לבושי מרדכי על יורה דעה עה

דתופסים הדמים וכל דתקון רבנן כעין דאורי' תיקון האיך שהוא מדינא כן. וא"כ לפי"ז הכל מיושב דמזה פשוט דעכ"ח חליפי' מותרים בשאר אסה"נ. וגם הקונם דחליפי ערלה כמו קונם בחדא מחתא. וע"ז השיב דלמא בדיעבד לא גזרו ומשום קידושי אשה דהוה מצוה פ"ו כמ"ש התוס' אבל בקונם בדאורי' לעולם קאי האבעי. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"ז ב"ה י' ב' עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. החו"ש להרב הגדול החו"ב מהו' מנשה שמעון צבי האבערפעלד נ"י רב בק' לעלעס יצ"ו. ע"ד אופה נכרי שצריך השגחה עליו בכמה אנפין וע"ע הי' איש ישראל משגיח עליו ועתה עמדה אשה על השגחה הנ"ל ומעל' הרעיש מדינא ע"ז כמ"ש ברמ"א סי' קכ"ז דאין אשה נאמנות בדבר שיש טורח דעצלניות הם וגם במקום שיש צדדין להקל דעתן קלות ובנידון זה הדבר שצריכה להיות נעורה כל הלילה ולהשגיח בהשגחה יתירה על נקיות וטהרת הכלים ותערובות. וודאי דבריו כנים דאין לך טורח גדול מזה והא כיו"ב כתב הש"ך סי' פ"ד ס"ק ל"ה ועיי"ש בפרמ"ג שהחמיר בזה כדעת מהרש"ל בבדיקת קטניות כש"כ בזה הדבר ידוע הטורח והדקדוקים רבים שצריכין השגחה יתירה. מלבד מזה אני תמה האיך אפשר להיות לאשה משגיחה בבית גוי הלא אי אפשר בלא איסור יחוד וכש"כ בלילה והא אשה אסורה להתיחד אפי' עם כמה אנשים אם אינם כשרים כמ"ש באה"ע סי' כ"ב וכש"כ עם נכרי אפי' כמה הם דהא רוב הנכרים פרוצים וכמ"ש באה"ע סי' ז' ועיי' בחות יאיר סי' ס"ו הביא' שם בבאה"ט אשר בהלק"ט חולק עליו. ובנדון זה ודאי גם החו"י יודה כש"כ בלילה ואם תעבור על איסור יחוד היאך נאמינה על השגחתה וכש"כ וק"ו שאסור לנו להעמידה על השגחתה וכי מורין לה לעבור על איסור למען השגחה חלילה וחלילה ולא ישמע כזאת ע"כ פשיטא ופשיטא שאסור לעשות כן וכש"כ שאין לסמוך על השגחתה כלל וכלל מפני טעמים שכתב מעל' וגם מן הטעם זה כיון שחשודה ומי שחשוד על איסור חמור חשיד על איסור קל כמש"כ ביו"ד סי' קי"ט ועי' בב"ש סי' ו' שיש לאסור בדיעבד בשהתה זמן רב וכש"כ לילה כולה ותקוותי כי ישמעו לקול דבריו קול מורים כהלכה להסיר האשה מהשגחתה ולהעמיד משגיח איש מהימן כמקדם וכל זה פשוט ואי"צ להאריך יותר. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ע"ח ב"ה אול"י ב' פ' ל"ר תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו שלמא רבא לכבוד הרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה יצחק צבי כעבאוויטש נ"י אבדק"ק כ' קאוועשד יצ"ו. ולענין הלכה הנה מ"ש כת"ה בהאי מטהר יינו של נכרי אשר א"י הוריקו הענבים ונחביתי' בידיהם וזלף