לבושי מרדכי על יורה דעה צב

ערב ישראל דאסור גם בהלואה מנכרי יתנה תנאי דהיינו עם ישראל שני שלא יתבע לערב תחילה, וכתב שם שזה ההיתר מצוה לפרסם, ומהרמש"יק ות' כת"ס בזמן ההוא שכתב' תשובותיה' לא יצא עוד לאור' שו"ת חת"ס ח"ו כידוע ע"כ לא הביא', ועיי"ש בסוף התשובה ד"ה "והדרך", ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"ע. סימן צ"ד ב"ה יום י' עש"ק תולדות עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר להרבני המופלג בתוי"ש מו"ה שמואל וואלף קראקאוויטש נ"י מטארנאליא בדבר הנשאל בישראל שיש כו חוב אצל העכו"ם והעכו"ם יש לו תבואה בשבלים ולישראל הצריך למעות וביקש מישראל אחר שישלם החוב מה שיש לו אצל הגוי והגוי יתן לו בעוד ב' שבועות התבואה בזול י' פרוטות לכל מעטערצענטען עד חמשים מט"צ והמעות יהי' רק כמו ערבון. והישראל זה ערב עבור המעות אם מותר או לאו משום רבית. והנה בישראל מישראל כה"ג וודאי איכא משום רבית ואפי' אם קונה ממנו התבואה שיש בידו בפחות מהשער דאם התבואה מצוי' בידו מותר כמ"ש ביו"ד סי' קע"ג סעי' ז' היינו כמ"ש הב"י בשם הריב"ש הטעם כיון דמה"ט מעו"ק ליכא משום רבית. אבל בנד"ז שאין דבור' עם הגוי כלל ולא פסק עמו ליכא קנין כלל א"כ לכאור' הוה רבית גוי בכש"כ שדבר לו כי יתן לו חמשים מט"צ דוודאי סך זה עולה יותר מסך המעות שנותן לישראל: אלא שיש לדון דהא כאן העכו"ם יתן הרבית והישראל ערב מהו דינ'. והנה בסי' ק"ע מבואר דאסור לישראל להיות ערב בעד עכו"ם בקרן ורבית וברמ"א שם דוקא אם הישראל ערב בעד קרן ורבית אבל ערב בעד הקרן לבד מותר רק שהתנה שהגוי יקח מעות ההלואה מישראל אבל הישראל שערב אסור לקח המעות מן המלוה ישראל אעפ"י שהוא בשביל הגוי אפי' ערב עבור הקרן לבד ואפי' בלא ערבות רק בתורת שליח אסור דאין שליחות לגוי והוה כמו הלוה לישראל אלא שבש"ך סק"ו מסיק דדוקא אם הישראל נותן הרבית אבל אם הגוי נותן הרבית מותר דכן משמע בת"ה וכ' עוד שזה כמו הילך זוז ותלוה לפלוני י' זוז דמותר כמ"ש בסי' ק"ס סעיף י"ג. א"כ אם הישראל אינ' ערב רק בעד הקרן מותר בזה. וא"כ ה"נ בנד"ז דישראל הערב ולו יהי' הוה כמו לוה עצמו והגוי יתן הרבית מותר לדעת הש"ך אם כי לעיל סי' ק"ס סעיף י"ג פסק המחבר דדוקא אם הלוה כ"א לאחד לתן וגם לא יפייסנו לתן וגם לא יאמר למלוה כי פלוני יתן. מ"מ כתב הש"ך להקל בזה כמ"ש בחוו"ד שם וא"כ בנד"ז שהכל מיד ישראל שהוא מפייס לגוי שיתן וגם אומר למלוה ישראל אפשר דכה"ג אסור מ"מ דאינו רק ערב ובעד הקרן לבד אינו לוה ממש כי אם הגוי הלוה ונהו דאין שליחתו שליחות עכ"פ ס"ס הישראל אינ' רק גוב' חובו וערב בעד לוה גוי דקיל טפי כמ"ש בש"ך הנ"ל כנלענ"ד. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן צ"ה ב"ה אול"י ג' פ' נצבים תרס"ה לפ"ק מאד יצ"ו. בספרן של צדיקים. יכתוב ויחתום לאלתר לחיים טובים כבוד הרב המאוה"ג מו"ה יוסף ברודא נ"י אבדק"ק מיאווא יצ"ו ע"ד השאלה מי שנותן מעות בעיסק' דהיינו למחצית שכר והפסד ולא עשה ע"ז שטר ועכשיו בשעת חלוקה מה יעשה. והנה הדבר מבואר ביו"ד סי' קע"ז סעיף ב' דכל עיסק' מחצה מלוה ומחצה פקדון וממילא צריך ליתן שכר טרח' כפועל בטול כמ"ש שם דאל"כ מטריח בחלק פקדון בחנם והוה רבית. ואלו הי' פסק עמו בתחלת העסק בשכר טורח' אפי' בדינר שפיר דמי כמ"ש שם סעיף ג'. אבל כיון שלא פסק עמו בתחלה צריך ליתן לו כפועל בטול. ופי' פועל בטל האריך בט"ז סק"ג עיי"ש רק שיש עוד קולא דאם יש למתעסק עוד עסק אחר שאין צריך לבטל מעסקו של עצמ' ע"י מעות עיסק' סגי' נמי בדינר או זהב לכל ימי השותפי'. ועי' בש"ך סק"ז ובב"י בשם הרמב"ם. ועתה יראה מעל' במה שלפני' אם יש לו עסק אחר להמתעסק די בכך שנותן לו כנ"ל. וגם יש מקנה כמ"ש שם בסעיף ד' דהיינו שיטול המתעסק ב' שליש ריוח עיי"ש: וע"ד כי לא נכתב שטר על העיסק' לענ"ד מבואר בסי' קע"ז סעיף כ"ד דזה אינו מזיק כלל כמ"ש הש"ך בשם הב"ח בס"ק מ"ט דיכול ליתן חצי הריוח עפ"י הוצאות עצמ' או עפ"י עדים דחשבי' כמ"ש בשטר ומוציאים ממנו עפ"י עדים וגם מסעיף כ"א מוכח כן עי"ש. ואע"ג דבס' חכמת אדם כלל קל"ח סעי' ג' מבואר דצריך מפורש הכל בשטר היינו בהיתר עיסק' שנעשה ונתקן בקונט' מבעל הסמ"ע דידוע ההיתר שנותן דבר קצוב מחדש לחדש עפ"י התנאי' ושמוחל לו השבוע' דה"ה ההיתרי' ותנאי' דצריכ' להיות יודעי' מזה דאל"כ נותן סתמא כרבית להכי צריכי' לידע המלוה והלוה על מה נותן הלוה כך וכך דבר קצוב מחדש לחדש. ועי' בש"ך סי' קס"ב סק"ז וסק"ט דידיעה זו היינו לכתחלה ומשם ראיי' החכ"א אבל לא בדיעבד. וכ"כ בס' חתן סופר בסו"ס ח"א שהעתיק נוסח שטר היתר עיסקא וכ' דאם הדבר נחוץ ודחוק יכול להתנות הכל בע"פ. וכ"ז בשטר היתר עיסקא אבל בנד"ז אין צריך לכל הנ"ל דהא אין כאן דבר קצוב שיתן הלוה אך ורק מעות לעיסק' שידוע והותנ' לכל ידוע ואין כאן צורך ידיע' כמה נותן דודאי ידע וידע וכבר מבואר לעיל דמוכח ממ"ש הש"ך בשם הב"ח ופשיט' דמהני בע"פ: