לבושי מרדכי על יורה דעה פה

כמובן, ובלא"ה כתב המהר"ם שיק במנין המצות שלו דהחלוק בין בולט לשאינו בולט הוא רק לפי המסקנא דמחלק בין חותם שקוע ובין חותם בולט עיי"ש, ומ"ש כ"ת שלא הבין דברי הט"ז סק"ז מה מוכיח מדפריך בגמר' דלשיטת הרא"ש וטור אין כאן קושי' דפרצוף פנים ש"א לחוד נמי אסור א"כ ש"מ דגם ד"פ דוקא בצורה שלימה דאל"כ הא יש לחלק כנ"ל דפ"פ של אדם רק בשלם, ודפ"פ אפי' אינו שלם ובזה לא הבין דילמא פ"פ ש"א ג"כ אסור אפי' בפ"פ לחוד' אני לא הבינותי ומה שלא להבין כיון דלהרא"ש וטור הלכה פסוק' היא דפ"פ אינו אסור רק בשלימות האיך איכא למימר דהמקשה לא יסבור כן ומתוך כך יקשה קושי' ע"כ אדרבא נהפוך דהלכה פסוקה שאין חלוק והכל רק בצור' שלמה דכן הוא למעלה וז"פ: וראיתי מ"ש מעלתו דהרמב"ם והרמב"ן פליגי דטעמי' מאי דאסורי' העשיי' אי משום לתא דע"ז כמ"ש הרמב"ם בפירוש בפ"ג מה' עכו"ם אי משום כבוד שמים וכמו דאיתא במהר"משיק דמה שהשתמש בו מלך וכו' ובזה סברת הרמב"ן ע"כ אסור גם שלא בבולט, וס"ל לכ"ת דאביי סבר כס' הרמב"ן וממילא אין חילוק ושפיר פריך הגמר' לדידי' מפ"פ של אדם לחוד ובזה מעלה כמה תירוצים לרוב קושי' בסוגי', הנה אם כי מצינו שדרכן של האחרונים לפרש פלוגתת תנאים ואמוראים עפי' מחלוקת המפורשים עכ"ז ראיתי מרבותי הגאונים ז"ל דלא הוה ניחא להו בהכי וחשבו לדוחק מלבד זה בסוגי' זו האיך נאמר דע"כ פריך הגמר' שפיר לאביי דס"ל כדעת הרמב"ן והאיך הוה הוכחה לזה דאביי ס"ל כן עד שהקשה המקשן על דבריו מתחילה הוה צריך להוכיח דעכ"ח אביי ס"ל הכי מאיזה מקום או מדבריו של עצמו אז שייך פירוש הנ"ל, מ"מ ראיתי דעתו יפה באורח' חריפ' בדרך הנ"ל: ומה שהעיר מעלתו לדעת התוס' הש"ך דאינו אסור רק צורה שלימה ומשמע דבל"ז הוה היתר גמור אימ' משום ח"ש יאסור מה"ת כמו בכל התורה כולה ולפי"ז חדש בפ"פ שאינו רק מצד א' כדרך המציירים דלא שייך חזי לאצטרופי מותר משא"כ בר"ג בצורת הלבנה שהקשה בפנ"י דהא לא הי' הצור' רק כמו בזמן המולד ואינו רק כעין קו ולמה יאסור ומ"פ בגמר', ולדברי כ"ת אתי שפיר דכאן שפיר שייך חזי לאצטרופי, הנה מכמה זמנים עלה בדעתי לחדש בס"ד על כמה הערות בענין ח"ש דכללי דמילתא כך היא דאפי' נאמר דח"ש אסור מה"ת אפי' בדברים שאינ' אסורי אכילה כמ"ש מדברי רשי"זל בפ' כלל גדול בסוגי' דבורר היינו דוקא בדבר שתלר' בגדלה השיעור כגון חצי זית חלב וכיו"ב וכן חצי גרוגרות לענין אסור מלאכת שבת דבדיוק אמרו חצי "שיעור", אבל בדבר שאינו תולה כלל בגדול שעורי' פשיטא דרך גמר דבר