לבושי מרדכי על יורה דעה פג

סי' תמ"ב. ועיי' ברא"י חולין דף קי"ב דמ"ש צירן ורוטבן אסור בעינ' לכ"ע גם למ"ד טע"כ ל"ד אפשר דאפי' בלא תערובת חד בתרי אסור' אינו רק מטע"כ ועי' בחת"ס יו"ד סי' פ"ה מ"ש ע"ד חי' הרשב"א דפליט' מקדרה בלא חד בתרי הוה לכ"ע דאורייתא וכדברי הרב נ"י: ועי"ל עד"ז ממ"ש בת' מהרי"א סי' קנ"ג לדעת הראב"ד דמה"ת אסור אפי' בבלוע החיך יליף מג"נ דטע"כ דאורי' דלמא משום איסור בטול ותי' דא"כ למה הקפידה תורה בלבון דאפי' הגעילו עכ"פ מקליש הטעם וכמ"ש בתוס' ובטעם קלוש מודה הראב"ד. והנה כיו"ב י"ל לפמ"ש הב"י וש"ך בסי' צ"ח בנפל על דופן הקדרה בשם הסמ"ג דבלחלוחית של הקדרה שייך ג"כ בטול רק דלא נודע עד כמה. ועיי' בטו"ז שם. וא"כ גם לענין זה י"ל דאם טע"כ ל"ד הי' לבלוע בפ"ע לבטל ולא הי' בו כטובל ושב"י בהגעלה כנ"ל: ועוד י"ל דהא תעבירו במים פי' הרמב"ן דהוא ג"כ הכשר לא טביל' וצריך לפשפש ולשים בהקדירה היטב וא"כ למ"ד דמבא"ל מה"ת אפי' בעין דאפי' מב"י וטוח ע"ג כלי א"כ מזה מוכח טע"כ דהא כלי סעודה היא דצריכין טבילה ילפי' מתעבירו באש דאין דרך רק בכלי סעודה להעביר באש אבל תעבירו במים הא שייך גם בסכין של קצבים וכדומ' דס"ל להמרדכי דל"ד טביל' וכן בתשמיש צונן הא גם כלי עץ בכלל דל"ד טביל' ומ"מ צותה התורה להגעיל וש"מ טע"כ: ועי"ל לפמ"ש תוס' בפסחים דכל הכלים צותה התורה להגעיל הבלועים ג"כ מיין ומשום אסורי נזיר ובזה לענ"ד כ"ש טובל ושב"י כיון שאינו אסור לכל וגם לא נאסר רק בנדר וכי מי שאסר ע"ע איזה דבר היתר וקונה כלי מגוי שידוע לו שאינו בלוע רק מהיתר זה ודאי לא נאסר לטבול לדעת הרשב"ם קודם הכשיר'. ועיי' בכת"ס חיו"ד סי' ק"ב וכיוב"ז כנלע"ד: שנית מ"ש בשם אחי גיסו הגאון אבדק"ק שאמלוי נ"י חקירה חדשה אי בגט שכשר רק מחמת תקנת עיגון יכול לגרש בו בע"כ או כיון דאינו רוצית ל"ש תקנת עיגון וגם כיון דלטובתה נתקן יכולה לומר א"א בתקנת חכמים ולפי"ז העלה ג"כ בגט שא"ב זמן לדעת הנמק"י בסנהדרין דכשר הוא מתורת אפקעינהו רבנן לק"מ והוא משום תק"ע עיי' בלח"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' כ"ח ממילא אינו יכול לגרש בו בע"כ. והוא דבר חידוש ופלא. אבל הוא מרפסין איגר' דא"כ יכולנ' למפסלנ' כמעט כול' גיט' בעכ"ח בפ' השולח דתקן ר"ג שלא יבטל שלב"פ ולר"ל משום תקנת עגונות א"כ בע"כ לא תתגרש וכותב טופסי בפ' כל הגט דאיכא למ"ד דכר"מ אתני' ואפי' תורף לכתוב ומשום עגונ' לא הכשיר רק טופס. ועוד דקאמר בגמ' דאיכא משום עגונ' דזימנ' דהו' להו קטטה וזרק לה גיטה ומעגן ומשמע דבע"כ איירי. לכן לענ"ד לא אמרי' הך סברא לא ניחא