לבושי מרדכי על יורה דעה עד

אשר צוה עליו לטול מונייש ענבים ויסחוט ותן לכוס למען לידע הגראד. והנה אם למען לידע הגראד אין הקפדה להיות יין צלול דוקא אלא כי בתערובות חרצנים וזגין וענבים יכולים גראדיערען וא"כ בודאי לא נתכוון הגוי לשלוח יין צלול דוקא וכמעט אי אפשר בלא תערובות חרצנים וזגין כמ"ש בתשו' חות יאיר סי' קי"ז והכי עדיף כיון שלא שאב לשתות רק לגרא- דירען וכיון שאין הקפדה בגראדירען על יין צלול אין זה המשכה ולדעת שלטי הגבורים הכל תלוי' בכוונה בין לקולא בין לחומרא וכן הביא בחת"ס סי' קט"ז. וגם יש לי לצרף דעות כמה מהראשונים שלא חשו משום המשכה בשולה לתוך הכוס לשאר היין ואפי' אם נגע הגוי בשאר מקומות הענבים פשיטא אחרי שנדרכו ע"י ישראלים יציאת רוב יין מן הענבים מבטלים מעט טופח להטפיח שנגע בהם הגוי ועיין בתשו' זכרון יוסף שצירף ג"כ היתר זה בעובד' דידי' והכי יש ג"כ לצרף ממ"ש בסי' ס"ט בעכו"ם משמש בב"י והעיד על בשר שהודח שנאמן במסיח לפ"ת כיון שיודע מנהג ישראל ובנוב"י חאה"ע סי' ל' פי' דיודע מנהג הוה רגליים לדבר ועל ה שהמעיד ובא כמסיח לפ"ת ואפשר דעדיף. וה"נ כיון שצוה עליו בתוקף כדת ודין וגם יש ס"ס דילמא עביד כמו שצוה ישראל ואת"ל לא עביד אלא שאב בכוס ונעשה המשכה דילמא לא נגע שוב בענבים שהם טופח ע"מ להטפיח ואיכא נמי חזקת היתר ורק צ"כ שלא הרחיק ישראל ממנו והי' יכול לבא בעקלתון כמ"ש בסי' קכ"ט ט שאם נתפס עליו כגנב וכעובד' דשם בש"ע וכל זה יחקור וידרוש אם לא נשאר היין בלא שמיר' כלומר כמ"ש בסי' קכ"ט הנ"ל שהגוי ירא לשתות מהיין פן פתאום יבא הישראל ויכול להתיר מטעמים הנ"ל רק שאני רואה קלות בזה האיש השומר ואין זה דרך השומרים ע"כ ראוי' לקנסו דבר זה ולהזהירו בתוקף התראה כי אם יעבור עוד חלילה כיו"ב יסורו ממשמרתו ומכאן והלאה יהי' עיני' פקוחים להיות מן הזריזי'. ידידו דו"ש ה"ק הרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"ו. שוכ"ט על ראש כבוד הרב הגדול החו"ב וכו' מהו' משה גרינבערגער נ"י: ראשית נתקשה בדברי ט"ז סי' קכ"ז במ"ש אדינא דרמ"א מ"ש בעובדא דסופר שאמר גוילי לא עבדתי לשמה מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מהא דאמרי' קדשתנו והוא א' לא קד' היא אסורה בקרובין והוא מותר בקרובתיה דנימא נמי מתוך שנאמנת ע"ע נאמנת ג"כ עליו ותי' דבס"ת ליכא חזקה מבוררת משא"כ בקדושי' דאיכא חזק' פנוי'. והק' כ"ת דא"כ בלאו"ה נאמן דבליכא חזקה עד א' נאמן ובזה אמר פרפרת נאה דבמוציא מתח"י הי' נאמן להחזיק שס"ת כשר ושוב כיון דנתחזק הוה חזקה להיתר וכמ"ש הרמב"ם בה' ע' דע"א כיון דנאמן מתחילה שוב מוחזק אפי' לעונשין כידוע