לבושי מרדכי על יורה דעה צט

כי גם הכא אם טוענת ברי לא דני' אות' במלקות או מיתת ב"ד משום הך חזקה כמ"ש הפנ"י בסוגי' דשמא יחפה דברי מהני לבע"ד נגד חזקה עכ"ד והנה כבר יושב על מדוכה זו בסדרי טהרה סי' קפ"ה ובחת"ס באה"ע סי' ס"ח ובס"ט הביא דברי המהרש"א מ' יבמות ד' פ' בסוגי' דתרי ותרי אלא שדעת הס"ט כחלק בין חזק' לחזק' דדוק' בחזק' דמעיקר' אמרי' כן אבל חזקה זו שלפנינו לא מהני ברי נגד חזקת המנהג, ועי' בנוב"י מהדו"ק באה"ע סי' נ"ד דמחלק ג"כ בחזקות דחזק' דהשתא כלומר דהחזקה עוד לפנינו כמו אין אדם פורע ת"ז עדיפ' מחזק' דמעיקר' דילפי' מנגע וגם חזק' זו דאיש ואשה שהוא חזקת המנהג העולם עדיפ' עיי"ש, ובאמת תמי' לי בדברי ס"ט וחת"ס שלא הזכיר' דברי הרמ"א עצמ' בתשו' שכ' לתרץ בתי' א' למה נאמר בגמ' בעלה לוק' ולא אמר' היא לוקה ותי' דהיא יודעת בבירור טהרה' ואם היא יודעת אנן מהיכ' ידעי' ועכ"ח דטוענת ברי לפנינו. ומ"ש כ"ת דעכ"ח הרמ"א לא ס"ל כסברת חוו"ד דהא מביא ראי' מיצחק אע"ה דהא ודאי הי' ידוע בעולם ועפ"י עדות ברורים הי' עומד להתברר דלא אחות' היא, תמה אני כי כ"ת העלים עין מדברי ה הרמ"א הלא הוא עצמ' השיב כן על ראיי' זו דשאני התם דיש להכחיש דברי' עפ"י עדים. אלא שדעתו כי אין חלוק כיון שהאנינת' תורה מוספר' לה הוה הכחש' דידה ג"כ כעדים ועכ"פ צריכ' לפלפול' וז"ש בחו"ד. ומ"ש כ"ת בלשונו דא"כ הדק"ל מה חלוק בין עובד' דרמ"א והך דלבש' בגדי נדה, לשון זה אינ' מבין משמע דקשי' להו לאחרונים על עובד' הרמ"א וכ"ת מתרצ', ותימא דהא כל דברי ת' הרמ"א עד"ז סובבי' אם יש להתיר בעובד' זו ומ"ש מלבש' בגדי נדה דבעלי' לוקה ולא מהני אמתל' לדעת הרמב"ן וע"ז מסיק לחלק דאמתל' זו טוב' דשם בלבש' לא הית' צריכ' למעשה דלביש' משא"כ הכא דהית' מכוונת מפני מ"ע פני השכנים וכמ"ש הש"ך בשמו. וראיתי כי כ"ת מתרץ עפ"י דברי הרמב"ם מה' סנהדרין דאסור עצמ' הוחזק עפ"י כ"א וכיון שהוחזק שוב אם א' עבר ואכל האסור מפקי' אותו כידוע' וא"כ הך דהוחזק' נדה בשכנתי' איירי שהוחזק' ע"י שפורשי' זמ"ז בנגיע' וכיו"ב שאוסרי' בימי נדות' וע"כ לא מהני אמתל' משא"כ בעובד' דרמיא שלא הוחזק' לענין זה בינ' לבינ' וכיון שכן דנין בו דבורי' שסותרי' ומכחישים זא"ז כמו שאר ספק בהכחשת עד בעד ומהני שפיר אמתל' לספיק' ולפי"ז הי' יוצא לנו דבר חדש דאם בעלה אינ' בבית' ממילא ל"ש הוחזק' ע"י פריש' ובבוא' לבית' בא אלי' לא ילק' עפ"י אמתל' ולא שמענו חלוק בזה, וגם מ"ש דבלא הוחזק' הוה כספיק' ולפי"ז אם הית' אומרת שראת' כתם שאינ' אלא מדרבנן וכי נימא