לבושי מרדכי על יורה דעה צו

ומביאו במג"א סי' ד' סק"א כמ"ש הרמב"ם בה' תפלה, ועיי' במאירי שם דע"כ נוהגין לרחוץ בסובי' לעדן וללבן, וי"ל לפי"ז למה לא נאמר כן לענין צביעת שערות לבנות, אלא שהחלוק פשוט בשערות לבנות אשר בזה סוף כל אדם מתחלת בריאתו בטבעו ואין כאן שום שנוי בטבעו ואדרבה בצביע' מוסיף לשנות מה שנברא בטבעי כדי ליפות בה ודאי דרך נשים משום כי ויפי' ויש בו משום לא ילבש גבר ש"א, וכן לענין לקוט שערות לבנות היינו טעמא, משא"כ לגרר גלדי מכה וצואה או להעביר איזה לכלוך הו' להיפך שאינ' עושה כלום רק להעביר מה שנסתופף על בריאת טבעו שזה אינו מעצם אדם ואדרבה הוא מחזיר עצמו כאשר נעשה וכבר' ומסיר התוספ' הבא עליו ממקרה וז"ש ממקרא כל פעל ה' למענהו כלומר כך פעלו ה' מתחילה בריאת רוב בני אדם. וא"כ בהני כתמים שבא מלקוי החמה הוא בדבר שנתחדש ונסתופף בשנוי הבריא' ולהסי' הו' כמו רחיצה וגלדי מכה שמותר לגורר', ועיי' בברכות ד' כ"ח הרואה אחור מברך משנה הבריות, ופירשיז"ל גחור אדום הרבה אלמא דזה הו' שנוי' הבריאה ולהסירם הו' לכבוד קונו ובוחן כליות יודע כמ"ש התוס' מס' ע"ז ד' כ"ט לענין מראה אם למען שלא יחבול ומשום מיחוש עין מותר מה"ט וברמ"א סי קנ"ו בשם הסמ"ג דלהעביר כתמים ג"כ מותר לראות במראה, וז"פ לענ"ד: ועוד יש טעם להתיר' אם הני כתמים הם אדומים ביותר כמו שני דהו' מום לכהנים כמ"ש בבכורות ר' מ"ה הגחור שאדום ביותר וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מה' ביאת מקדש והעברת מום הו' בכלל רפואה כמ"ש במ' כתובות ד' ע"ה במומי איש ואשה הלכה אצל רופא הלך אצל רופא וריפא אותה והתם במומי' שפוסלי' בכהנים אתמר כדקתני במתני' שם כל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים והא גחור שהוא אדום ביותר הוה מום בכהנים וברפואה ל"ש משום ל"ת גבר כמ"ש בחי' הרשב"א דאפי' שערות בית השחי וב"ע מותר לספר משום רפואת המכה וכן מסקנת התוס' מס' יבמות ד' מ"ח וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' קפ"ב ובתוס' ע"ז ד' כ"ט דאפי' משום מחוש עין מותר לראות במראה, כ"ז להלכה, ולמעשה לא יערב לבי כי לא מצאתי בספרי' שמדברי' בענין זה, וע"כ רק אם יסכימו ב' גדולי הוראה ובתוכם כבוד חמיו הגאון המובהק נ"י, ידידו"ש ה"ק מררכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"א שוי"ר לכבוד הרב האברך חי"ב משנתו כעמר נקי יו"ש מו"ה דוד ליב זילברשטיין נ"י. ע"ד אשר הציע לפני לתרץ דברי הטור יו"ד סי' קפ"ד במ"ש באם הית' במחב' דרק בדיעבד אם לא בדק' טהור' אבל לכתחילה צריכ' בדיקה, והקש' עליו בב"י דהא בגמ' ד' מ' יליף מעובר ומנחב' ובמעוברת פסיק דאי"צ בדיקה אפי' לכתחילה וא"כ אמאי נחלוק ביניי' לדינ', והטו"ז כ' כי החשש דילמא בעת עונה הלך החרד', ועד"ז הרבה מעכ"ת להקשו' עליו ועי"י בחו"ד והג"ה מהרב"פ ג"כ הקשה עליו כמ"כ, וראיתי מע"כ שכ' לחלק עפי' פלוגת' ר"מ ור"י באם דם נעכר ונעשה חלב או איברי' מתפרקי' ובמ"ש התו' חדשים וחת"ס לבאר פלוגתתן לאמור כי ר"י ג"כ ס"ל דמהדם נעשה חלב אלא שלא נתבשל הליחות כ"כ ולא נעשה דם עד שנעשה חלב כידוע, ועד"ז בנה מעכ"ת יסודו לאמור כי ר"י יליף ממחב ור"מ לשיטתי', ותמה אני מה שייכא דמעובר' להכא הם פליגי במינקת בטעמי' דמסולק' דמים שם הפלוגת' או משום דדם נעכר ונעשה חלב ע"י הנקה או איברי' מתפרקי' ע"י הלידה אבל במעוברת שפשוט ר"י ממחב' הא מפורש בגמר' דטעמ' משום דראשה ואיבריה כבדים דבזה הכל שוים ולא מצינו פלוגת' בזה אם נעשה דבר מן הדמי'. וא"כ לא אדע כוונתו בזה הדבר ועי"י בסדרי טהרה בחדוד הלכה מ"ש על דברי הטור דברים נחמדים ויקרים וכן בכו"פ סי' קפ"ד כיו"ב עיי"ש: ולולא דמסתפינ' הייתי אומר כעין דברי ט"ז עפ"י מה דאמרינן במ' שבת ד' מ"א דעי' ביעותת' לא אתי להרהורי עיי"ש, מ"ש בהגדה בבעהמ"ח בעקידה פ' יתרו בטבע הפחד והחרד' מסלקים תאות המתאוה ע"י יצר לב האדם וזה בא בנסיון כידוע, וע"כ הי' במתן תוה"ק הקולו' והברקי' ע"ד שחרדו העם מאוד, ומעתה בעת התשמיש מסתמ' אשר יש בו התעורר' התאוה והחמוד ודאי יש לחוש שכבר סר ממנו החרדה, והאיבעי' בגמ' לענין טהרות אתמר דסמכו לי' לענין מעל"ע דהיינו לטהרות דלא שייך הנ"ל אבל לבעל' צריכ' בדיקה לפני העונה דילמא עי"כ שמכנת עצמו לזה יש לחוש לוסת כנלענ"ד בדעת הטור ועי"י בס' לבנון נטע ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ק"ב ב"ה אול"י ג' פ' תולדות תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ה"ה כבוד הרבני חריף ובקי ירא ושלם מו"ה ישכר שלמה טייכטהאל נ"י בק"ק בוסערמין יצ"ו. מעל' הביא דברי ב"א שהעלה דבר חדש דבשעת וסת' הוה מה"ת. והשיב כי דבריו הם נגד דעת הרשב"א בתוה"ב הביא' התני' בשו"ע. וכבר העיר' האחרונים בזה כי דעת הרא"ה כסברת הב"א עיין במחה"ש על ה' נדה ובהגה' בשם הג' ר"ש הכהן מו"ץ ק"ק ווילנא ועי' בחת"ס סי' קמ"ב וסי' ק"ע קע"ה וקע"ט – ומ"ש מעל' דא"כ למה לא צריך לפרוש משאר קריבו' ג"כ להנ"ל. עיי' בחת"ס