לבושי מרדכי על יורה דעה ע

בגבולי' של כשרים ומוכר בח"ז ועי"כ מושך קונים נכרים לחנותו והכשרים כמעט בלא פרנס' וברצונ' לעשות המסחר ע"י גוי וככתוב בת' מרן חת"ס סי' ק"ח שהביא כת"ה אלא כי מורא על ראשו מפני דברי סיום תשובה ההוא. והנה עיין בת' מהר"ם שיק סי' קל"ו קל"ז וקל"ח האופן ההיתר וגם מה שמוסיף לפרסם ע"י לוח שקורין פירמא בשם הגוי למען הרחק מפני מראות עין דישנו אפי' בדרבנן ואם הגאון הצדיק סמך בזה להתיר אנן מה נענה בתרי' בפרט בהפסד רב כזה (ועי' בשו"ת יד יצחק ח"ב סי' קע"ב): ומה שנוגע לפלפול' אשר עטר' כ"ת להמציא התיר' לדעת הרשב"א הביא' בט"ז סי' קי"ז בטעמי' דאסור סחור' בדברים שאסורים באכיל' דלמא ישכח ויאכל ממנו ובנ"ז מפני שהוא דבר של רבים ולא חיישי מפני תקל' דרבים ומדכרי אהדדי כמ"ש במ' שבת ד' קמ"ג י' מסתפגים באלונתית א' והביא דברי טו"ז סי' ק"י סק"ה ומה שנאמר עליו בנה"כ וכ"ת תי' כפי סברת הר"ן במ' ר"ה לחלק בין מילה לשופר דכאן הכל טריד' ועי' בתוס' חדשים פ"ק דמ' מגילה לענין קה"ת. ולענ"ד נראה דהך דרבים מדכרי אהדדי ל"א אלא בדבר שדרכו בכך לעשות ברבים כגון הנך תק"ש ומילה וכן אלונתית במרחץ ידוע דבזמן הש"ס הי' רגילין ברחיצה ושכיח' רבים בבית המרחץ אבל דבר שהוא עפ"י רוב ביחידי' ורק עפ"י איזה סב' או מקרי עשה של רבים ודאי לא פליג רבנן תדע וכי נימ' דאם רבים שיתפו' בחמץ דאם בטל' אינ' עוברי' בב"י ורק משום גזירת דילמא יאכל מני' צריך לבער לרוב דעות המפרשי' והכא דרבי' וכי לא יתחייב' לבער או פירות הנושרים היאך דל"ש משום מוקצה וכמ"ש בתוס' במ' ביצה ד"ג או משקי' שזב' דאסורי' משום שמא יתלוש ושמא יסחוט וכי נימא האיך דרבי' ננהו הוי מותר וכיו"ב כמה גזירות שגזרו חכז"ל לא מצינו לחלק בין רבי' ליחיד ועכ"ח כמ"ש: ומ"ש כת"ה לענין איך קורי' לאור הנר דברבי' מותר. תמהני הא אדרבה בסי' ער"ה אוסר הרמ"א כומר פייטי' מערבי' ביו"ט שחל בשבת בביהכ"נ ופי' הטו' סק"ד דדייק בביהכ"נ אע"ג דרבי' נכת' ובמ' שבת ד' י"ב אמרי' דאפי' י' אין קורין לאור הונדור' משום דרחוקי' מהדדי או משום דבקל יבא להטות וכן לענין אכיל' דבעודנ' בכפו יבלענה וכמ"ש התוס' ג"כ במ' ביצה ד' ג' הנ"ל דהוכיח כן היאך דל"ד מרא וחציכ' עיי"ש כבד מזה הא כ' בת' מרן חת"ס סי' ק"ד וסי' ק"ח הנ"ל דאין לסמוך על טעם זה בטעמי' דקרא באסור סחור' להקל רק להחמיר ע"כ נלענ"ד משום ה"ט אין לנו התיר' בנד"ז שהוא מסחר יחידי עפ"י רובא ול"ש משום מדכרי אהדדי. או"נ די"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ע"ב בהי"ת יום