לבושי מרדכי על יורה דעה עט

דילפי' דבעי ב' עדים מדכתיב משפט הוה כמשפט א"כ דיני' בדיני' ממונ' ומ"מ נאמן באומר שנתקדש החודש: ומ"ש מר משום דכבר נעשה המעשה צל"ע מכל הני מימר' והלכות שהבאתי דאין חלוק בעריו' וממונו'. והנה שם בחת"ס סי' קע"ה מביא ראי' לשי' הרמב"ם פ"ט מה' סנהדרין דהאיסור יוחזק אפי' בע"א באומר חתיכ' זו חלב שנאמן לאסור ואם בא א' ואכל' והתרה בו לוקי' אע"ג דאם הי' מעיד בעת אכילתו ל"ה מלקי' עפ"י ע"א אלא משום דכבר הוחזק' דברי' ועדות' שהעיד לענין איסור והביא ראי' מעדות קה"ח דצריך קרא דמשפט כתיב דבעי ב' עדים ול"ל קרא דהא עפי' עדות זה אם א' יעשה מלאכה ביו"ט או אוכל חמץ בפסח ואוכל ביוה"כ יהי' חייב מלקות ופשיטא דבעי ב' עדים אלא שכיון בבא להעיד אינו רק לענין אסורי' וכיון שכבר הוחזק מהני אפי' ע"א לענין מלקות ע"כ צריך ילפות' לצרוך ב' עדים. וא"כ בעובד' זו דבבא להעיד שכבר קדה"ח אפי' נאמר כדעת כת"ה משום דכבר נעשה מעשה בדיני עדות מ"מ אם בעת שא' עשה מלאכה ביו"ט וכיו"ב ואז הוא מעיד אם גם בזה נאמן למלקות וכי נימא דאי"צ כשאר דיני עדות ואם אי"צ באופן זה ודאי משום דהוה כע"א באיסורי' ועי"י בט"א שם שנראה מדעתו דהוה כמעיד באיסורי' ועי"י באמרי ברוך שם בשם הריב"ש דס"ל ג"כ דהוה כמו אסורי ונאמן מדינא רק לחומרא בעי מדעכ"ג: וראיתי בנוב"י מהדו"ק סי' כ"ז שמקשה דברי גמרא אהדדי דשם מ"ז קיי"ל להלכה דצריך בגר ב' עדים. ופסק הרא"ש דאפי' אמר בב"ד של פלוני לא מהימן אע"ג דהוה מילתא דעל"ג ומינו גבי' עובד' דיתר' שהעיד בשם שמואל וב"ד בדרשה דעמוני ולא עמונית בד' ע"ז מהימן ומחלק בכמה חילוקים וא' מן החלוקים כמ"ש מעכ"ת היכא דבעי עדות גמורה כמו בגר לא מהני מדעל"ג משא"כ שם דף ע"ז אין שייך לענין עדות דהוה רק הוראה מהני מדעל"ג וע"כ הוכיח שם בעדות אשה דל"ב עדות גמורה דקרובי' ופסולי' ג"כ כשרים ע"כ מהני מדעל"ג אפי' אם העד הוה נוגע בדבר מהימן ולא זכיתי להבין במה שסיים שם דמשו"ה קיי"ל דאין האחים יורדים לנחלה עפי' ע"א דבעי עדות גמורה עיי"ש ותמיהא לי וכי בא"א ל"צ עדות גמורה ומ"מ ע"א מהימן מה"ת לשי' הרמב"ם ורק עד מפי עד וקרובי' ושאר פסולי' עדות ה"ה דאקילו בי' רבנן כמ"ש הוא עצמו בכמה תשו' וא"כ האיך תלי' זב"ז והוה כמו תני' בדל"ת. ולענ"ד בפשיטות הא דלא מהני ג"כ נאמנות משום מדעל"ג ה"ט דלדברי' גוי הוה ואי"נ אפי' בעדות אשה רק במסל"ת אלמא דלא אקילו בי' משום על"ג רק במסל"ת ומ"ש ג"כ בנוב"י דבגר צריך עדות גמורה ג"כ קשה לפי הלכה נראה דמספק' לי' להרא"ש וכן הטור בסי' רס"ח הביא בשם י"א דאפי' אמרו העדים שמענו דנתגייר בב"ד פלוני נאמני' דל"צ עדות גמורה אלא מסיק דדעת הרא"ש שצריך עדות