לבושי מרדכי על יורה דעה פ

מסיק להתיר' גם בלא הפ"מ כסתימת הרמ"א כש"כ בנדון זה שזה ממש במה דתני במתני' הי' מטפח ע"פ חביות ימכר. ואפי' הרמב"ם דלא חשיב לי' שאר טרדות לענין התיר' בכוונת נסוך ובזה פסק להדי' דמותר בהנאה וכש"כ שלא נגע רק ברתיח' וכמ"ש כ"ת בשם המרדכי מהאז"ק. ועוד מעליות' דהישראל ל"ה בידו להציל כלל מפני כבדות עיניו. ועיי' בהגה' מהרב"פ שם דעתו ג"כ נוטה להתיר כסתימ' הרמ"א גם בלא הפ"מ כמ"ש מת' מהרי"ל ופשיטא דיש לסמוך על תורת גברי רברבי אפי' שלא בשעה"ד וכמ"ש הראשונים דבכזה שומעין להקל. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן פ"ב בהי"ת אול"י ג' מ"ז למב"י תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו ברכת שמחת יו"ט לכבוד הרבני החו"ב מהו' חיים ראטה כ"י ע"ד הספק שאירע אצלו בטבילת כלים חדשים אשר טבל ד' כוסות ואח"כ מצא שהם ה' ונתערב כוס א' שלא טבל ברוב' ופשט מעל' להתיר' מטעם בטיל ברוב וכוס אינ' כדבר חשוב כמ"ש הרמ"א סי' קכ"ד בחביות קטנות. ומשום דשיל"מ ליכ' עפ"י דברי הצל"ח לענין טלטול דבדבר שיש צורך ולשמש כ"פ ל"ש דשיל"מ דרוצה לשמש ולטלטל עתה וגם לאח"ז וה"נ בטבילת כוסות הנ"ל. ועי' בפ"ת סי' ק"ב שעמד בזה ג"כ כמ"ש שם בשם הרשב"א בבטול כלי ברוב' אי צריך הגעלה מטעם שיל"מ והביא דברי הצל"ח הנ"ל ודברי הנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ל"ח עיי"ש. ולענין זה לענ"ד יש עוד לצרף דעת ת' חו"י סי' קל"ג במ"ש אדברי המחבר סס"י ט"ז במ"ש בשם בה"ג בבהמה שנשחט' אמה או בתה ואח"כ נתערבה האחרת ברובה דפסק בה"ג דנכבשינהו ולניידו ובנוב"י מהדו"ת סי' ח' הקשה לדעת מג"א בסי' תקי"ג דבדבר שיל"מ ל"א בת"ר ול"מ דנכבשנהו וא"כ הא או"ב דשיל"מ דליומא אחרינא מותר לשחטו עיי"ש: אבל בת' חו"י דעתו דאפי' נכבשנהו ולניידו ל"צ דבטל ברוב' ול"ש בזה משום חשיבות בע"ח ולא משום דשיל"מ דע"כ לא נאמר החומר' בע"ח וישל"מ אלא בדבר שהאיסור בגוף הדבר כגון איסור מוקצה ושאר איסורים שנאסר' אבל אם בדבר זה ליכא שום ריעות' ואסור בגופ' רק שהתורה צוות' כך וכך צריך לעשות ל"ג חומרות הנ"ל והא באו"ב ליכא שום איסור בגוף הבהמה רק שאסור לשוחטו ע"כ בטל ברוב' ובה"ג לשיטתי' שפוסק דאסור באכילה לבו ביום א"כ ישנו אסור בעצמות הדבר אבל לדידן דקיי"ל דליכא איסור' לענין אכילה ל"ש דשיל"מ. ובזה מתורצים כמה קושי' בענין כזה: ולענ"ד הדבר מוכרח דהא קיימ"ל בכמה דברים ספיק' דרבנן לקולא אם כי שיש מקום להתיר' כמ"ד במ' ברכות