לבושי מרדכי על יורה דעה פט

עבור למוד משניות וקד"ר והדלקת נרות לעלוי' נשמותיהם וכן מתחלק לעניים לפי המותר והיינו שהקרן קיים לעולם ורק מחלק הפירות נתון לצדקות הנ"ל. ועתה ע"ד כי הצורך הקהל לחזק בדק ביהכ"נ ואין בידם ס"ך רב כזה העולה די בכיכ' רצונם ללות ממעות ק"ק הנ"ל תחת השפארקאססע וממעות הנ"ל יבנו ביהכ"נ וישלמו מקופת הקהל כל מה ששייך לחלוק' הנ"ל דהיינו הפירות אי יש בו משום לתא דרבית'. ומע"כ הביא דברי הרשב"א בתשו' הידועי' ות' מהרי"ט יו"ד סי' מ"ה וכבר האריך בכנה"ג מובא בש"ע יו"ד החדשו' בה' צדקה להעמיד דברי מהרי"ט שלא יסתרו ממ"ש בסי' ט"ל עיי"ש. ובאמת יסוד היתר הנ"ל באשר שאין בעלים כיון דהקרן קיים לעולם הם דברי מרדכי בב"מ פ' המפקיד והביא' ביש"ש ס"פ החובל עיי"ש שהאריך ומסקנתי' דהאיך דגוף הממון מתחלק אסור אפי' ברבית דרבנן והאיך דהקרן קיים לעולם ורק מהפירות מחלקים אז מותר ברבית דרבנן ולא ברבית קצוצה חלילה וכן נראה דעת החכ"א כלל קכ"ה סי' ט"ו. וכ"ד מרן חת"ס ביו"ד סי' קל"ד. והאיך דמיקץ קייץ להמקבלי' הא גם למהרי"ט אסור ונזכר ג"כ במרדכי. וע"כ לא אדע דרך היתר בנד"ז אם כי הקרן קיים ורק הפירות מתחלקים מ"מ לפמ"ש כת"ר דלדידי' עבור למוד משניות וקד"ר והדלקת נרות לשמש זה הוה ואין יותר ממיקץ קייץ כמו"ז דהא באו בשכרם למוד ותפיל' והדלקת נרות דזה אינו בכלל שאר צדקה זה שכר ממש ע"כ די אם נסמוך רק לפמ"ש בהאחרונים לתן דרך עסקא קרוב לשכר ורחוק מהפסד כמו גבי יתומים ומהו קרוב לשכר ורחוק מהפסד יעיי' באה"ט בתשובות חת"ס וחכ"א הנ"ל: ואם שייך עסקא בבנין ביהכ"נ זה הוא ידוע למע"כ דהיינו אם ע"י חזוק בנין ביהכ"נ ימכרו או ישכירו מקומות חדשות או יעלו השער ומחיר המקומות אם כן ישנו עסקו' בזו להקהל ועפי"ז ישער הריוח לחלק וההפסד וביוקר וזול והשאר כולו על המקבל כמ"ש בחכ"א ות' חת"ס הנ"ל. וחכם עיני' בראשו לתקן הדברים עפ"י ד"ת ותקון חכמז"ל. ידדו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן צ"א בהי"ת סת"ר לפ"ק פה ברעזאווא יצ"ו. שוכט"ס לכבוד אהובי הרב החריף מו"ה משה שווארטץ נ"י ע"ד השאלה אשר הצעת לפני ע"ד הפאטהעקענ- שיין כמו פפאנדבריעף שלקח מן נכרי והפפאנדבריעף כמו שטר על ישראל אח' נראה כמו דמצינו בגמ' אפותיקי שהיא כמו משכון בית ושדה ואין נ"מ לדינא כי הכלל העולה מדברי ט"ז סי' קס"ט ס"ק י"ב וש"ך בנקה"כ היא כך לדברי ט"ז מה שעלה בקרן הרבית מזמן קדם זה אינו הלואה רק קנין דמותר אפי' מישראל הלוה ליקח וכן מפורש בר"ן שהביא בב"י וכן פסק בח"א כלל קל"ב אות י"א כדברי ט"ז עיקר ועפי"ז פסק גם הרמ"א במשכון בית