לבושי מרדכי על יורה דעה סד

שמעמידי' בעשבי' אסורים משום לא פלוג וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' מאכלות אסורות ולפי"ז הי' צריך המוכר הנ"ל עכ"פ לשמור דרכיו ולידע מקומו' שהי' נוהגי' בחמא' קודם שנתחדש מארגארין הנ"ל כידוע כי מקדמת דנא ל"ה חששא הנ"ל דהיינו במ"ש קונסטבוטער אבל במקומ' שהי' נוהגי' איסור גם מימים ימימה וראי אין מועיל כלום במה שהישראל יעשה החמאה ע"כ בארתי ספקך: אך תמוה בעיני שלא עיינת היטב בדברי הרמ"א סי' קט"ו ס"א שכ' בהדי' דאם קנה חלב של נכרי ועשה ממנו גבינה או חמאה אסור כיון שכבר נאסר' החלב כל מה שנעשה ממנה אסור ואפשר דס"ל דזה במקום שנוהגים אסור בחמאה של נכרים דוקא ורק קמש"ל דאפי' במעשי' של ישראל א"כ לא מקרי חמאה של נכרי ואפ"ה אסור אבל במקום שנוהגים היתר בחמאה של נכרי למה לא יגרע מה שעשה הישראל מחלב של נכרי כנראה פשיטות הדברים וכן שמעתי מפרשי' דברי הרמ"א הנ"ל אבל באמת אינו כן דהא ברמ"א ציין כ"מ ב"י והרמב"ם מה' מ"א פ"ג וסיים דלא כמ"מ והא בכ"מ וכן בב"י מבואר באה"ט בדברי' שהשיג על המ"מ שדעתו להרמב"ם שמותר לקנות חלב מנכרי לעשות מהם גבינות וחמאה ויהי' מותר ע"י בישול וע"ז השיג הכ"מ שאין להעלות על הדעת להתיר ואדרבא דזה גרע טפי דאפי' במקום שנוהגים היתר בחמא' של"נ מ"מ אם קנה חלב של"נ ועשה ממנ' החמאה אסור בכל מקום כיון שכבר נאסר' חלב ביד ישראל אבל לקנות חמאה מנכרי בזה נוהגים היתר בכ"מ כיון של"ה בכלל גזירות גבינות והביא בשם הסמ"ק דס"ל כן וה"ה דברי הרמ"א וא"כ אין כאן היתר כלל אפי' במקומ' שנוהגים היתר בחמא' ש"ב אסור לעשות כן דזה מגרע גרע כנ"ל ויזהיר לישראל הנ"ל חלילה לעשות כן ושלא יבא ח"ו לידי מכשול. מ"ש להקשות ע"ד הנוב"י מהד"ת סי' ס"ו באו"ר שחידש דל"א טע"כ מה"ת באסור עשה כמו חלב מן הטמא שאינ' רק באסורים כמ"ש הרמב"ם בה' מ"א וקשה ממתני' דמ' חלה בחטי' שנתערבו עם האורז דלכמה דעות יוצא אפי' בטעמי' דטע"כ דאוריי' ועי' באו"ח סי' ת"ל א"כ חזי' דגם לענין מ"ע אמרי' טע"כ וכבר הקשה כן ת"ח אחד לפני. ולענ"ד אפי' התחלת קושי' אין כאן מה שייך זל"ז כלומר אסור עשה לקוים עשה ההוא הוה שוא"ת ודאי קיל מכ"ת שלוקין עליו משא"כ קיום מ"ע ודאי חמור אפי' מל"ת כמ"ש הרמב"ן בפ' יתרו והראיי' דלכמה דעות אין יוצאי' רק בכזית בכדי א"פ ובודאי משום חומר עשה הוא וישנו בטעם בראשונים דדוקא בתערובות אורז אמרי' דיוצאים בטעם החטים דמושך האורז ומהפכ' לטעם קמח חטים והא הנוב"י לא בא רק לתרץ דברי הש"ך ומה הוה אם הש"ך סובר כהך דעות וא"כ בלא"ה אין כאן