בס' קרא ק"ש אם ק"ש דרבנן אינ' חוזר וקורא מה"ט וכי אין כאן דבר שיש לו היתר יחזור ויקרא וכן לענין תק"ש בי' ב' ועי' במג"א סי' תק"צ ולענין הסיב' בד' כוסות וכמה דברים שמקילים בס' דרבנן וברובן יש דרך היתר וקשה כנ"ל דהא ר"א מסיק בריש מ' ביצה דבדשיל"מ אפי' בספיק' דרבנן אסור ועכ"ח כהנ"ל דשם דיינינן על אכילת ביצה משום מוקצה או גזירת משקין שזבו או משום פירות הנושרים וכיון שיש איסור בגופ' שייך דשיל"מ אבל בדבר שתולה לעשות כך או כך ואין איסור על החפץ ל"ש דשיל"מ דזה גופ' הקילו רבנן. וא"כ ה"נ בטביל' דאינ' רק מצוה לטבול כלי אכילה ושתיי' אבל הא אינ' אוסר המאכל ואין אסור על גוף החפץ ואינ' בכלל דשיל"מ ועי' בחת"ס יו"ד סי' קי"ד מ"ש במשכנתי' דהוה ספיק' אי מחויב בטבילה ואם ט"כ הי' לקולא ואמאי הא הוה דשיל"מ ועכ"ח כהנ"ל: וידידי הג' מהו' חיים צבי דומ"ץ ני' העיר ע"ד ישיע"ק חאו"ח סי' ס"ז סק"ג שם קאי על ס' ברכ' דיחזור ויברך דהעמידו דבריהם במקום לא תשא כמו שהחמיר' בדבר שיל"מ ויל"ע מאי יתרץ בס' קרא ק"ש למ"ד דרבנן למה לא יחזור ויקרא מה"ט דעל ס' ברכה נימ' דהעמידו דבריהם זה מקושוי הבנה דהא כל עצמו' דבר שיל"מ משום שיש לו היתר דהא אפי' חמץ בפסח ס"ל להמרדכי דמשום דחוזר ונאסר לשנה הבאה לא הוה דשיל"מ ועיין בר"ן בסוגי' דחמץ בזמנ' וא"כ כש"כ דהכא דעומד כנגדו אסור' דל"ת אין כאן התחלה לדשיל"מ דכך תקנו חכמים דוקא בהתיר' בידו ראיתי מ"ש מעלתו ע"ד פרמ"ג בשפ"ד סי' י' סק"ו דס"ל בדעת הש"ך דהרמב"ם ס"ל בפ' י"ז מה' מ"א דסתם כלים ש"נ אינם ב"י ובסי' ק"ג ס"ק י"ג כתב הש"ך להדי' בהיפך בדעת הרמב"ם. לענ"ד לק"מ דשם הקשה על דברי ב"י בהמחבר שנקט שמן ויין דהוה לפגם ל"ל כולי האי הא זה הם דברי הרמב"ם ולדידי' כתב הב"י בעצמ' בסי' קכ"א דס"ל כלים ש"נ הוה ב"י אבל לדידן דקיימ"ל סתם כלים ש"נ אב"י בלאו"ה מותר כמ"ש הב"י בעצמ' אבל הש"ך לנפשי' לעולם י"ל דס"ל להרמב"ם דסתם הוה אב"י והא במשבצות בלאו"ה מביא פירושים שונים בהרמב"ם. או"נ דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן פ"ג ב"ה אול"י ג' אדר"ח אדר תרעא"ל מאד יצ"ו שרו"ט לכבוד הרב הגדול מהו' מנחם גרשון מאשקאוויטש נ"י. אשר העיר מע"כ בדבר חדש ע"ד צלוחית (זאדא פלאשען) שקונין הפאבריקאנטען חדשים הלא צריכי' טבילה וכבר העיר ע"ז בשו"ת שבט סופר סי' ס"ז, והנה מ"ש מעל' שאינ' בכלל כלי סעודה שאינ' שותי' ממנו, קשה לומר כן, המעיין בכ"מ יראה כי הכל תלוי אם נוגע הכלי בדבר שנהנין בסעודה