אמרה תורה ולא חצי דבר הכי נאמר דחצי מלאכה יאסור בשבת כגון קצירה ותלישה וכי נימא דאם חתך מגדולי קרקע עד חצי עובי' ולא נתלש עי"כ יון הקרקע הכי נימא דאסור מן התורה מפני שחתך חציין ודאי אפי' בכמה גרוגרו' שעשה כן אין כאן שום אסור מה"ת וכיו"ב ומה"ט לא שייך נמי ח"ש אסור מה"ת בשנים שעשא' מלאכה וכגון אחד עוקר וא' מניח דמוכח בריש מס' שבת דאינו רק מדרבנן אשר גם בזה הקשו האחרוני' דנימא ח"ש אסור מה"ת, ולהנ"ל אתי שפיר דזה לא תלי' בגדלות השיעור ואין כאן מלאכה כלל בעוקר או מניח לבד ובפחות מד' אמות אשר ג"כ הקשו דיאסור מה"ת משום ח"ש עיי' בתשובת חסד לאברהם ח"א (ועיין לעיל בחלק או"ח סי' ס"ב) ולענ"ד שם תלי' במנין ולא שייך ג"כ ח"ש או כדעת בעה"מ ר"פ הזורק דתוך ד"א הוה כמו ר"הי דלכל אדם יש לו ד"א עיי"ש במהרש"א, וא"כ ה"נ באיסור עשיית צורות דלא תלי' בשיעור גדלות דקטן וגדול הכל חד דלא תלי' רק בגמר צורה בזה לא שייך לומר כלל חצי צורה לאסור משום ח"ש ותדע דהא ח"ש לאו דוקא כמ"ש רשיז"ל במס' יומא ר"פ יוה"כ דאפי' כ"ש אסור וא"כ וכי נימא שאם עשה איזה דיוטא או רשימה בעלמא הכי נימא דאסור מה"ת משום ח"ש של הצורה ע"כ לענ"ד אין לומר כלל בזה משום ח"ש ולענ"ד ד"ב היא: ומ"ש כ"ת ע"ד הרמב"ם דס"ל בטעמי' דעשיית הצורות משום ל"ת דע"ז והיינו דילמא לאח"ז יכשול ע"י עבוד' וכיו"ב ומשו"ה אפי' להבין ולהורות והא אסור ובאמת השמיט הרמב"ם בפסקיו ה' עכו"ם ועיין בפ"ח וחת"ס יו"ד סי' קכ"ח, והנה בס' דברי ירמי' בה' הנ"ל עמד עד"ז עיי"ש. והנה להלכה ודאי ראוי להחמיר כדעת הרמב"ן וכמ"ש כ"ת ג"כ ומ"ש כ"ת למה אמרינן במס' זבחים דשחיט' לאו עבוד' דאיתא גם בחולין וק"ל דהא מתעסק בקדשים פטור לימא מה"ט דהוה עבודה, לענ"ד כיון דזה אינו רק במחשבה ובזה ל"נ עבודה. והנני בזה דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן פ"ז ב"ה יום ג' לסדר אשר תשים לפניהם תר"ס לפ"ק שוכ"ט על ראש אוה"נ הרב הגדול בנש"ק כס"ת מו"ה יוסף כ"ץ שווארטץ נ"י מבאניהאד יצ"ו. ראיתי דברי מר חמי' הגאון נ"י במ"ש ע"ד רש"י בחולין ד' ז' ע"ב גבי פרדות של בית רבי למה לא מכרם ע"י סרסור דהא איתא להדי' במ' ע"ז ט"ו ע"א וכן פסקי' בש"ע יו"ד סי' קנ"א דע"י סרסור שרי למכור בהמה גסה עי"ש וע"ז תי' דהאי ספסר היינו בקונה לפי שעה ואז דוקא מותר ישוב איכ' משום שהיי' תקלה בספסר עצמו ואסור למכר' משום לפני עור לת"מ, ואין אתי יודע עד מה מצריך הגנ"י לענין אסור שהיי' תקלה שיהי' לו בו קנין דהא במ' בב"ק דף מ"ה בבריית' ותנן