קושי' ותי' הנוב"י קיים הדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ס"ד ב"ה אול"י ד' פ' חיי' תרעא"ל פה מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד הרב החריף ובקי נפלא מוה' אלימלך פריעדלענדער נ"י במ"ש מע"כ ע"ד ט"ז סי' קט"ז מ"ש דאין לוקי' על אכילת דברים מאוסי' משום לאו דב"ת דהוה לאו שבכללות והק' מעל' דהא הרמב"ם בפ"ח מה' ק"פ פסק דלוקי' על לשב"כ. ותמיהני על קושי' וכי אין בידו לפסוק כהחולקי' על הרמב"ם והרב' כיו"ב ועוד לענ"ד בלאו זה גם הרמב"ם מודה שהוא דומה ללאו לא תאכל על הדם דאמרי' בסנהדרין פ' דו"מ דאין לוקי' עלי' דהוה כשב"כ וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מה' סנהדרין ובאור דבריו ה"ה בספרו מנין המצות דחשוב ג' אופני' לאו שבכללות כגון ל"ת על הדם שהוא כלל כמה עניניה שאינ' מחוברי' ועטופי' בענין דדרשינן מני' דלא יאכל מהבהמה אפי' לאחר שחיט' עד שיצא נפש' ודרשי' מני' לב"ד שהרגו את הנפש שלא יטעמו כלום וגם שלא יאכלו קודם התפל' וגם אזהר' לבן סו"מ וכיון שכולל ענינים נפרדים ואין א' מפורש בהדי' אין לוקי' כלל אופן ב' ה"ה נא ומבושל בפסח שהם מהעניני' ששייך להדדי דאינ' צלי אש וגם מפורש בקרא דחד' ממנה' לקי מיהו ועל לאו ולחם וקלי וכרמל כ"ת לקי על כולן מפני הדרשו' שדרשו במ' כריתות ד' יעייש"ה. והנה בלאו דנדון דהיינו ב"ת הא דרשי' מני' לענין שרצי' ורמשי' טמאים כמ"ש רשיז"ל בפסחים ד' כ"ד ותוס' מס' חולין צ"ו והכא לענין דברים מאוסי' ודאי ה"ה ענינים נפרדים ולא שייכי' זל"ז ואין אחד מפורש להדי' כ"כ גם להרמב"ם איכ' לוקי' ועיין בשלה"ק בהקדמ' לחלק שני לוחות הברית וימצא הכל מבואר על נחת ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ס"ה להרב החריף הנ"ל במ"ש דדעת הטו"ז כדעת הרשב"א והוא ט"ס וצ"ל הרמב"ם האמת אתו. לבד מ"ש על תי' ב' לא הבנתי דעתו וכי אינ' עובר בבל תשקצו גם בדברים טמאים שאין נפשו של אדם קצה בהם והרי אפי' בבהמות גדולים שטמאים כתיב את"ש עיי' ברשיז"ל מ' מכות ד' ט"ז ופסחים ד' כ"ה בתוס' ושם באכל פוטית' דלוק' דהוה שרץ המים והא כל שאין סנפיר וקשקשת הוא בכלל זה וידוכ כי דגים כנ"ל עולי' על שלחן מלכי' ועי' במ' ע"ז ד' ס"ח ותוס' שם מ"ש דגבי שאר שרצי' נטל"פ מותר ורק מאן דאסור נטל"פ אסור בכול' ועיי"ש פלוגת' רש"י ותוס' עכ"פ אינ' דומה נא ומבושל דכול' יש להם שייכו' משום צלי אש משא"כ הני דלאו משו"ה אסרה תורה ואדרבה לדעת רשיז"ל היינו חדושי': ומה דמסתפקי' לי' למעלתו באם מותר ליתן למי שאינ' יודע מהמאוס' של אות' דבר