ג' י"ט למב"י תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד ידידי הרב הגאון מו"ה פנחס בילליטצער נ"י אבדק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד מי שנעשה סרסור בדבור' שלו לע"ע סוחר ד"א ומפני שכחה ואינ' ידוע לו שיש בזה משום אסור לפני עור וגו' נעשה כן ועכשיו נשאל אם שכרו אסור. וכ"ת הביא דברי הט"ז סי' קי"ז במ"ש דמכירת נבלה גם ישראל מישראל למען למכור לנכרי מותר דאינ' רק שלוח' אע"ג דמרויח' דכל תגר זבין ומזבין נקרא שליח. והנה לפי"ז במכירת ד"א ודאי הי' מודה אלא דלפי"ז הי' אסור להיות סרסור אפי' בנכרים לקנות ולמכור וזה לא שמענו. ואדרבה בתשו' מרן חת"ס יו"ד סי' ק"ד וק"ה בענין סחור' של דגים טמאים מיד נכרים לנכרים והישראל יש לו ריוח בשותפו' בגווי' כל התירא שלו אינ' רק שלא יקנה במשיכה ולא יתכוון לקנותן ואינ' אלא סרסור ונוטל שכרו עד"ז דזה לא מקרי סחורה כיון שאינ' שלו ועכ"ח ס"ל דבתגר הקונה ומוכר הוא ג"כ שלוח' של מוכר הראשון וכיון דלמוכר ראשון מותר כמ"ש בהדי' בקרא או מכור לנכרי דנזדמן מותר גם זה הקונה ומוכר לנכרי מקרי שליח ג"כ אבל במקום שאינ' אך ורק סרסור פשיט' שאין זה בכלל עושה סחור' והא בלא"ה האחרונים השיגו ע"ד הט"ז ועי' בחת"ס בת' הנ"ל: ועתה נבא לנדון אם יש לדין משום קנס' דעבר אדאורייתא וכמ"ש כ"ת דאפי' למ"ד דס"ל סחור' בדברים אסורי' אינ' רק מדרבנן וכמ"ש בתה"ד והנוב"י מ"מ זה שעבר על לפני עור יש בידו אסור דאוריי' כמ"ש בתוס' בספ"ק דע"ז וכמ"ש ג"כ המ"מ וכבר הלכו בו נמושות. והנה כ"ת מהדר אהתיר' שהי' שוגג ובשוגג לא קנסו וכמ"ש בכמה דברים דבשוגג לא קנסו כמ"ש באו"ח סי' שי"ח במבשל בשבת דעיקר להלכה כר"מ רק דאי"ור כן ובסי' צ"ט לענין מבטל אסור לכ"ע בשוגג ל"ק. והנה לענין אסור לפני עור נראה לענ"ד מפורשת במה דקיי"ל ביו"ד סי' קי"ט סעי' י"ג במי שמכר לחבירו דבר שאסור באכילה מה"ת ואכל ממנו מ"ש אכל ויחזור לו הדמים ובש"ך שם ס"ק כ"ה דמשום קנס' כמ"ש רשיז"ל במס' בכורות ומסיק הש"ך דדוקא בידוע שהי' יודע שאסור באכילה אבל בלא"ה תלי' שהי' שוגג עיי"ש. והא במוכר דברים אסורים ודאי דעבר על לפ"ע ועכ"ז בשוגג לא קנסי' ליה. כש"כ בנדון דיש לדון אם שייך משום לפ"ע דהרבה ד"א יזדמן לו לקנות אצל הנכרים וכיו"ב וכמ"ש ברמ"א סי' קנ"א דבכגון זה ל"ה משום לפ"ע ועי' בט"ז סי' קמ"ח סק"ג שפסק כן להלכה ואפי' לדעת מחמירי' שם ברמ"א משום החזקת יד ע"ע עכ"פ זהו מדרבנן ובדרבנן ודאי לא קנסו בשוגג ועי' בש"ך סק"ו במ"ש דבמומר מותר לכ"ע אפי' לכתחיל' ובדגו"מ שם דאפי'