לבושי מרדכי על יורה דעה צז

סי' ק"ע הנ"ל בשם רבו הגאון מהר"ן זצ"ל שחילק משום דאם תרגיש תאמר לו ליפרוש ואין אסור בפריש' משא"כ בביא' שאסור לפרוש בא"ח וקשה לסמוך שיעמוד א"ע עד שימ' האבר כמובן וכן י"ל מדברי הנוב"י סימן נ"ו עייש"ה. ומ"ש מדברי הפוסקי' ביוצא לדרך המתירי' אף בתשמיש וכן מפלוגת' רבי ורשב"ג ברואה מחמת ונכה אפי' בשעת וסת'. כל הני ראיות מביא הרשב"א עצמ' במסמרת הבית נגד דעת הרא"ה: ומ"ש מעל' ע"ד חו"ד ופ"ת בסי' קפ"ד דאם י"ל דהיתה איזה הרגשה בד"א אינ' טהורה לאחר וסתות וקשה לו א"כ אמאי תלינן במכה בשעת וסתה. עיין בסד"ט ריש סי' קפ"ג באורך דאם יש לתלות בד"א כגון מכה או מאכולת תלינן אם כי דהי' איזה דבר כגון בדיקת עד וכיו"ב דסבר' הרגשת דבר ההיא הוה משום דלאו דבר ברור הוא שלא תדע להבחין בין הרגשה להרגשה ואיכא ס"ס ומביא ראיי' מדברי ט"ז סי' ק"צ סקכ"ג עיי"ש ועוד דבר ידוע בפסקי אחרונים בענין טריפות דכל היכא דאיכא למתלי יש להקל יותר והביא' בזה דברי ר"י הידועין בשבירת ארכוב' יעיי"ש בסי' כ'. א"כ החלוק מבואר דהחו"ד ופ"ת איירי שאין שום דבר לפנינו לתלות איזה דמים דהא קחי על אשה שבדקה בשעת וסת ונאבד העד דליכ' ראיי' משום דלא ארגשה כמו אם לא הית' בדקה כלל דדילמא הרגשת עד הוא אבל במכה שיש בו דם הא יש לנו שפיר לתלות בדם מכה וכמ"ש דלענין טריפות תלינן אפי' בדאורייתא: שוב הביא דברי נוב"י סי' כ"ה דלאח"ז וסת איכא חזקת טהרה והקשה מדברי תוס' דף ט"ו ד"ה אפי' דהקש' אדברי רבב"ח שפי' אמתנית' דהבא מן הדרך כשיה' להן בחזקת טהרה אפי' הגיע זמן וסת אמאי מותרים הא דרשינן והזהרתם את בנ"י שצריך להפריש סמוך לוסתן ותי' דדברי רבב"ח הם כששהה' ז' ימים דיכולים לטבול וקשי' לי' למעל' למה צריך להמתין ז' ימים ולדעת הנוב"י מיד תהי' מותרת משום חזקת טהרה. ועד"ז העלה פרפרת נאה. אלא דתמיה' בעיני מה זה קושי' הנוב"י לא קאמר רק מ"מ וסתות דרבנן ולא דאוריי' דאורח בזמנו בא חזקה אלימתא היא וע"ז קאמר דלאח"ז איכא חזקת טהרה דלעבר אמרינן חזקה כמ"ש ולהכי הוה רק דרבנן וא"כ ס"ס למה תהי' מותרת עכ"פ ומדרבנן אסור ע"כ צריך לתירוץ התוס' דבאמת אינה מותרת רק לאחר ז' דספיק' הוה ומוציא מידי ספיק' כסוגי' הנ"ל וז"פ: ושוב הקשה ע"ד הנונ"י מדידי' אדידי' ממ"ש באות' תשובה בפירו' דברי ר"ח דם הנמצא בפרוזדור. כיון דדם עכ"פ טמא שוב ליכא חזקת טהרה וא"כ קשה מהברייתא הנ"ל איך תולין בשעת וסת'. והנה בכלל זה שחדש הגאון נוב"י דמחזיקי' מטומאה לטומאה כבר הרעישו עליו באחרונים עיי"ש חו"ד סי' קפ"ב ובת' ברית