לבושי מרדכי על יורה דעה פז

ידוע כי הוא מאנשי דס"ש ע"כ פשיטא כי ספריו צריכי' שריפה ולכה"פ גניזה ואין להאריך ולטפל בזה עוד. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן פ"ט שלום רב על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המובהק ומפורסם ציס"ע מהו' שמואל ראזענבערג שליט"א אב"ד ור"מ ק"ק אונצדארף והגליל יע"א. ראיתי במכ"ק על דבר הנגיד אשר צוה ל"מ על סך כאלפי' להיות בק"ק להספקת ת"ת בני הישיב' יד"ו וה"ה פירותי' של הקרן מהשפארקאססא, ואם הרב נ"י יקבע דירתו באה"ק ינתן לו הקרן, ועתה קם בנו תחתי' לאמור כי לא יאתה להיות ת"י והוא יחלק כמ"ש האב, והדר"ג כתב בראייו' מאירות להלכה כי אין בו משום רבית דלא אמר המצוה אתן רק יתנו ואין כאן נדר להיות שיעבוד' על נכסי' וצוה לעיין בחת"ס ח"מ סי' קי"ד וקט"ו, והנה ידוע כי זה פלוגת' הרמב"ם והראב"ד בפ' כ"ב מה' מסיר' ודעת הרא"ש כהראב"ד כי אם לא אמר אתן אין כאן נדר ודעת הכ"מ כי גם הרמב"ם לא אמר רק באתן כמ"ש בהדי' בפ"ו מה' ערוכי' וכן הגרס' לפנינו פירות שיוציא אילן זה אתננו לעניי', והנה בהקדש השמיט לשון זה רק סתמ' יהי' הקדש, אבל שם בה' עירוכי' גם בהקדש תופס לשונו כי אמר אקדישנו אם הוה דבר שלבל"ע מ"מ חייב מטעם נדר, ואפשר לומר לפימ"ש הרמב"ן הביא' הר"ן בריש מ' נדרים גבי נדר בלשון שבוע' או להיפך מהו דאינ' מעיקר נדר ושבוע' מ"מ יד מיהו הוה כיון דפיו ולבו שוי' בנדרי', וא"כ ה"נ כיון דפיו ולבי שוין להיות להקדש ולעניי' אלא שלא אמר בלשון מועיל שלא אמר הרי הוא להקדש והוא דבשלב"ל הוה עכ"פ יד להקדישו וכ"ז בהקדש אבל בצדקה הא הוה אבעי' דלא אפשיטי אם יש יד לצדקה ולהר"ן הוה לקולא דספק ממונא הוא, ואפי' לדעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל כיון דיש בו אסור' הוה לחומר' כשאר וו' אסור' מ"מ לגבי יורשי' שיהי' שיעבוד על נכסיהם ודאי הסבר' דמודה לדעת הר"ן דאינו רק כשאר ס' ממוני' להוציא מידם, וא"כ דקיי"מל כדעת הרמב"ן והרשב"א כמ"ש המחבר בש"ע יו"ד סי' רנ"ח מ"מ לענין היורשי' י"ל דכ"ע שוין בזה, ומ"מ הא חזינן ג"כ כי דעת המחבר בסי' הנ"ל דלא כהרמב"ם דהא בסעיף ח' פסק לגמרי כדעת הרא"ש דצריך דוק' שיקדישנה לצדקה לעולם וא"כ עכ"ח דאפי' יד אינ' ואפשר כיון דהמחבר בסי' ר"ו מביא' סברת הרמב"ן בנדר בלשון שבוע' בשם יש מי שאומר וידוע כי דרכו בקדש בלשון זה שאינ' פוסק הלכה כמוה' לכן אפי' יד אינ' חשבו אבל הרמב"ם י"ל דס"ל כסבר' הרמב"ן כמ"ש בסי' ר"ו בט"ז ס"ק ז'. וראיתי בקצוה"ח סי' רי"ב שהביא ראיי' לדברי הרמב"ם מפ"ד מ' פאה מ' ט' מי