גמורה כשיטת הרי"ף וצ"ע בדברי' דהרא"ש ל"ק רק בדרך אפשר והא דאין האחים יורדים לנחלה בעדות אשה היינו טעמא כיון דאקילו בי' טובא אפי' קרובים ושאר פסולי עדות ובזה ודאי לא חשיב כמו ע"א כשר ורק מדרבנן גם לדעת הרמב"ם ע"כ לא חלקו חכמים. כללא של דבר לענ"ד ל"ש מדעל"ג רק או דעל"ג לכל או בתולה דברי' בפלוני ופלוני דבזה מירתת דיוכחש עפי' דברי עצמו וטעימ' שאני כמ"ש לעיל. ולענין ממונו' ועריות האיך דצריך עדות גמורה מה"ט אני נבוך האיך לדון בי' ודברי מעכ"ת בזה ודאי נכונים אלא דקשי' לי מעדות אשה לדעת הסוברים דלהרמב"ם נאמן מה"ת וצ"ע: ושוב פקחתי עיני בדברי ריב"ש סי' קנ"ה מחלוקה גדולה בין השואל וחכם א' דדעת השואל לדייק דהרמב"ם ס"ל דע"א באשה נאמן מן התורה ועפי' ע"א כשר יורדים לנחלה מה"ט דמעל"ג ודוקא בשאר עדות פסולים פסק בפ"ז מה' נחלות דאין יורדים לנחלה והריב"ש השיב דאינו נאמן מן התורה בעדות אשה ואין בניו יורדי' לנחלה מה"ט. ומשמע מדבריו דאם הי' נאמן מן התורה מהני ג"כ לענין דינ' ממונו' ועיי"ש דביאר ג' עניני' במדעל"ג דבעדות אשה ל"ה לגמרי מבכ"ג דאולי ירחוק נדוד ולא ישיב לעולם לביתו כמ"ש לעיל. והאי דקה"ח ואחוי דמיתני דחשיב מדעל"ג כמ"ש הרי"ף ביבמות זהו מילתא דעל"ג לגמרי לעיני כל כהנ"ל ועי"י בנוב"י סי' ל"ג שפלפל בעוצם בדברי ריב"ש וקצת דברים נכללים בדברי השואל עכ"פ חזינן אם הי' מילתא דעל"ג לגמרי והי' נאמן מן התורה גם לענין ממונו' כך הלכה וכן דעת הנוב"י סי' ל"ג גם למסקנא הלכה כן הדברים וע"ד אשר ענותנותו הרבני בעובד' אשר איש א' בן תורה הביא יינו לעת הבציר ועשה בעצמו בכשרות וכשבא לביתו ופסק המגופ' היין תוסת טפח על פניו הרתיח' עד כי כס' עיני' מלראות ובתוך כך בא עבדו הקיטשער ומטפח עפי' החביות למען הציל וכא ישפוך ובתוך איזה סקונדען העביר מעיני' הרתיח' והעביר מיד ידו של עבדו מעל נקבי החביות אם יש לסמוך בזה להתיר עפי' דברי רמ"א סי' ק"כ סעי' כ"ד דכל מה שהוא עפי' דינ' דש"ס מותר בהנאה לדידן בזה"ז דהגוי' אינ' בקיאי' בטיב ע"ז מותר גם בשתיי' והש"ך מחמיר בזה שלא להתיר רק בהפ"מ והביא כת"ה דברי יד אפרים בשם פ"א ח"ג סי' ס"ד בעובד' שהי' נמסר לגוי אומני' להעלות חביות מהמרתף ע"י חבלים וכיו"ב שרק הם אומני' לכך ונהפך חביות א' על המגופ' ונפתח והגוי שם ידו על הנקב להציל והתיר' גם בלא הפ"מ כסתימ' הרמ"א ומעכ"ת העמיק והרחיב בחלקי הסותר והבונה בנד"ז ומסיק להלכה להתיר' גם בלא הפ"מ ודבריו נכונים כי בל"ז שם בת' פ"א דעתו דהך הפסד אינו דוקא הפ"מ דגם בלא הפ"מ כדי להתיר ושם אשר הוצרך מטעם דהגויי' טרודים להציל כי לא יבאו לידי היזק תשלומי' רק מפני שגם הבעלים הישראלים הי' במעמד הנ"ל. ובכ"ז