וכ"ז אם אין לו דין חומש עכ"פ אבל לדעת רמ"א ממ"ש בסי' רפ"א דשכר חומש לא הפסיד ושוב ליכא חזקה לענין ס"ת וממ"נ נאמר' דברי רמ"א. עכ"ד: והנה קושי' ע"ד הטו"ז כבר עמדו בזה האחרונים עיי' בס' תורת יחזקאל עמ"ס גיטין ותי' ג"כ בהוצאה מת"י הוחזק לכשר והו"ל חזקת היתר. אלא שתולה דבריו בדברי הרא"ש במ"ש ג"כ בש"ע יו"ד סי' י"ח בסכין שנאבדה ואח"כ נמצא פגום דתלי' בהיתר משום דבר שיוצא בחזקת היתר לפנינו חזקה גמורה חשיבה וה"נ כמ"ש ותי' על דברי ט"ז דס"ל דס"ת ליכא רק חזק' אח' משא"כ בהך דקידושין הוה ב' חזקות חזקת היתר וחזקת פנוי' ועי בס' אומר לציון ג"כ כדברים האלו ובאמת דברי הט"ז נגד דעת הראב"ן שהקש' ע"ד רשיז"ל שפירש בגמ' כה"ג ביו"כ יוכיח בפר ושעיר של יוה"כ והקש' הוא ז"ל דמפר אינ' ראי' דהא הוה שלו והא צריך להביא פר א' משלו ומתוך שנאמן להפסיד משלו נאמן נמי לגבי צבור והא הפר ודאי הי' לו חזקת היתר. ועיי' בט"ג שם כי לשיטת הראב"ד והרשב"א דעיקר חזקה הוא חזקת פועל שאינ' פושע וזה פשיטא דשייך גם בסופר וגם כי לפי דברי האחרונים הנ"ל דהוה חזק' להתיר כמו בסכין שנאבדה א"כ פשיטא כאשר יצא מת"י אי מוחזק לס"ת כשר דע"ד כן נתנו: ועיקר קושי' מע"כ דלדברי הטו"ז הו"ל להרא"ש למנות ט"ו חלוקים דהיינו אפי' מ"ש בידו נאמן מ"מ מטעם מתוך וה"ה דברי ועובדא דר"א, לענ"ד י"ל דלא מנה רק מה שהוא מטעם נאמנות דע"א משא"כ בדבר שאינ' מצד נאמנות רק מסברת מתוך ל"ש לנאמנות ע"א. ועי' בר"ן מ' קידוש דבאומר ע"א נאמן עכחצ"ל דגם לנאמנות שלו צריך דמה"ט ליכא למימר בשתיקה כהודאה גמורה וכן דייק בת' שם. וה"נ כן לענין מתוך: וראיתי ממה שהק' ע"ד מרן חת"ס מ"ש ע"ד הרמב"ם שפוסק בחלופי אס"הנ האבעי' בנדרים דף מ"ז לקולא ובחלופי קונם פסק לחומרא. ותי' דשם אין תופסים הדמים דאסור לכ"ע משא"כ בקונם דאינו אסור רק לעצמו אבל לאחרים מותר ושפיר שייך בי' תפיסת דמים ע"כ פסק לחומרא. והקש' מע"כ קשה כברזל דא"כ מאי פשוט ביו' נדרים אבעי' דקונם מהך מתני' דמקדש בערלה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דשא"ה דאסור אכ"ע. כן הקשתי עוד בימי חרפי ואח"כ מצאתי בפי' הריטב"א על הרמב"ן מ' נדרים שמחלק ג"כ כס' מרן חת"ס אלא שנשמר מקושי' זו דהפשטן ס"ל דגם בשאר אסה"נ אבעי' לי' ופשט עד"ז ממתני' הנ"ל: ובחידושי אמרתי לפמ"ש התוס' והר"ן דהפשטן מתרץ דאם הי' החילופי' אסורים לא הי' רשאי' לדור יחדיו וצריך לקדשו שנית שלא יהנה מאסה"נ. והקש' עליו דהא אינו רק חליפי חליפין. ואמרתי לסברת זת"ס הנ"ל דהא גם לשיטת רשיז"ל החליפין אינו אסורין רק למחליף ולכל אדם מותר א"כ שוב הי' חליפי חליפין אסורין מדינא כמו קונם