שלקט' ואמר ה"ז לפלוני עני דקיימ"ל כחכמים ויתננו לעני הנמצא ראשון והוא משום נדר אע"ג דעוד לא בא ברשות' ועכ"ח משום נדר ותי' דהרא"ש ס"ל כדברי ר"א ממיץ הביא' מ' נדרים ד' כ"ד גבי כיכר זה הקדש, דאע"ג דעוד לא בא לידו כיון דהוא מונח במקום שאין א' מצוי' לזכות בו דבר שברשות' מקרי, ולא אדע מה תירץ דהא מ"מ לא אמר בלשון נדר והא הרא"ש לא פליג בס' הרמב"ם דמצי לנדור על דבר שלבל"ע רק שצריך לומר בלשון אתן ואקדיש וגם צריך להקדיש לסבר' קצת מפרשי' ועיי' מל"מ פ"ו מה' ערוכין וא"כ ה"נ כיון דלא מהני מה שאמר ה"ז לפלוני משום תופס לבע"ח או משום דל"א תרי מגו ס"ס חין כאן נדר אלא הפשוט דשם האזהרה שלא יחזיק לעצמ' כמ"ש התוס' יו"ט שם והא דס"ל דהוה בי' משום נדר עיין תומים, ובפשיטות י"ל לפימ"ש הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכיר' הפוסק על שער שבשוק אפי' דבר שאינ' ברשות' אם הוא מצוי' לקנות המקח קיים ולחד תי' בכ"מ שם הוה קנין גמור וא"כ ה"נ הא הפאה מצוי' לפניו, וכ"ז לא הארכתי רק לכבוד אהדור' אשמעתתי, ולענין הלכה ולמעשה הלא דברי ש"ע מבוררי' בסי' רי"ב בח"מ וביו"ד סי' רנ"ח דעיקר כדעת הרא"ש ולדברי הכ"מ גם הרמב"ם ל"פ אכישכ' דצריך לומר אתן וכש"כ כי מרן החת"ס הסכים להלכה ולמעשה כן ואין מן האחרונים שיפקפק בהלכה זו פשיט' ופשיט' דאין כאן נדר שישתעבדו נכסי היורשי' וגם אין כחן משום מצוה לקיים דברי המ' כיון שאין כאן נדר צריך שישליש ביד שליש אפי' לדעת הרה"מ שם בפ' כ"ב בהלכה הנ"ל. עוד ראיתי דעת כבוד הדר"ג כיון דלא נתן למקבלי פרס מהק"ק קנין הגוף רק הפירות אין לומר שהם הלוא' להמחלק להם, ושוב הביא דברי תוס' לענין קנין פירות אי כקנין הגוף, והנה ככל החזיון הזה ראיתי במהרי"ט ח' יו"ד סי' מ"ה וז"ל באמצע התשוב', איברא דבמעות שהוקדשו ע"מ שיהי' הקרן קיים לעולם ומהפירות יעשו מהם צדקה או יתחלקו לעניים או לת"ת או לב"ח בזה ראיתי שנהגו היתר בא"י בפני רבותינו זל"ע ולא מטעם דממון עניים הוא אלא מטעם דהני עניים לאו בעלי ממון הם כיון שאין להם בגוף הקרן כלום ואינ' זוכי' אלא בפירות העתידי' לבא אח' שיבוא לעולם והפקיד שהופקד להשגיח בזה לאו שלוחו של בעל המעות אלא לזכות לעניים הוא משגיח ואלו אמר ללוה אני אתן לך מנה של פלוני שילוה לך ע"מ שתתן לי עשרי' הי' מותר כמ"ש בגמ' גבי ברי' דר"פ דאר"פ לא אסר' תורה אלא רבית הבא מלוה למלוה ואף כשאמר תנהו לעניים שפיר דמי דהני עניים לא בעלי' מקרי ואף הרא"ש ז"ל יודה לזה שהוא ז"ל לא מצא ממון של עניים שיהי' מותר אלא ממון בדק הבית דהקדש עניי' כהדיוט דעי אבל בזו