ספיק' דרבנן לקולא ול"צ. אפי' לאמתל' או שהית' אמר' שנטמא' בספיק' נימא דהוה ס"ס, זה ג"כ לא שמענו וסתומ' קתני, ועי' בתפארת ישראל שאצל הכו"פ מה' נדה שמקש' באמת למה בעל' לוקה דילמ' הוחזק' ע"י שראת' כתם וגם הוה התראת ספק עי"ש ועי' בכו"פ אסר דעתו דבלא אמתל' הוה דברי' שסותרי' ומכחישים זא"ז כמו לא אמרו כלום ודני' עפ"י חזקה דמעיקר' עיי"ש, ועיי' חת"ס אבה"ע ח"ב סי' צ"א דג"כ לא חשבה לספיקא ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ק"ה בהי"ת יום עש"ק פ' בשלח עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד הרב הגדול מו"ה שבתי פריעדמאנן בק"ק גאראני יצ"ו. הנני ע"ד מ"ש באשה אשר שמשה שלא בשעת וסת' וכ"פ מרגשת זיבת דבר לח אשר לרוב ראיות הנ"ל היא ליחה לבנה, ולאחר התשמיש מצאה טמאה וגם הוא מצא במכנסיים שלו טיפת דמים, והנה הי' דין פשוט דשלא בש"ו הוה אנוסי' כמ"ש בסי' קפ"ה רק דא עקת' שהית' לחה (לשון זה אינו מובן ואפשר דעתו כי היתה מרגשת במשמוש ידיה או ע"י נגיעת בשר בבשר שיש מקומי שה' לחין) ולא בדקה עצמ' קודם תשמיש, אם צריכ' כפרה יען שלא בדק' עצמ' קודם מפני הלחות ונפלי' ברברבות' במ"ש בחכ"א כלל כ"ח דברגילים לראות זיבת דבר לח ועל רוב היא ליחה לבנה אי"צ בדיקה על הרגשה זו ובתשו' דברי חיים סי' ל"ד ח"א וסי' ס"ו ח"ב התיר ג"כ אפי' בהרגש' פיהמק"ל, אך בתש' בית שלמה חולק עליו דבכגון זו אין תולין במצוי', ומע"כ פלפל להביא ראי' לדעת המתירים ממס' נדה דף נ"ז במ"ש בבריית' ובמגעות והיסטות הלך אחר הרוב. ומסיק בגמר' דהיינו אם רוב ימיה טמאים טמאות ופליגו רש"י ותוס' לדעת רשיז"ל מיירו בלא מצא' כתם כלל והתוס' פי' בענין אחר דאיירי במציאת כתם רק לפי שרוב ימיה טמאים לא תלי' אפי' עברה בשוק של מבחי' ודייק מע"כ דוודאי הלך אחה"ר הוא גם על ההיפך דאם רוב ימי' טהורי' וע"ז הק' דאם יש במה לתלות למ"ל רוב ימי' בלאו"ה הילי' ועכ"ח שאין במה לתלות וא"כ למה אינ' טמאה דהא דינ' הכי אפי' ברוב ימי' טהורי' ועד"ז מסיק דהכא איירי דאין במה לתלות ועכ"ז טהורה, ואמר בזה פרפרת נאה דמשום חזק' טהרה דטהרות דרק לגבי אשה אתרע חזקתי דרוב דמים ממקור כמ"ש מעיד הכ"מ בטעמי' דכתם דל"א ס"ס, וכ"ז אם דנין רק על האשה אבל אם כבר נגע' בטהרות וצריכין לדון עלי' והא לטהרות יש להם חזקת טהרה, ואי תימא כיון שאנו מטמאי' האשה האיך נטהרו הטהרות ע"ז הביא דברי נוב"י במ"ש סי' נ"ה לפרש דברי הגמ' דדם הנמצא בפרוזדור דחייבי' עלי' על ביאת מקדש אע"ג דיש לאשה חזקת טהר' כיון דדם עכ"ח טמא טומאת ערב דמקור