לבושי מרדכי על יורה דעה עח

סימן פ"א ב"ה יום ג' פ' וישב תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שלום תנינא לראש ידידי כבוד הרה"ג הנ"ל. אבוא רק בראשי פרקים במה דכתב לראיי' לס' חו"ד לטעמי' בתערובות החניות ל"ש בטול אפי' באינו ניכר כשיטת הב"ח כיון דחניות גרמ' הספק ואין חלוק בין רב למעט חתיכו' באיזה חנות שהוא. ועד"ז הביא סמוכי' ממקוה דעדיפ' נגד חזק' טמא דאדם שטבל מפני שמקוה הוא הגורם וגם אני עמדתי עד"ז דברי' מס' נדה לא דני' רק בנמצא ריעו' חזק' המסלקת עדיפא נגד חזקה שאינ' מסלקת ורק חזקה נגד חזקה ולא יהני כי אם בברור ועיי' במהרמ"ל שם. ולדעתי הוא משום דלעולם חזק' המסלק' עדיפ' נגד חזקה שאינ' מסלק' ורק חזק' גזה"כ שלא להוציא הדבר מקדמת דלא והא המקוה בחזקת' מסלקת חזק' טומאה משא"כ חזק' טומא' אינו גורם להחסיר המקוה והיינו טעמי' נמי במ"ש הרא"ש פ"ק דחולין דאם בדק הסכין מקודם ושחט בה ואח"כ נאבד לאח"ש דכל מה ששחט בי' כשר מפני חזק' הסכין בדוק ול"א בהמה בחזק' אסיר כנגדו ואמאי נימא הכי ועכ"ח ג"כ ה"ט שהסכין מסלק חזקת אסור שא"ז ולא להיפך וכ"צ לומר בכ"מ כמובן: וראיתי דברי כת"ה במ"ש ע"ד בינת אדם שמשיג ע"ד פ"ח ופרמ"ג סי' ק"ט וק"י דס"ל דעיקר באינו ניכר הקבוע בטל כשאר יבש ביבש דאפי' א' בבית וא' בעליי' והוא הביא במה דאמרי' סי' קי"א דב' קדרות לא מצטרפי' רק בעתידי' להתערב. ומע"כ השיג עלי' בדבריו נכונים וגם בעיני יפלא שלא הביא דברי פרמ"ג סי' קי"א ס"ק י"ז וחוו"ד שהק' על הש"ך דרצה לאוקמי הך ב' קדירות לענין ביטול יבש ביבש דזה אי"צ ללמד ממתני' דתרומ' ומטעם צרוף אלא בפשיטות דמהני בטול אפי' א' בבית וא' בעליי' והוא כדברי כת"ר. ולענ"ד אפשר ליישב דעת הב"ח גם מה שקשה להבין באינו ניכר מה קבוע שייך במקומו' איז' מקום יהי' לו וכמ"ש מעכ"ת ואפשר לומר כמ"ד במס' שבת דף מ' ודף קכ"ג במוקצה מחמת חסרון כיס או מפני כבדו דאדם קובע לו מקום ופירש"י ז"ל דעי"כ אינ' עשוי' לטלטל אנה ואנה דקפיד עלייה' כגון כלים חשובי' דשם אלמא דחשיבות גורם למקום שקבוע להם מקום מיוחד. וא"כ ה"נ הבשר שבחניות שעשוי' למכור המקום גורם להחשיב' דאינ' עשוי' לטלטל אנה ואנה למכר' כידוע ורק בפירש כבר בטל מקום חשיבותן ומזה נלמוד לשאר מקומו' ואפשר לזה נתכוין הפרמ"ג בסי' ק"י שהבאתי במכתבי הקדום ועי' במהר"ם שיק סי' י"ג שדבריו קושי' ההבנה וא"כ בנד"ז שהטערקעל נתן בבורות וצריכי' קביעות מקומן למען התבשיל כנהוג ג"כ מחשיב קבוע וכללא היא פרישות הדבר ונייד אנה ואנה גורם להתבטל ברוב וקביע' לאיזה תכלית וצורך גורם הקביעות כנלענ"ד. ודאי אם באות' מקום