לבושי מרדכי על יורה דעה עז

במקומ' וכל העם יכחישו אותו או הך דמס' יבמות בעדות אשה דף צ"ג וכמה דוכתי דאם הבעל יבא לביתו והכל יכירו דאתי הבעל וקאי כמ"ש הגמר' דאפי' לגבי ב' עדים לא מהני עדות' בדבר שאינו כי אם להיפך לפני כל ועיי' במהרי"ק וחת"ס בכמה מקומות ועיי' בהרמב"ם בה' גירושין בסופו שביאר כן בהדי' שהוא דבר שא"א להשמט ממנו. וכן ההוא דטנעווות תערובות בסי' צ"ח דאיך אוכל טעם ועיי"ש בפר"ח ובפרמ"ג ובסי' פ"ו סעיף א'. משא"כ בנדון וכי יתגלה שקרם להדי' ומפני עדות הישראלי' ניהו דפנו נאמנים ואפי' א' נגד מאה א"י מ"מ אנהו כדדהו וכי בוש יבושו לאמר להיפך והא לא יתברר לעיני כל שיהי' נראה להדי' שקרם ועכ"ח צ"ל כן דהא במס' ר"ה דף כ"ב אי לאו מילתא דעבידא לא הי' ע"א מהימן ורק משום דעביד' לגלוי' כנ"ל ואם נימא כסברת כת"ר א"ש נימא דע"א יהי' נאמן בממון ועריות האיך דידוע שהי' שם עוד כו"כ אנשים ולא שמענו כיו"ב ועכ"ח ח כנ"ל לפענ"ד: וגם מטעמי' דמרתת לא מצינו רק ביוצא ונכנס כמו בסי' א' גבי שחיטת כותי ובסי' ס"ט לענין משרתת שתאמין על המליחה ביוצא ונכנס וכן בשמירת יין בסי' קכ"ט וסי' קל"א אבל בלא שומר רק שמתייר' דילמא הישראל יכחיש אותו לא מצינו אם כי הרשב"א בתשוב' התיר לשלוח ע"י נכרי לענין שחיט' וכיו"ב אם קטן משמר' מטעמי' דקטן זה יגלה מעשי' היינו שמתחלה נזהר הנכרי לעשות דבר ועוד התם ידוע מאלי' מני' ובי' אבל הכא יאמר בלבבו מי יימר דאתי ישראל להכחישו כיון שלא העמידו עד"ז שמירתו ואפשר לומר דהוא עפ"י דברי נוב"י מהדו"ק בח' אה"ע סי' ל"א שפי' דברי הסמ"ק בסי' ס"ט הנ"ל במ"ש עליו שנתן מעלה משום דהמשרתת יודעת במנהגי ישראל ואדרבה דזה גרע לענין מסל"ת ופי' הוא ז"ל דמהני ידיע זו דהוה כמו רגליים לדבר ונאמן אפי' שלא מסל"ת כמ"ש בסי' קפ"ז דאפי' רופא א"י נאמן בניכר שהועיל' הרפואה וה"נ כיון שהי' מוכן אצלם להבדיל הבורות בין טערקעל של יין כשר ליי"נ ועכ"ח משום ידיעת מנהגי ישראל ונתכוונ' לזה איכא רגליי' לדבר והי' ק"ו דמהני בדרבנן דהכי בנ"ד אינו רק ספק דרבנן ואם כי דהוה ספיקא דאיקבע איסורא ואינו להקל לדעת הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס מ"מ ודאי עדיף מבשר שהי' ודאי בחזקת שאינו מלוח מספיקא זו ועיי' בנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ע"א לענין מטהר יינו של נכרים ואפשר דה"נ כיון שהוציאו הוצאות עכ"פ בדריכת ישראלים וצל"ע: שנית דעת כת"ר להתיר כשאר תערובות יבש ביבש דבטל ברוב כמ"ש בסי' ק"ט והאריך בשי' הפוסקים לענין נודע ולא נודע התערובת בענין לבשל אח"כ כידוע. והנה וודאי סברתו נכונה וכ"ז אם הי' מקום להחליט שאין להאמין להם כלל כלומר שלא נבדל בור מיוחד לכשר טערקעל ובור לשום יי"נ ודאי