לבושי מרדכי על יורה דעה פא

בלא תקון וכי נאמר צלוחית גדולות שאין צריך לשתות ממנו לא יהי' בכלל כלי סעודה, והנה בשבט סופר הנ"ל מלמד זכות עפי"ד פ"ח ובנ"א בבעלי' ששואלי' כלי סעודה מן החנוני ישראל למשתאו' וחתונו' אי"צ טבילה דחנוני' קנה לסחורה והשואל ממנו פטור מטעם שואל ומעל' שדי בי' נרגא דשאני חנוני שאינ' משתמש בו כלל לצרכי סעודה משא"כ הכא הא מכין בו מלאות מים לצורך סעודה, ויפה העיר, דאל"כ וכי נימא המוזגי' יין ויי"ש או בעלי אכסני' וכי נימא הכלים המוכני' אך ורק לאורחי' וקונים לא יהי' צריכי' טביל' אתמהה דשני ושני הוא דבחנוני' דאיירי באו"ה הכלים גופא הם רק לסחור' ולהכי אי"צ טבילה גבי' וכן בשואל דהוה רק שואל משא"כ הכא נהפוך הוא דהצלוחית אינ' עומדים לסחור' דהיינו למוכר' ורק לשאלה הם ורק פעמים נמכרים וא"כ דומי' ממש למוזגי' יין ויי"ש כמו ווירטסהייזער ואכסני' טראקטער הייזער וכי אי"צ טבילה בהני כלים שמאכיל ומשקי' לישראל' ופלא בעיני כי הגאון בעל ש"ס רא הרגיש בחלוק זה כלל, ואי"צ למ"ש מעל' כיון שכבר נתחייב הפאבריקאנט דהכא החיוב כמו בהני אכסני' ומוזגי יין, ועוד הא הפאבריקאנט עצמ' וכי אינ' משתמש בסעודה בהני זאדא צלוחית וכבר נתחייב אם שוב ממלא באותן צלוחית למכור הא כבר נתחייב, משא"כ בחנוני ישראל בהני כלים שמשתמש מייחדי' לעצמ' בבית תבשיל ואינ' חוזר למכרן בחנותו, אלא שלזה הי' מקום תקון כי הפאבריקאנטען יכונו וייחדו הצלוחי' שלצורך עצמ' ויטבלנ' ויעשה בהם סימן שלא יתערבו, אבל לחששא ראשונ' לא אדע סניף להקל. והנה מ"ש מעל' המצא' לטבילה בכגון זה דהיינו שימלאים מים עד הצאפפען ובשעת טבילה ידחוק היטב הפלומפען שעי"כ ישוקו מים במים וכמ"ש בסי' ר"ב דבכלי שהי' צר מכאן וצר מכאן ממלאי' מים וכך טובלי' וכמ"ש הרא"ש בפ"י מ' מקואות וכן הביא ד"מ להדי' שם פוסקי' ראשונים דכך טובלי' הצלוחית במלא מים, והנה אם כי דבר חכמה דבר מ"מ יש לעיין לפי"מ שהחמיר בגדול' טהרה נגד שי' הרא"ש בענין השקת מי שאובי' דאם הושק פ"א די"ל אע"ג דהפסיק' השק' אח"כ מ"מ נטהרו דמטעם זריע' אתינן עלה וכמו השקת מים למי מקוה לטהרה ומחלק הגד"ט בסי' י' דשם אייר' בצפין המים ע"ג כמ"ש הרמב"ם דהוה תערובת ממש יעיי"ש פלפול ארוך דמסיק כדעת רוב הפוסקי' דלא שייך זריעה בשאובין, אלא שמ"מ פתח התיר' יש כאן דהא הג"ט עצמ' לא פליג אלא בשנפסק' ההשקה ולטבול אח"כ משא"כ בנד"ז שבזמן ההשקה בא הטבילה כאחת אלא דיש לחוש מטעם חציצה דהצאפען שהוא דרך להנטל ולהחזיר צריך לביאת מים כמ"ש במ' מקואות פ"י וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' מקואות בכלל כל דבר שצריך להתיר הקשרו' והתפירות