ושדה לקמן סעי' כ' באין יכול ישראל לסלק את המלוה גוי עד זמן קצוב בזוזי דמותר לישראל לקנות קרן ורבית עד זמן ההוא רק לענין רבית לזמן הבא מחלק הט"ז דאם אין כאן קנין גמור רק הבטחה בשטר שנכתב על הישראל מתיר הרשב"א לטול מגוי ולא מישראל משום חומר רבית אבל בקנה קנין גמור לחלוטין הוה כמו הלואה חדשה מישראל שני לראשון והו' רבית גמור והש"ך בנקה"כ מחלק דנתקיים דינ' של רמ"א בשם הרשב"א גם בקנין גמור וכגון שקנו בדיניהם ולא בדינינו א"כ בדין ישראל אינ' יכול לחזור הגוי מישראל ראשון א"כ שוב אין כאן רק כהלוא' מגוי לישראל ומותר עכ"פ ליטול הרבית מהגוי וכן הסכים בח"א אות הנ"ל לדעת הנה"ק: והנה נתחיל במ"ש מעל' על דברי בינת אדם א' ו' מ"ש דברי הרמ"א אהדדי מסעיף י' דשם בגוי שהקנה לישראל שטר חוב שיש לו מישראל אח' דאם הגוי נוטל הרבית מישראל שלוה ונותן לישראל שלוה הגוי ממנו מותר לישראל לקבל אבל לא יקבל מישראל. לסעיף כ' גבי משכון של ישראל ביד גוי ולוה הגוי שוב מישראל אח' דמותר לישראל לטול הרבית אפי' מישראל וע"ז תשובתו דכאן בסעיף י' יש עכ"פ קצת קנין כמ"ש הט"ז וחמיר טפי. והנה לפימ"ש בח"א כלל י"א הנ"ל נראה שאינו חושבו כלל אפי' למקצת קנין דאינ' רק הבטחה. אבל עיינתי בת' הרשב"א סי' תשס"ד וראיתי כי דבריך כנים ואמתים אשר שם הביא השאלה לענין שבוע' ג"כ וגם הנ"מ לענין רבית ומעשה שהי' כי הגוי הבטיח' לישראל בלשון קנין ומסתפק שם הרשב"א אם שייך קנין כלל בשטרות של נכרים באופן שלהם או אם עשו כלל תקנת מכירת שטרות בשטרות של נכרי וסיים דאפשר דעשו גם בזו תקנה ועיין בתומים סי' ס"ו שמסתפק שם בזה וחדוש שלא הביא דברי תשו' הרשב"א הנ"ל. א"כ דברי הרמ"א כפשוטן וכאשר כוונת בדבריך. ודברי ט"ז תמוהים ג"כ הלא הרשב"א בא על הספק אם מהני קנין שטרות של גוי ואם דינו למחול כמ"ד בעלמא המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ש"מ דאיירי בזה. וא"כ צ"ע להיפך האיך שייך להתיר כלל לטול הרבית אפי' מן הגוי כקושי' הט"ז דכיון דיש לספק דילמ' הוה קנין וגם דברי נקוה"כ דמיירי כי בדינינו אין כאן קנין לא משמע כי מדברי הרשב"א כמובן. ולומר דמשום ספיקא של הקנין גופא דילמ' מהני כמ"ש ג"כ לא משמע ונדבר". ועוד האיך נפרנס דברי הרמ"א שמביאו לפסק הלכה והוא בעצמו פסק בח"מ סי' ס"ו ס' כ"ה דמכירת שטר של גוי עדיף ואינו יכול למחול ונראה דדברי הרשב"א סובבים על העובד' שהי' כי הנכרי רק לוה מהישראל ורק אם לא ישלם מקנה לו מעכשיו אות' שטר שהוא על ישראל אבל אם רצה הגוי לסלק את הישראל בזוזי מצי מסלק לי' א"כ אין כאן קנין לחלוטין ושוב נעשה כמו שאר הלואה