפ"י דבוריהם לבד מנ"ל דנאמני', וכ"ת דעתו