לבושי מרדכי על יורה דעה סה

לא מצאתי גיבוי לדין זה ומסתבר' לאסור כיון שאסור מיה' שוב לא פלגינן בטעמ' רק איסורי' רבע עלי'. ושוב ראיתי בברכ"י סי' קט"ז לענין כלים שנשתמשו למ"ר וכיו"ב המאוסי' פלוגת' א"ח וב"י בסי' קכ"א דשיטת א"ח דצריכי' הגעלה והב"י בב"ה פליג עלי' אם הכלים טהורים ונקיים זאי"צ הגעלה והביא הברכ"י בשם בתי כהונה כ"י על דברי הב"י וז"ל דצריך לחלק בין זו למ"ש התוס' פ' המדיר ד' ע"ב ד"ה חכם לגבי מומי אשה דאף דנתרפאת היא נמאסת כשזוכר שהי' בה מומי ועי' ב"י אה"ע סי' ט"ל ועוד האריך הרב ז"ל ובסוף כתב דל"ד דהכא משו' בל תשקצו נגע ואין שקוץ בגוף הכלי ואי מאיס לי' במה שקדם המיאוס זה מצ"ע כי הכלי נקי הוא עתה וברור אלמ' דלא בדעתו של אדם תלי' רק מה שהדבר עצמ' משוקץ א"כ הה"ד לענין זה יש ללמוד להיפך דאפי' אין מאוס בעיני אדם כיון שהדבר עצמו משוקץ עובר בב"ת כנ"ל ועי' בת' יעב"ץ ח"ב סי' קע"א בענין זה ותוכן סברתו דהני קרני דאומני' וכלי עביט אינו כביצה המוזר' ושלא נאסר לנפש היפה דהכ' הטעם משום דרוח רעה שור' עליהם ומשום סכנת' ע"כ אין חלוק בזה כלל. דברי הדו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ס"ו לידידי ה"ה כבוד הרב המופלג החריף ובקי מהו' יקותיאל יודא ראזענבערג נ"י. מ"ש להתיר לשחוט בלא בדיקה למען עשות מהבשר בשול קאטשינע בשביל הנכרים ועד"ז האריך בכח' דהתירא, והנה בודאי יש ללמוד לנדון זה כיון דמה"ת אזלי' בתר רובא ורק בבדיקת הריאה החמירו מדברי הירושלמי ומדרבנן שמותר לעשות בו סחורה וכן מפורש יוצא מדברי לב"ש בחידושי דינים שלו עיו"ד סי' א' שהתיר לשחוט ולד בהמה פחות מבן שמונה ימים למכור לנכרי' דמה"ת רובן בני קיימא ורק מדרבנן חיישי' לנפלים וכן האריך הל"ש בשו"ת שלו ת' נאות דשא סי' כ"ה עי"ש. ויותר מזה התיר בבאר יעקב לקנות נקצבים בשר טריפה שנזדמן להם ואם כי הש"ך והב"ח אוסרים בזה מ"מ כיון דרוב' אינ' נטרפ' בודאי ורק מצד חומר' בדיקת הסרכות בזה לא גזרינן ויש בזה כמו ס"ס דעיקר גזירה משום דלמא אתי למיכל מיני'. ועוד צדד לדעת הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא ומותר לעשות סחורה וכן יש להוכיח מדברי פ"ת סי' קי"ז בשם חו"י ובית ל"י ובשע"ת בשם שבו"י סי' ל"ו בימי חדש אב לשחוט לנכרי בלא בדיק' וכן בשו"ת מהר"ם שיק או"ח עי' רפ"ח שעצתו לעשות כן בת"ב לשחוט בלא בדיק' ולא חשו כלל משום עשה סחורה בנו"ט. אבל מה שהוסיף כ"ת להתיר לבשל ולעשות קאנושינע תמוהים בעיני שלא שת לבו דרוב האחרונים וכן מראשונים אוסרים בזה ה"ה מן הראשונים התשב"ץ ח"ג סי' רצ"ד שאסור אפי' להשהות דרך מליחה למען מצא קונים אפי' בנזדמנו לו דלא התירו רק למכור מיד ולא להשהות