לבושי מרדכי על יורה דעה סט

דבר ורק מטעם שהי' להם ש"כ. ולתרץ הקושי' נלענ"ד דהא כבר הקשה הנוב"י ובא"י וכן בת' אמרי אש מנ"ל להרמב"ם דחלב התורה התיר' בסחור' משום דכתוב יעשה לכל מלאכה דילמא בנזדמן בביתו מיירי כמו דמוקמינן או מכור לנכרי גבי נבלה ותי' דמייתר' "דכל" נפקא. והנה כיון דרק מרבוי דכל יליף ודאי אי"צ לומר דכל איירי דומי' דחלב וטריפ' והא י"ל דאיירי הכל בנזדמן היינו מה שכתב בפירוש ורבוי דכל זה משום יתור מרבינן לסחורה וממילא מוקמינן בלא נזדמן א"כ נו"ט שג"כ בכלל היתר שבה נאמר בפירוש איירו לעולם בנזדמן ומשו"ה מותר אבל רבוי דכל קאי רק אחלב דסמוך לי' ובלא נזדמן דומי' לזה מצינו בתוס' מ' יומא ד"ה גמר עיי"ש דקאמרי התם ואכלת דכתיב גבי מע"ש לא קאי רק במה דכתב בקרא להדי' אבל לא אדרשא שאינ' מפורש להכי לא ילפינן מניה דשתיי' בכלל אכילה דכתיב בשכר ודרשינן מניה תמד משהחמיץ מרבוי דבי"ת משום דואכלת לאו עלי' קאי: והנה ראיתי מ"ש מעכ"ת להתיר' דהאכלה לפועלים הוה כמו למשוח עורות ולאכיל כלבו וכיו"ב. והנה בת' הרשב"א שהביא בב"י סי' קי"ז נאמר בפירוש דכל דבר שעומד לאכיל' אפי' קונה למלאכה וכיו"ב אסור משום סחור' עיי"ש ורק בחלב שעומד ברוב' למשוח בעורו' וכיו"ב בזה התיר הש"ך ג"כ ועי"י בפר"ת דאזלינן בתר רובא וגם לפי מנהג המקומו'. וחדוש כי המהרמשי"ק שפלפל בענין זה ולא הביא דבריה'. ועכ"פ בשר ד"א שרובן עומד לאכילה לא מהני אם קונה לאיז' מלאכה וכש"כ לאכילת פועלים. והנה מ"ש במהר"ם שיק בקרא ואכול לא תאכלהו דמלת אכול מיותר אפשר לפרש כמ"ש לעיל דעיקר קרא איירי בנזדמן משום טו"נ והא איתא בהרשב"א ושאר פוסקי' דהכי אמרינן טעמי' דקרא שלא יבא לידי תקלת אכילה ומשום הכי אפי' בנזדמן לא ישהה אות' זמן מרובה מה"ט וז"ש והאריך במקרא אזהרה זר ואכול לא תאכלהו כלומר באותן תזהרו שלא יבא לידי מכשול ותקלת אכילה. וראיתי מ"ש כ"ת ע"ד מהרמשי"ק בטעמי' שהסחור' אסור מה"ת להכי כל דליכ' הכרע' אזלינן לחומר' וק"ל דהא הפר"ח מכריע להקל אם כי ס"ל דסחור' אסור מה"ת. והנה מדברי פר"ח אין להקשות דרב גוברי' ורב חילי' לסמוך אדנפשי' לחלוק על הפוסקי' בדורו' שלפני' כמ"ש בכמה מקומו' ואך מ"ש כ"ת דלא מצינו מי שיחלוק על הפ"ח והנה בפרי תואר חולק ומחמיר כדעת הט"ז וכש"כ במ"ש מת' א"א עיי"ש באריכות. דו"ש ה"ק. מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ע' רב ברכות יחולו על ראש הרב הגדול החו"ב מו"ה חיים אפרים באלאיטי ני' דומ"ץ ק"ק טארנאליא יצ"ו. בעובד' כי ישנו ישראלים ברצונם להשתתף