אברהם בפתחי נדה ובפרט בחת"ס בסי' קמ"ב והנוב"י בעצמ' נראה דחזר בו עיי' בסי' כ"ז ועיין במהדו"ת סי' קכ"ז ועיין במהר"מ שיק סי' קע"ז דפירש פלוגת' רשב"ג ורבי דף ט"ז דפליגו בסבר' נוב"י דרבי קאמר אי חיישת לוסת וכו' דאם הדם טונא גם האשה טמאה דמחזיקים מטומאה לטומא' ורשב"ג סבר דאין מחזיקין ובאמת פלוגת' הוא בנזיר ר"י כיהה וטהור. ובלא"ה י"ל הא הנוב"י בסי' מ"א בתירוצ' ע"ד הרשב"א שמתיר אפי' באינו ידוע שמכת' מוציא' דם ומסקנת הנוב"י דאיירי באינו ידוע לה שמכה' במקור אומן הצדדים ואיכא ס"ס וא"כ ה"נ צ"ל לדידי' דבאופן זה מיירי פלוגת' רבי ורשב"ג דהא ע"ז פירש הרשב"א שלא כד' התוס' אלא דאיירי באינו יודע' שמכת' מוציא דם ומ"מ טהורה מטעם ס"ס וכ"ז לענין האשה אבל לענין הדם עצמו אינו רק ספק א' כמובן ולהכ' מספיק' מטמא א"כ שוב ליכא למימר דמחזיקי' דהא ליכא רק ספיקא ולא חזק'. וכמדומה לי שראיתי באיזה תשובה לפרש כן פלוגת' רבי ורשב"ג. ומ"ש אדברי הנוב"י בסי' נ"ג ממ"ש טעם לכתמי' שאינ' מטמאים רק ע"ד שמקבל טומאה כל קושי' מעל' העיר בחו"ד סי' ק"צ סק"ח עיי"ש: ומ"ש מעל' אדברי תוס' מגמר' דכל"ח מגבו אי מקבל כתמים ומ"ש משתות' משום דמקבל טומא' נגעים. ודאי כי יש לחלק בזה כיון דמ"מ מקבל איז' טומאה מה לי זו או זו. ולא אדע למה תולה הטעם "אם באיזה פעם" דזה כמו זה שכיח משא"כ כלי חרס מגבו ובלא"ה שם בחו"ד מפרש גם לדברי תוס' דהך נשתית' משום טומאת נגעים הוא מטעמי דלא פלוג וזה כהנ"ל משא"כ מגבו פלוג ופלוג הוא בלא"ה שאינו מקבל טומאה מגבו בשום אופן: מ"ש עוד ע"ד ב"א והלא הוא בעצמו אומר דלאח"ז ודאי דרבנן כיון דלא ארגשה ודאי זו סבר' דאוריית' למ"ד דאינ' מטמאה למפרע וכמ"ש הפוסקים דרוב דמים בא בהרגשה אבל בעוד זמן הגעת וסתה אין ראיי' מהרגשה דילמא תרגיש ותראה בזמן ביאתו כמ"ש כנ"ל. ודניחוש דלמא ארגשה ולא אדעתי' ודאי אינו רק חומר' דרבנן. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ק"ג שלמא רבא לכבוד ידידי הרב הגדול מו"ה משה שווארטץ נ"י מכתבך הנעי' הגיעני וגם לרבות מנחת ברכה למען בחורי חמד בני עניי' שמהם תצא תורה והשוא' חן תן כך וכו'. הנה מה דפשיטא לך בנד"ז אשר האורח וסת' לא בא עד כ' יום ומכאן והלאה פעמי' מקדמ' ופעמים מאחר' ובזה לא קביע' וסת' ועכ"פ פחות מל"א יום לא ראת' אם צריך לחוש לעונה ביניכו'. ואמרת שלא מצאת הלכ' זו. והנה כן דעתו של החו"ד בסי' קפ"י בהאי בדיש לה עד זמן י"ד ימים שלא תראה ואח"כ לא קביע' וסת' דחשיב לי' להמחבר כאשה שיש לה וסת לענין דינ' שא"צ לנהוג כאשה