וכן דייק בפ"ת הנ"ל דאפי' נזדמנו אסור לבשל דאז וודאי חיישי' שיאכל ממנו ועי' בברכי יוסף או"ח סי' קפ"א שאוסר ג"כ לבשל דברים אסורים מה"ט והביא דברי מהרש"א חולין דף ק"ו בד"ה מים ראשונים האכילו בשר חזיר והשיג עליו והביא דברי ב"י סי' קי"ז במ"ש הגה"א בשם הראבי' להתיר סחורה בדברים טמאים מהאי עובד' דמס' חולין הנ"ל והשיב עלי' דאות' פונדק רשע הי' או שהי' בשעת גזירה: וראיתי בת' מהרי"א סי' קמ"ח שהאריך בפלפולא להתיר לבשל דברים אסורים שנזדמנו לו וראייתו ממ' פסחים דף ע"ו בסוגי' דריחא מילתא בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה וכן מעובדא דריש גלותא שהתיר שם בד"א ועכ"ח דאיירי בהגוו"כ דנזדמנו לו ולענ"ד תמוה ראיי' זו וכי לא מצי לאוקמא שכך אירע בבית' ע"י עבדיה' ומשרתים שעשו כן ע"י שכחה או קלות דעת כרוב שאלות בתערובות הבאים לפנינו כידוע ואפי' לשיטת התוס' דעובד' שהתיר משמע אפי' לכתחילה ג"כ י"ל שנזדמנו בביתו גוים שרצו במאכלם כאשר מצינו כ"פ בש"ס ור' ביצה כ"א מזמני' נכרי' וכו' וכן במ' חולין פ"ב אין מזמני' נכרי' על בנ"מ וז"פ. וראיתי בדברי יוסף סי' קי"ז בסימני הספר סי' תשצ"ט שהתיר עכ"פ עד דמיהם כלומר דאם לא יבשלו לא ימצא קונים למכרה עכ"פ בקרן וע"י בשול ותיקון ימצא לו מותר אבל לעשות סחורה למען הרויח אסור אפי' בנזדמן לו ואם יאמר כ"ת היינו באיסור תורה אבל בדרבנן לא חיישינן לתקלה. לענ"ד מצינו אפי' בדרבנן דהא כל חששא בנזדמנו לו אסור לתקן בתבשילי' דע"ז ישהיני' זמן מרובה והא גם בדרבנן חיישינן לזה באו"ח סי' תרע"ז מנותר מנר חנוכה אסור להשהות משום תקלה ואיסור מוקצה זה ודאי מדרבנן. ובסי' ס"ט אוסר הרמ"א להשהות בשר של ג' ימים דילמא יבשלנו והא דם שבישלו מדרבנן ומ"מ בכול' חיישינן לתקלה ותרומה טמאה בכ"מ שאוסר בש"ס להשהות משום תקלה ודאי אין חילוק בין תרומה דרבנן ובין דאורייתא. ובנדון ק"ו הוא שזה מסחר יום יום תדיר והי' בביתו תבשילן אלו ודאי יש לחוש לתקלה ועיי' בחת"ס יו"ד נ"ז במ"ש בין הך דסי' נ"ז דלא חיישינן לתקלה רק בשהי' בי"ב חודש ובין מ"ש המג"א. וידעתי כי יש לחלק בין הנושאים. ומ"מ מנ"ל לחדש דבר ובפרט כי י"ל בדבר העסוק לתקן חיישינן טפי כמ"ש במג"א סי' תרי"ב סק"ו וכ"כ בפר"ח סי' כ"ז ביו"ד ועיי' בט"ז סי' פ"ד דמה שאוסר בקמח שהתליע ליתן מזונות לעבדים ולשפחות דלמא עי"כ יבא לתקלה שיאכל ממנו א"כ ודאי מיירי שבטל ברוב אלא דבריה לא בטלה וזהו מדרבנן ועיי' בפר"ח שם שלא ישהנ' זמן מרובה עכ"פ אם כי מתיר ליתן לעבדו ושפחות מ"מ אוסר להשהותה זמן מרובה ע"כ לענ"ד אין להתיר כ"כ בפשיטות ואפשר איזה צדדי היתר ע"י שימסור ליד נכרי באופן דלא יחוש לתקלה וכמ"ש בת' אחרונים כיו"ב