גופא מעורב איסור בהיתר וכמ"ש האיש מהימן בזה כתב הב"ח ג"כ דל"ש בי' קבוע דאין לאסור מקום קבוע כהנ"ל: ומ"ש כת"ה ע"ד דגו"מ סי' ק"ט שכ' ע"ד הש"ך במ"ש דמשכחת לה באיכ' מינ' אפי' נבדל בטעמי' ומראה ומ"מ אינו ניכר כגון ג' מיני' שנשחטו א' נתנבלה בשחיטה ולא נודע איז' וע"ז כ' מעכ"ת דלדברי הב"ח הוה קבוע ואינו בטל. וגם עוד בימי חורפי עמדתי ע"ד דגו"מ הנ"ל ושאלתי לחכמים ואין מגיד לי. וכעת ראיתי בש"ע תני' בסוף הס' בתשוב' סי' ח"י דעתו כמ"כ כדעת הפרמ"ג וסברתו דל"ש בטול יבש ביבש אלא אם החסרון ידיע' בא' מהני ע"י דמיון הדברים אבל אם כל א' ניכר בעצמ' רק החסרון ידיע' שנאמ' באיזה מן החתיכות נעשה האיסור וכמ"ש הש"ך זהו דינ' דהב"ח דג"כ איירי בנמצא ריאה דטריפה ולא נודע מאיז' חנות בא. וקצת רמז מזה בדברי פרמ"ג שם דאינו דומה לסנהדרין ועיי' בפתיח' שלו על הל' תערובות. ובאמת בב"ח משמע כס' החוו"ד דמשום ספק החניות שעומדי' בפני עצמן: וראיתי מ"ש כ"ת על דברי. במ"ש דמילתא דעבידא לגלוי' שייך דוקא בגלוי' לכל. ודאי כמ"כ אמרתי דשייך בתול' עדות' באחרים בע"כ כמ"ד בבכורות דף ל"ו בכהן שאומר פלוני ישראל נתן לי במו"מ וכן באומר מפלוני נאמן לקחתי וכו' וכן ביבמות דף ע"ז דקאמר הרי שמואל וב"ד קיים ופירשיז"ל דהוה מילת' דעביר' לגלוי' ונאמן וכן מ"ש לראי' מר"ה כ"ב אבל ע"י שנא' דעביד' לגלוי' ע"י אנשים שהי' שם צל"ע האיך מצינ'. והראי' מסי' צ"ח דמירתת מעדות הכפיל' עיי' בחת"ס יו"ד סי' קע"ה דגוי מירתת מחבירו דהא כפיל' גופא מה"ט נאמן ושם בבכורות ג"כ הוזכר טעמי' דמירתת עיי"ש. ומ"ש כי לדעתו בדבר שכבר נתקבל העדות ונגמר המעשה ל"ב לעדות גמור. אין אתי יודע אי' מקומו בדבר שבערוה או ממונו' דכה"ג ל"צ לדיני עדות ובקידושין דף ס"ה משמע דאין חלוק וכן בכתובות דף כ"ג בתוס' שם ד"ה תרווייהו. ועי' בב"ש סי' מ"ב וסי' מ"ז ומשם יש להוכיח דגם אם עמדו שם אנשים באות' מעמד לא מהני עד א' ורק לכתחילה חיישי' להחמיר ועיי' במס' מכות דף ה' במעידים ביום פלוני נגמר דינ' של אותו פלוני דשייך בהו דינ' הזמה ואי ל"צ לדיני עדות מה הזמה שייך בהו והתם ודאי נתקבל העדות כדינא ועיי' דף ז' שם במתני': ומה סתמה על דברי אם דעתי בעריות וממינו' אפי' בתחילת עדות מהני מילתא דעביד' לגלוי'. ודאי הדבר צריך תלמוד מ"מ לא ידענא אם נתפס במוחלט דע"א בעדות אשה נאמן מדאורי' כמ"ש הראשונים והאחרונים בכ"מ בדעת הרמב"ם והא הרמב"ם נתן הטעם משום ה"ט דהוה מילת' דעביד' לגלוי והא א"א עריו' חמורה ותחלת עדות ומ"מ נאמן וכיון דילפי' דבר דבר מממון ולמה לא נאמר כמ"כ בדיני ממונו' וכן לענין קידוש החודש