עם הנכרי לקנות ד"א וגם לשונכם שנקרא (מאסטען) ולנחרם ולמכור אותם וכל הסחורה אשר יקח וימכור יהי' על שמו וגם לא יהי' עסק עם זה רק הנכרי ולמנען שיהי' בטח עם מעותיו עשו עמו קאנטראקט ולהם יהי' רווחים רק במה שירווח הנכרי מהנה. והנה ידוע שכבר הלכו בו נמושות ה"ה מרן חת"ס סי' ק"ט ות' מהרמ"ש שהביא וכיו"ב בת' נהרי אפרסמון סי' קל"ד ות' נטע שורק סי' מ' ועיי' ג"כ בת' אמרי אש סי' כ': ומ"ש מע"כ כי במהרמשי"ק סי' קל"ו בד' ועתה נראה שמתיר גם בלא הפ"מ ובת' קל"ח חזר ושונה כי אין להתיר אך ורק כמ"ש בת' חת"ס הנ"ל. וכדי שלא יהי' דברי עצמו סותרים זא"ז י"ל דשם קאי באיסור נו"ט דידוע דאסור שלהם בסחורה לפ"ד חו"י היא רק מדרבנן וכמ"ש בת' חת"ס ללמד זכות ע"ד ת' נחלת שבעה אבל בת' קל"ח שם קאי בסחורה בשר חזיר דרוב הפוסקים ס"ל דהוה מה"ת כמ"ש פשטות הסוגי' מס' פסחים ד' כ"ב וכבר האריכו האחרונים בזה. אלא האריכות בזה אינה נ"מ לנידן זה דאין לנו לב להכריע בסברה וגם כי הך דסי' קל"ח היא נכתב באחרונה כי היא כתובה בשנת תרל"ט והראשונה בשנת תרל"ו ובפרט בנידן זה נוסף עוד איסור גידל חזרים להיות ממרי' אותם ובלא"ה נראה כי בת' חת"ס סי' ק"ח הנ"ל לא נתבאר היאך יהי' הלואה ואפשר דהלואה סתמא כשאר מלוות דלהוצאה ניתנה ואין לישראל שום קנין וחלק אפשר דמותר אבל בעשיית קאנטראקט נראה להדי' שאין הנכרי רשאי לקנות אך ורק דברים אחרים למסחר וזה הוה כמו עסקא ובמס' קידושין ד' ז' פירש רש"י ז"ל מלוה להוצאה ניתנה ואינה מחיוב להעמיד בעסקא וקיימ"ל שטר מחצה מלוה ומחצה פקדון ובפרט אם השטר קאנטראקט הוא מפני ערכאות עכ"ח צריכא להיות באופן הנ"ל דבל"ז ענוש יענש ליקח פרעצענט כ"כ הרבה כידוע וא"כ נראה דיש לו קנין ממש: שוב ראיתי כי העיר ע"ז בנטע שורק הרב הגאון אב"ד דק"ק אונצדארף כ"י ובנטע שורק מישבו בצ"ע וכל זה במקום צורך או בה"מ משא"כ בנידן וע"כ אין בידי להתיר בנידן זה באשר לא נמצא התירא בפוסקים לא בראשונים ולא באחרונים בפרט שחמור ע"י גידל החזרים גם בעשיות קאנטראקט. והנותן מזון לכל חי יזמין בהם פרנסה בריוח בהיתר היד ד' תקצר חלילה. ומובטחני שישמעו לקול הורים להרחיק מן הכיעורים ואסורים כיו"ב ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ע"א ב"ה אול"י ו' עש"ק הבא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו כתקוע שופר לחיים טובים ומתוקים יכתב ויחתם לאלתר בספרן של צדיקים הרב המאוה"ג מו"ה אליעזר מאיר שיפפמאנן נ"י אבדק"ק נ' לוגאש יצ"ו. בעובד' אשר מפני אינש' דלא מעלי' באו