לי' בתקנת חכמים אלא במזונו' ותחת מעשי ידי' דהוה דבר שבממון. אבל לא בתקנה שתקנו חכמים ואמרו מתו"ד אפקעינהו אין בידי' להפוך לאסור מהיתר ועי' באהע"ז סי' קמ"א בב"ש סק"ע דרצה לומר לדעת הרמב"ם דחשוב לי' עדות בחתימה כמפיהם ולא מפ"כ כידוע צ"ל דהא דתקן ר"ג שיהי' חותמים על הגט וסומכים עליהם להנשא הוא נמי מטעם אפקעינהו וא"כ לדברי הה"ג נ"י בגט בע"כ אי"צ לעדי חתימה כלל ולא שמענו ועי' בח"מ סי' קצ"ב פלוגתת הב"ח והש"ך בהתנו שיהי' מעות קונה דלהש"ך לא מהני דלא מהני רק במידי דמחיל' וא"כ אפי' בדבר שבמנין מחלקים בזה: וע"ד הנמק"י בסנהדרין ריש פ"ד שהביא מעלתו מקשי' במ"ש דגם בשטר קידושין דלא תקנו זמן אמרי' מטעם אפקעינהו ותמהו עליו אדרבה דהא מה"ת אין כאן קידושין כלל ומדרבנן הוי קידושין ומה אפקעינהו שייך בזה ואמרתי בפשיטות דוודאי על הקדושין גופא שלא יהא בע"ז ומשום אסור קדשה ל"צ לסברתי' דהא כמה קדושין דרבנן קדושי קטנה קדושי חרש וכיו"ב. וליכא בע"ז כדאי' ביבמות כיון דתקינ' וה"נ בקדושי שטר בל"ז לא גרע מני' אלא דקשי' לי' להנמק"י דהאיך נימא דאם בא אחר וקדשה קדושי תורה בכסף או בשטר דכיון דודאי אמרי' דאין קדושין שני' תופסי' דבגמ' לא מחלקי' בזה בזו צ"ל דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כלומר מקדושי' שני' כדאיתא בכמה דוכתי בכיו"ב. אוה"נ דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן פ"ה שוי"ר לכבוד הרבני החריף ובקי וכו' מו"ה ישראל גרינפעלד נ"י בק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד אשר א' דעתו לסחור באבנים אשר עליהם שו"ע ודרכם להעמידם על קברו כידוע. וגם האומן ישראל חוקק עליהם שו"ע בשקוע מה דינו אם מותר או לא. ומעל' הביא דברי מהר"ם שיק סי' קנ"ב שהחמיר מכמה טעמים. ובת' נהרי אפרסמון מהדר אהתירא בענין צלמים שעושים על ארונות שלהם שנעשה ע"י גוי אומן שתי או ערב ואח"כ יודבקו יחדיו בעשותו על הארון למען נדע שלא נעבד וכמ"ש הש"ך סי' קמ"א סק"ו והנה ת' הנ"ל לא דמי' להדדי הלא ת' כ"א הנ"ל איירי באופן שידוע שלא נעבדה דהיינו על הארון שגם לא יעבדו דהא יהי' מונחים בקברו אבל על קברו יש חשש גדול עוד יותר מ"ש במהרנ"ש כי כן נשאל שאלה זו בת' תשורת ש"י סי' תנ"ה ודעתו הוא בלי ספק שנעשה לע"ז דהא דרך הגוים בעברם לפניהם להסיר הכובע מעל ראשם וזה דרך עבודתם וגם פעמים משתחוים ואם כי לאו בכל מקים עושים כן מ"מ לא גרע מצלמים בכפרים ובכרכים שיש בידם מקל וסייף דמשום אז דרך לעבדם באיזה מקומות כמ"ש הט"ז סי' קמ"א וגם לחכמים אסורים. א"כ בנד"ז וודאי יש חשש שנעבדה ואסורה בהנאה מק"ו ממ"ש