לבושי מרדכי על יורה דעה סו

ואתו רב סליחה כי אין בידי להסכים אתו: וע"ד פלפולו הנעים אבא רק בקצירת אומר מ"ש לתרץ קושי' הפרמ"ג וחת"ס ע"ד צ"צ שהביא המג"א סי' רמ"א לתקן שלא לקנות דגים לש"ק אם מייקרים השער והביא ראי' מגמ' כריתות שדרש ר"ג ביולדת שדי בק"א על לידות הרבה. והקשו עליו דשם שלא יבא לאכילת קדשים בטומאה ובקי"ע והכי בשוא"ת שאני ותי' כ' עפ"י סברת הגמנהר"ץ חיות במ"ש בפ' ג' מ' חולין מ"ט רב ואיסורא דאורייתא וא"א התורה חס' על ממון ש"י והקשה הגאון מכמה דוכתי יומא כ"ה ל"ט מנחות ע"ו דאמרינן התורה חסה אפי' בדאורייתא ותי' דשאני מ"ע מאיסור ל"ת דקיימ"ל באו"ח במצוה ע"ד שליש ובל"ת כל ממונא צריך למסור א"כ ק"ו של הצ"צ קיימין דשם משום קו"ע במקום שלא חסה כש"כ במ"ע ולדידי לא זכיתי להבין קושי' הג' ז"ל וכי ביטול מ"ע איכא שם בר"ה ויומא ודאי קיימא בשלמות ואפי' משום ז"א ואנוהו בשל כסף או בשל עץ ועצם יפה מהודר ורק שהי' ראוי' להדר עד מדרגה עליונה בשל זהב לפזר ממון ועד"ז חס' תוה"ק אבל שם בחולין לענין ספיקא ועובר על מצות ל"ת ממש לא אמרינן חסה וז"פ. וגם מ"ש כ"ת קו' הנ"ל לענ"ד הקושי' במקומה עומדות כנ"ל דהא ר"ג לא התיר לאכול בטומאה חלילה רק לבטל מ"ע של הבאות קרבנות על לידות הרבה עבור שיוצאה בא' מהם וזה משום שלא יבוא לידי קו"ע ועוד מנ"ל דחמור ליתן ממונא משום ל"ת דילמא חמור הגזירה שלא לעבור: ומ"ש כ"ת דמ"ש רש"י ז"ל בר"ה דהתורה חסה ילפינן מופינו את הבית ובמנחות ילפינן מן וישקו את בהמת'. כבר עמד בזה בס' כ"ת בס' זכרון תרועה ובאמת דברי רש"י ה"ה מתניתן במ' נגעים פ' י"ב ואלימ' לי' להביא מ"ש בפירוש כמובן: ומ"ש כ"ת ע"ד ת' מהר"י אשכנזי אינו תח"י רק מהג' דק"ק זלאטשוב ושם בסי' כ"א לא מצאתי כדברים האלה ובאמת קשה קרא דלכם אתי' להתיר לכתחילה כל הנאות ויהי' לאסור לכתחילה ומנ"ל דלענין סחורה דוקא הכי הוה נימא דבכל הנאות כן וזה לא מצינו ועוד דבעומדת למלאכה מותר אפי' לכתחילה ומנ"ל לומר כן עכ"ח צ"ל דמסרה הכתוב לחכמים כמ"ש בט"ז. ומ"ש דכאן מצינו סור לכתחילה מה"ת ומותר בדיעבד ואינו דומה לשאר לכתחילה ובדיעבד ועיי' בתוס' ד"ה קוצרים בפסחים דף י"א. והארכתי במ"א בענין זה. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד אח"ז ראיתי כי השואל תמך יסודותיו ע"ד ת' כת"ס יו"ד סי' ע"ד. הנה שם נשאל אך ורק משום סחור' בנו"ט שהי' קונים ואנקולי' בשר טריפה ובשלו בבית' למען מכירה ואכילת נכרים בפונדק' שלהם ועד"ז האריך והרחיב תשובתו ובסוף רמז שיש לעיין כיון דמבשלי' אות' יש לחוש לתקלה טפי ועד"ז לא כתב כלום שום תקון כי מ"ש כי יעש' ע"י שליחו' גוי זה מהני לענין סחור' אבל