דאיכ' רוב מעלי' מששת ימי המעשה כמה שנדרך ביום ש"ק ע"י א"י אלא דהאי וודאי רגליים לדבר שהבדילו הבורות לרוב הדרוכי' ודאי נתמלאו הבורות עד שהצריכ' לבור לשום יי"נ ובפרט אם נאמר לדבריהם שאומרי' כן ועיי' בש"ך בסי' קכ"ז ס"ק כ' בעדות עכו"ם על שלו דנאמן שהחמיר ועי' ביד אפרים סי' קכ"ט בסוף דבריו ועיי' במג"א סי' תס"ז ס"ק ד' דאם מהימן לי' נאמן עיי"ש. וא"כ הא יש בו לדון משום דינ' דקבוע דכמע"מ דמי לא מבעי' לשיטת הרא"ה והב"ח וכן הסכים הש"ך בסי' ק"י ס"ק יט דאפי' באינ' ניכר החנות שמוכרי' בו בשר נבילה דינ' כמו שאר קבוע ועיי' בפרמ"ג שם בפתיחה לסי' ק"י ס"ק הנ"ל בטעמי' דחשיבות החניות הקבועים במקומ' הוה כמו חשיבות חהר"ל. וא"כ ה"נ הבורות הנבדלים זה בזה קבועי' במקומן לענ"ד לא יוגרע מחשיבותן ולא גרע כמו תשע צבורים מצה וא' ש"ח דדיינינן משום קבוע וגם לפי"ד חו"ד שהעמיק לחלק בין הך דסי' קי"א דאפי' ב' קדירות מצטרפין אפי' א' בעליי' וא' בבית דשאני התם דדיינינן על רבוי המאכל והתערוב' משא"כ בחניות דאפי' אם בא' מן החניות כפלי כפליים כמו כל החניות אין נ"מ שאין דנין אלא מאיזה חנות בא בזה שייך דין קבוע וא"כ כ"ז שדנין על ספק החניות דהיינו המקומות זהו הקבוע שנאמר בש"ם וא"כ ה"נ דיינינן מאיזה בור טערקעל זה אם מהכשרה או אסורה ואין נ"מ על רוב הכמות בא' מהבורו' וא"כ לזה הוה קבוע אלא שפרמ"ג היקל בהפ"מ באינו ניכר הקבוע אך ורק שם העיר לפי"ד הרשב"א דאפי' ניכר לאיש א' ורק לנו אינו כיכר מקרי קבוע ממש וא"כ בנ"ד שישכ' כאן כמה ישראלים שיודעים ומכירי' הבורות לדידי' הוה קבוע ככל קבוע הניכר ועיי' בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ' עוד טעמים לחלק בדינ' קבוע ומאן מפיס למי מקדושים נסמוך ע"כ צל"ע גם בנדון זה בפרט בדבר שאפשר להתברר בקר אצל הישראלים עכ"פ באיזה פרס ודאי לא ימנע בר ישראל מלומר האמת ואם כי הוה ספיקא דרבנן ג"כ החמירו האחרונים באפשר לברר מכש"כ בזה דאפשר ואפשר כי יאמרו להיפך מה שאומרים הנכרי' ויבא לידי לע"ז וקלקול ח"ו: דברי כ"ת בדברי הראב"ד דבדבר הנקח מנכרים ל"א בת"ר ודאי שפיר קאמר וגם יש להעיר ע"ד הרדב"ז ח"ג דאצל הנכרי לא שייך בטול ע"כ אסור לקח מהם משום מבטל איסו' לכתחילה הסבירו האחרונים דאצל הנכרי כיון דהתיר' הוא הוה כמו מותר בהיתר וגם ל"ש ביטול רק ע"י קנינו של ישראל והוה כמו מא"ל עיין בס' חתן סופר בכלל רוב וקבוע מ"מ נראה מדברי הש"ך סי' קי"ד ס"ק כ"א בדין כרכום שאינ' חושש ממ"ש הרשב"א דווערבי' ב' חתיכות נבלה דבזה"ז חזינן דרובא כרכום א"כ משמע דל"ל הך סברא ושאר סניפי ההיתר שהעלה כת"ר גם הוא אומר שאין בו די' לסמוך בזה. והנני דו"ש באהבה ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