צריך להתיר' למען ביאת מים ושפיר קאמר בת' שבט סופר שצריך לפרק הצאפפען כיון דהדיוט יכול להתיר ולחזור, וכיו"ב כתב בג"ט סי' כ"ב לענין אח' והיינו ג"כ לענין חציצה: אלא מ"ש מדין מטה ממ' סוכה צ"ע דמתני' הוא במ' כלים פ' ח"י ושם פי' הר"ש וכן הרא"ש דמטה שלימה ודאי דטובלי' ולא נחלקו ר"א וחכמים רק בטובל כרע' וקצרה אם הקצרה חוצצת אבל בשלימ' ואדרבה הא ר"א דמחמיר במתני' היינו דנטבלת דוקא חבילה היינו שלמו' כמו שהוא ולא בשאינו שלמו' דשייך חציצה וחכמים ס"ל דגם אברים אברים מטהרת וכ"פ הרמב"ם פכ"ו מה' כלים: א"כ בנד"ז אמאי לא יטבול כמ"ש הצלוחית עם הצאפען, וצ"ל דדוקא שם שאין דרך לפרק המטה לא' צורך והוה שפיר חבור ואי"ח משא"כ בנד"ז וכמ"ש הרמב"ם בדרך להתיר ולהחזיר והוה דומי' דכר וכסת בפ"י דמקואות דצריך להוציא המוכין בשעת טבילה ויש לעיין בתוס' מ' שבת ד' כ"ב מ"ש לענין טבעת של שיר דמזין עליהן וטובלין במקומו ופריך בגמ' דהוה חציצה ופי' בתוס' מפני שפעמים נוטל הטבעת מן השיר ומשתמש בו לאי"צ אחר אבל בשאינ' מסיר' בשום פעם לא הוה חציצה, ויש להסתפק אם דוקא קאמרי' במשתמש בו למלאכ' אחרת שראוי' לכך ואם לאו אינ' חציצה או אמרו רק בדרך הויה למה יהי' מסירה מן השיר, הכא בנד"ז ודאי מסיר הצאפען למען נתינת מים לתוך הצלוחית א"כ הוה חציצה, ואפשר דזה הוה ג"כ שימש או דהוה כמו שאר פקק ומגופה, ומ"ש מעל' דהוה כמו ידות הכלים, לענ"ד אין זה בכלל ידות דידות היינו שעשוי' לאחוז הכלי, אבל הכא וכי אין דרך לאחוז הצלוחית בלא הצאפען ואדרבה רוב צלוחיות כזה אין להם ידות ומחזיקי' אותן כמו שהם אלא הצורך עיקר' למען השאיב' ע"י פלומפען שלהם ומשום דבקל לאחוז ולהחזק דרך אות' צאפפען עושין כן אבל משו זה אינ' בכלל ידות, ע"כ בזה נלע"ד דצריך לטובל אותן ונפורקי' וכמ"ש בת' שבט סופר אלא שהטעמים מתחלפים, וגם יפה העיר א' שא"א למלאות כל הכלי במים כידוע א"כ נשאר מקום בלא טבילה ומעל' אשר השיב דע"י נענוע יגיע גם שם המים והוה ראוי' לביאת מים, ואני לא אדע מה ראוי' לביאת מים שייך כאן וכי בית הסתרים הוא דלא בעי ביאת מים רק ראוי' לביאת מים הלא כל הכלים תוכן כברן לענין קבל' טומאה וכלי חרס תוכן חמור שמטמאי' באוירן ועי' מס' שבת ד' פ"ד גבי פחים קטנים, כללא של דבר ראוי' לביאת מים לא שייך כאן דלא אתמר אלא גבי אדם במ' נדה ד' ס"ו ומ' קידושין ד' כ"ה אבל בכלי כל תוכ' הוה כגלוי' ותדע למה תנן בפ"י מ' מקיאות גבי כלי שצר מכאן ומכאן וכן צלוחית שיש להם זויות שלא הגיע עליהם המים דע"כ צריכי' להטות על צדן שיבא' בהם המים וכ"פ הרמב"ם ובש"ע סי' ר"ב וכי עדיפ' מפה וחוטם שבאדם שאי"צ ביאת מים רק