לבושי מרדכי על יורה דעה עו

מ' ע"ז ד' נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי וכן מדברי הרא"ש והר"ן שם ועיי' בטור וב"י סי' קכ"ג וימצא כדברינו ורק גם הם ז"ל אמרו דמטהר יינו של נכרי באופן כך וכך בשומר או יוצא ונכנס או חב"ח לדעת סה"ת לא אסור' ול"ג בשמור' זו דהוה כתחת יד ישראל והם אמרו והם אמרו אבל אם חסר אח' מכל אלה שוב אסור מצד יין של נכרי שזה גופי דאסורי'. אלא שבכד"ז אי"צ לכל זה פשיט' דאסור מדינ' וחשש גמור הוא והוא כשאר יי"נ. ובק"ק פה כבר הודעתי להם שאין אני נותן תעודות הכשר במטהר יינו של נכרים רק לבן תורה ויר"ש שבקי קצת בדינים אלו ויודע חומר מטהר יינש"נ כי בעיני ע"ה יחשב כחדא כשאר יין ש"י שהוא ברשות נכרי שאינ' מובן בין מרתת ונתפס עלי' כגנב וכיו"ב ורק אם מעמידי' משגיח בן תורה אז יותן להם תעודות ההכשר הנ"ל. ומ"ש כ"ת דבין עמ' דבר סומכין על מנעל כבד שקשה ע"י חותם מפני רתיחת היין וכן אמר לי ג"כ בע"ב א'. ואמרתי להם כי יסגר דלתי המרתף או בארהויז ע"י מנעל וגם ע"י חתיכת נייר פאפענדענקעל או חתיכת בגד על הדלתות או ע"י חבור המשקוף ומזוזות בחתימות זיגעלאק ע"י טבעת החותם כמובן. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ע"ט ב"ה אול"י ו' עש"ק תולדות תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש הרבני המופלג החו"ש יו"ש מהו' אליעזר וואלד נ"י. הנה כבר אמרתי פא"פ למעלתו כי הגאב"ד נ"י הזכיר צד התיר' דשתי מפתחות במטהר יינו של נכרי ומעל' הביא דברי תוס' והרא"ש מ' ע"ז ד' כ"א. ומה מציא' מצא בזה ה"ה התוס' לשיטתי' וכשיטת ר"ת דגורסי' בברייתא מפתח או חותם ולדדהו הוה מפתח כחותם וממילא ב' מנעלים הוה כשני חותמות והלא מחולקי' הטו"ז והש"ך בנקו"כ סי' קי"ח דהטו"ז סק"ו תמה על הרמ"א מדוע לא השיג ע"ד המחבר שפסק כדעת הרשב"א דמפתח אינו כחותם והא הרמ"א פסק כשיטת ר"ת א"כ גם מפתח מהני במקום חותם אבל הש"ך בנקו"כ חולק דבזה הרמ"א קאי בשיטת הרשב"א ואין הכרח לתלות זב"ז א"כ מפתח אינ' במקום חותם כש"כ ב' מפתחות אינ' כב' חותמות ועי' בפר"ח סי' קי"ח דס"ל עיקר כדעת הט"ז ע"כ ס"ל ג"כ דב' מפתחות ה"ה כב' חותמות והנה במטהר יינו של נכרי דרוב הפוסקים וכן סתימת הרמ"א בסי' קל"א דב' חותמו' ל"מ רק להתיר בהנאה ורק הנוב"י המציא לומר דאם השרר' מוציא הוצאת על טהרת יינו במשגיח וכיו"ב יש להתיר ע"י מפתח וחותם ומי יימר דנחית גם לקולא זו להקל כדעת הטו"ז נגד הש"ך. ועוד בנ"ד אפי' צד היתר זה ליתא דהשרר' לא הוציא שום הוצא': הנה כבר אמרתי לו כי אין בידי לומר דבר חוץ מדעת הרב מרא דאתרי' וכן יעשה לבא לפניו ולהיות נוחין זב"ז בהלכה כמ"ש חכז"ל ואם דעת הגאב"ד נ"י להתיר מטעם של שותפות ישראל וכמ"ש הש"ך סק"א וכמ"ש מרן חת"ס סי' קכ"ה שהביא מעל' וגם בצירף מ"ש מעל' כי הפראנציזשע שלאססער הנה מנעלי' חזקי' וטובים שיחשבו לחותם אז מטינ' שוב' כמכשיר' או יציע הדבר פני גדולי הדור וכמ"ש וכן יקום בעזהי"ת ועשה שלום בין ת"ח: ומ"ש מעל' ע"ד הפקק אם חתך המגופה אות' בשוה עם הדפנות של חבית אם הוא חשוב כחותם. לענ"ד אינ' כחותם ועי' ברמ"א סי' ק"ל סעיף א' וסי' קכ"ט סעיף א' ובש"ך סקי"ד ובפ"ת סי' קכ"ח סק"א ובטו"ז סי' קכ"ט סק"ח. שוב ראיתי כי נחלקו בזה אשלי רברבי והוא בשו"ת עבוה"ג סי' צ"ח דעתו נוטה דאם המגופה של עץ מהודק היטב עד שיש טרח' מרובה להוציא' חשיב כמו חותם וגם בשבו"י סי' ס"ג מביא' נראה שמסכים במגופה מהודק היטב וכן דעת ת' שמש צדקה סי' ט' וממנו למד לענין מסמרו' קבועים בתוכ' ובתוכ' בשר דמסתרי' חשוב חותם כמו מגופה מהודק לדעת ת' עבוה"ג אלא ששם הי' עוד צדדי' להתיר גם הי' דיעבד. ולכתחילה ודאי אין ראוי' לעשות כן לסמוך עלי' להיות כמו חותם. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן פ' ב"ה אול"י ה' פ' תולדות תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג וכו' מהו' יצחק ראזענבערג נ"י אב"ד דק"ק האדהאז יצ"ו בעובד' שנעשה בעת הבציר שנעשה אצל הסאוועטקעזעט רב ערך יין לאלפי העקטא ובכל ששת ימים עשו עי ישראלי' למען יינות כשרים ושנוחים למוכרים ורק ביום ש"ק נעשה ע"י נכרי והטערקעל הנשאר אצלם נתן בג' בורות עד שיתבשל ראויי' ליין שרוף כנהוגים ואיש עני א' קבל ע"ע עשיית מלאכת יי"ש הנ"ל על ג' רביעי' רווח ואמרו לו כי יותר נוח שיעשה יי"ש ש"פ. וע"ד כי א"נ, ידוע לו באיזה בור מיין כשר ובאיזה מיי"נ הראו לו על בור א' שהוא מיין כשר ובא' מסתפקי' והג' בטח מיי"נ וע"ד כי היא במקום הפ"מ ולעני ישראל המציא כת"ר מילתא חדתא לענין נאמנות א"י בזה דכיון שהי' שם כל ימי השבוע לבד מש"ק עד כמה ישראלים דורכי' וגם כי תמיד הי' שה סוחר ישראל הוה מילתא דעבידא לגלוי' דנאמן א"י אפי' בלא מסלפ"ת וכמ"ש בסי' צ"ח לענין טעימ' תערובות ולדעת הרמב"ם אפי' מסלפ"ת ל"צ: ולענ"ד לא מצינו סבר' מילתא דעבידא לגלוי' לענין נאמנות אלא בדבר שגלוי' לכל דאפי' המעיד עצמו יכיר שקר' כמו במס' ר"ה בעד א' שהעיד שחדשה ב"ד את החדש דודאי יתגלה שקר' לעיני ב דהב"ד