יין ע"י ובשולי החביות נשאר יין צלול עם מעט חרצני' וכ"ת העמיק והרחיב הדבר בדעת תורה כי ודאי יש לחוש כי בבואם לבית נכרי שלה ממנו באיזה כלי להיות תאוותם לשתות משלהם והביא כ"ת דברי הפמ"א סי' קי"ב אשר לומד התיר' לאמור דבטל בששי' נגד מה שנעשה ע"י יין והביא עד"ז דברי ת' מהרי"א סי' קע"ז דעכ"ז שומר נפשו ירחק מזה. והנה המהרי"א קאי שם ע"ד פמ"א שצירף סברתו דדעת רש"י כהרמב"ן דאינ' נאסר כל מה שבין ענבי' וחרצני' ויין כנוס ע"י מה שהתחיל למשך ומיישב שם קושי' והכרח הר"ן וממילא כיון שלא נאסר רק מה ששאב ע"י סל או כוס י"ל דהוה ששים בשארי' יין שבין הזגי' וחרצני' ויען כי הפוסקי' חולקי' על סברת הרמב"ן ע"כ רק בשעת הדחק והפ"מ מתיר ולזה כ' המהרי"א דשומר נפשו ירחק מזה וכיו"ב. אבל אם יש ששים נגד כל מה שנאסר דהיינו שנתנו שוב בגיגית אחרת שהי' בודאי ששים א"כ אפי' לדעת הר"ן יש היתר בששים נגד היין צלול ויתבטל כשאר בטול דעלמ' בששי' בזה לא נאמר דברי המהרי"א. ואפשר יש לדון בזה משום מבטל אסור לכתחלה במזיד כיון שמע"כ הזהיר' ע"ז וידע הוה כמזיד כמובן. אלא דבלאו"ה י"ל כיון שנשאר בשולי חביות כמעט יין צלול ורק מיעוט חרצני' ובגי' נשארו שם א"כ קלקלת' תקנת' דוודאי שוב לא הקפיד' לשלות ממנו ע"י כלי למען יצלצל ביותר כידוע שאין מקפידים בזה וגם כמעט א"א בלא עכבת חרצני' ובגי' א"כ מ"ש כ"ת מדברי מרן חת"ס סי' קט"ז ובשם ש"ג דאם כיון לשלית ע"י כוס יין צלול אפי' נשארו איזה גרגרי' בגי' וחרצני' זה הוה המשכה דבכוונת תלי' וא"כ היין שנשאר אשר כמעט צלול מעורב במעוט חרצני' הא זה לא שלו בכוונה רק שנשאר כך א"כ ל"ה המשכה כלל עי"כ ושוב אפי' שת' בכוס לא הקפיד כלל לשלות ולהיות צלול יותר דאין מקפידי' בכך כמ"ש גם באחרונים: אלא שאחרון הכביד שנשאר היין ברשות נכרי בלא חב"ח ואפי' מפתח וחותם ל"ה ורק איזה מסגרת דהיינו מפתח לבד וגם הי' בלילה ולא דרך רגלי ישראלי' שם א"כ אין מי שיתיר כזה דחב"ח מתירי' רק ע"י דחק וכש"כ מפתח וחותם שהזכיר הנוב"י (מהדו"ת סי' ע"א) ג"כ רק אם הנכרי מוציא הוצאת בשומרי' ומשגיחים והכא ליכא כל הנ"ל בזה חלילה וחלילה להתיר וראוי' לאסור בפומבי למען ישמעו דהיינו בפומבי פני כל אבל האסור עכ"ח הוא מצד הלכה ברורה דאין כאן מי שיתיר. וכבר אמרתי בסבר' דאפי' נודע בבירור ע"י איזה אות ומופת או איזה הוכח' שלא נגע בו הנכרי ועכ"ז אסור מדינ' דהא סתמ' אמרו יינות של נכרי אי משום חתנות או גזיר' אטו יי"נ והא כיון שהוא יינו של נכרי שייך גזירה זו אפי' לא נגע בי' וכמו שמנים ושלקות דלא תלי' בנגיעה ונגיעה היא גזירה אחרית' כדמשמע להדי' מדברי התוס'