לתקלת אכיל' כמו בשאר דברים דאסור אפי' בשהיי' כזה אין זה תקין. ונראה כי הגאון לא נחית לזה באות' תשובה ורק בדרך העבר' הזכיר בשול ומשום דקונה הבשר חי והוא מבשל ל"ל דהוה כשלוח' ואין כאן היתר' של הט"ז כמובן ואם הי' נשאל על זה בפרטית ודאי הי' מהפך בדבר להלכה ולמעשה הלא כתב שלא ישמע' לחדול ממנהגה א"כ אין נדון לפנינו לילף התיר' מתשובה הנ"ל, ושוב העירני תלמידי ע"ד ת' יד יצחק סימן קי"ג ח"ב וראיתי שגם הוא מן המחמירי' והביא שם דברי תשוב' ד"ח או"ח סי' כ"ז. אלא דכ"ז לא שייך לנדון דשם איירי בפשיטות לענין סחור'. מ"מ מ"ש בת' ד"ח בסי' כ"ז הנ"ל דיש בו משום סחור' משום דם דמבשלי' בלא מליח' ואם כי דם שבשלו מדרבנן החמירו בו דעיקר' דאוריית'. חדוש בעיני שלא הזכיר דברי פ"ת דבדם ליכ' משום סחור' דאתקש למים ועיי' באחרונים שדברו בזה: סימן ס"ז ב"ה יום א' מיוה"ק שנת תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. שובע שמחות ורב ברכות על ראש חביבי הב' החו"ב יו"ש מהו' חיים אלימלך אפפעל ני' מנאוויטאניץ. הנני על נידון באיש שנזדמן לו כ"פ בשאלות טריפות באווזות הנשחטים וכמעט א"א למכרו לנכרי כי אם מבושלים אם מותר או לאו. וראית בענין זה מ"ש בתשו' האחרונים. והנה באמת מ"ש בת' מהרי"א לראי' ברורה ממס' פסחים דף ע"ו מלוי דעבד עובד' בי' ריש גלותא בבשר עם ד"א. וכן הבאת ראיי' מפלוגת' דרב ולוי שם דפליגי בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה. ולא אדע מה זו ראיי' וכי לא משכחת שאירע כן בלא ראות ודעת ע"י משרתים ופועלים שאינם נזהרים וכמו רוב השאלות שבאים לפני המורה ואפי' לדעת התוס' ודעמי' דלוי מתיר אפי' לכתחלה ג"כ אין ראיי' דאיכא לאוקמי דהיינו הנבלה היא של גוי מכירו ורצונו לצלות לו הנבלה בשעה שישראל צילה בשר שחוטה שלו בתוך תנור של ישראל וכן בעובד' בי' ריש גלותא איכא לאוקמי כהגוו"נ דגוי פריץ הי' לו צורך לצלות ד"ח שלו בשעה שהי' צולין בשר כשר או שהי' למען פועל והי' שלו ממש אבל בשר ישראל יש לחוש דילמא אתי למיכל מניה משא"כ בשל נכרי ועי' בת' חת"ס סי' ק"ה ק"ו וק"ח ועיי' בת' נטע שורק סי' מ' בשם שו"מ דבשל נכרי לא שייך דילמא אתי למיכל מניה גבי סחורה של דברים אסורים והדברים עתקים. ובנדון זה שמתעסק להכשיר לאכילה יש לחוש יותר ועיי' כיו"ב במג"א הל' יוה"כ סי' תרי"א סק"ג וסי' תרי"ב סק"ו ובשע"ת שם בשם ת' הכרמל דבכל דבר האסור יש להרחיק מליגע וכש"כ להתעסק בו. והנה בכגון זה שהוא במקום הפסד אפשר גם המחמירים יודו להקל כהגוו"נ. ושוב ראיתי בס' דברי יוסף בסי' קי"ז בסי' הספר תשצ"ט שהביא ראי' מת' מהר"ם מפנו להתיר בלא יכול למכור לבשל ועד כדי דמיו למכור