לבושי מרדכי על יורה דעה צה

דס"ל התר"ס שמה התראה אבל הא לא משכח בגמ' באונס שגירש בול"ב אלא בהדיר' ע"ד רבים וכמ"ד שאין לו הפרה. וכ"ז בשקיל וטרי' בגמ' אבל לקמן בלאו"ה מסקינן דאנן קיימ"ל כמ"ד דלדבר מצוה יש לו הפר' א"כ עכ"ח צ"ל דר"ל חזר בו כמו דס"ל לרבה מעיקר' משום אונס שגירש דהוה נמי קדמו עשה אלא דבגמ' מתרץ דכל ימיו בעמוד והחזיר דהוא פי' הקרא כל ימיו דכתיב דאונס. אבל להלכתא בלאו"ה צ"ל דחזר מסברת דבול"ב משום דלא שייך כלל בול"ב וס"ל קול"ק וגם ס"ל כעולא שם דילפי' אונס ממוש"ר א"כ לפי הלכה שפיר פירשיז"ל אליבא דר"י בלאו שקדמ' עשה משום שיכול לקיים העשה קודם וק"ל. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן צ"ט בהי"ת אול"י ב' דר"ח אדר תרעא"ל מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד האברך המופלג החרוץ מו"ה משה קליין נ"י מסערענטש. במה שהקשה בגמ' מ' כריתות דף ה' (והוריות י"ב) מ"ש חכמז"ל בקרא כשמן הטוב וכו' כשתי טיפות מרגליות וכו' וכשהי' מספר עולי' בעקרי זקנו ופירש א' ברשיז"ל כשהי' מסתפר שקול במזיי', ותימה בעיניו וכי אהרן כה"ג ח"ו הי' נוהג כן נגד מ"ש הבאה"ט בשם הר"י הק' (בסי' קפ"א סק"ה) שאוסר בכל דבר ליגע בשערות הזקן. והנה בעיקר הדבר דהבו בזה בשו"ת קדמאי ובתראי בת' דברי יוסף סי' ל"ו שהי' מחכמי איטאלי' ועוד בת' שמש צדקה סי' ס"א ושם בענין מה שגזרו חכמי ורבני סלונקיא, על האורחים וסוחרים שבאים מארצות שנהגו בגלוח זקנם שלא נהגו כן במקהלתם ומי שיעשה כן ויעבור על גזירתם ירדפו אותם עד ח' אם יש כח לגזור עליהם ובת' דברי יוסף דעתו לאשר ולקיים גזירתם ובת' שמש צדקה מסקנתו שאין בגזירתם ממש שכיון שאינ' אסור לא מדאורי' ולא מדרבנן ובלבד שלא יגלחו אפי' במספרים כעין תער שזה יש לאסור או מפני גזיר' כמ"ש בתה"ד דילמא יגלחו בחלק התחתון לבד והוה כתער ממש, וגם דבריו שם מ"ש עפ"י דברי קבלה למי שבאו לחקור ולדרוש בסודות עפ"י נסתרות ומסקנתו ממ"ש בת' רדב"ז שאעפ"י שאם דברי בעלי קבלה אינ' חולקים על תלמוד' דידן יש לנהוג כבעלי קבלה אבל אין בידינו לכוף אותן לנהוג כן כיון שאינ' עובר על שום איסור עפ"י גמר' דילן, ושם הביא הגמ' ממ' הוריות שדרשו על הקרא כשמן הטוב כשהי' מספר עלה על עיקר זקנו א"כ ראינו שאהרן הי' וספר זקנו ורק בעקרו לא הי' מסתפר מפני דשם ישנו אזהרה עפ"י סוד כמבואר שם וס"ל פשטות הגמ' כפיר"שיזל במ' כריתות ומ"מ חידוש שלא הביא משם ועכ"פ ס"ל דאפי' לחומר הנושא אינ' רק במגלח עיקר' השער אבל בקצירת הזקן אין כאן זהירות לפי"ד, ועיי' בת' מרן חת"ס או"ח סי' קנ"ט מה שהשיב לרב גדול (וכמדומה שהוא הג' בעל אהל דוד) אשר הרעיש מאוד על מנהגי אשכנז שאינ' זהירים בגלוח זקנם והיינ' גם ע"י מ"ש בספרים הק' עפ"י סוד, ומרן חת"ס מלמד כותה עליהם ומביא סמוכי' על מנהגם במעשי נפלאי' שהוכרח' לבא לידי כך ושם האריך לבאר שאין בזה משום חוקת הגוים כיון שע"י הכרח באו לידי כך, ולפני כמה מאות שנים אדרבה באנשי אוה"ע הי' מגדלים זקינם וכמעשי ישמעלי' גם בזה"ז, וכן העיר בת' דברי יוסף והביא מעשה נפלא' מ"ש כתוב כי בעל מנחם עזרי' בעה"מ ת' רמ"ע מפאנו הי' מגלח זקנו ולא הניח אפי' שערה א' והי' אומר כי גידול זקן אין ח"ל ראוי' לכך וידוע שהי' רבינו עזרי' בעלי מאמרי' אבי המקובלים עיי"ש. ולפי"ז הי' מיושב ממ"ש במ' כריתות דלפי"ז מ"ש בשם הריה"ק הוא בא"י ועפ"י סוד והוא הי' באה"ק אבל בח"ל אינו בכלל זה להתנהג בסוד זה א"כ אהרן כה"ג קדוש ה' שהי' שקול במזיי' לא בא"י כי אם במדבר הי' ע"כ שפיר נאמר שאינ' נגד דברי הריה"ק. דהדו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק' ב"ה י' ו' עש"ק פ' עקב תרס"ג לפ"ק מאד יצ"ו. שוכט"ס על ראש ידידי.. בני הגדול בתורה ובמע"ט מוה' יוסף כ"ץ נ"י בדבר שאלתו במי שעלה על פניו הני כתמי אדומים (זאממער שפראססען) אם מותר להעבירן ע"י סמים הנלקחים באפאטהעקען, האם יש לחוש משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ומע"כ הראה מקום בספרי שו"ת דברי חיים ושו"מ ומהר"ם שיק המדברים כיו"ב ע"ד מי שזקנו נעשה חציו לבון שערות אם לצבוע שחור, והנה בנדון דידן יש לחקור אם הדרך ומנהג גם באנשים להעביר הני כתמים ע"י סמים הנ"ל דבזה קיימ"ל להתיר' כמ"ש הרמב"ם פי"ז מה' ע"ז והר"ן מ' ע"ז ד' כ"ט גבי אסור לראות במראה שאין נמנעים לראות רק החברים ועי' רמ"א סי' קנ"ו ובדרישה סי' קפ"ב כ' אפי' אם דרך גוים זכרים מקרי מ"מ מנהג אנשים ג"כ משא"כ בשערות לבנות פשיטא דאין דרך לצבוע אותן רק בנשים ורק התואר בחצי' כבן הוא הדבר המתבייש פני האדם וזה לא שכיח. שנית נלע"ד עפי' מה דאיתא מ' שבת ד' כ' בעובדא דמר זוטרא ור"א דמ"ז לא רצה לממשי ידי' בברדא משום דס"ל כהא דתני' בברייתא מגרר אדם גלדי מכה וצואה מעל בשרו משום צערו ואם משום יפי' אסור דל"ת גבר ש"א, ור' אשי משי ידי' דס"ל כהאי דתני' רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום מפני כבוד קונו שנא' כל פעל ד' למענהו