לבושי מרדכי על יורה דעה סג

והש"ך ג"כ מתיר. והנה לא אדע מה זיוף שייך אם מערב לתוכ' מעט חלב טמא יזוב יותר מהחלב לעצמו כמו שאר חלב שאינ' שמן כ"כ כידוע והאיך יוכר הזיוף ובהו אם מלאכת המאשין באמונה עשה שלא נשאר כלל וכלל לא ממה שאינ' ראוי' לעשות חמאה ליכא חששא משום מה דקאי בינ' אטפי כמו חמאה דעלמא אבל הנסיוב' כלומ' הצוואריך במה מתירי' אות' והלא לדעת ת' הר המור אשר עלי' תמכתי דברי ג"כ אוסר השארית שנשאר ע"י בשול אם כי השוואגען עושין לעשות חמאה. ועתה כת"ר אמר יאמר כי ישים לדרך פעמיו לראות מעשה החמאה ודבר גדול הוא לעשות כן כי בלא"ה אין אתי יודע עד מה להתיר יותר מהחמאה גם כי כל מה שהתיר הפר"ח גם הצוואריך הוא מה"ט כיון שברור לנו שלא נתן לתוכ' תערובות חל"ט ע"י שדעתו להקפיא ולדידי' הותר יותר אם עושה לעצמו למכור הגבינו' היינו כמו במשקל הגבינות שזכר האו"ה ות"ח והש"ך כי מכירת' ע"י סכום ומשקל הגבינות שע"י כן מחזיקי' אות' שלא ערב כלל אבל בנדון זה אם לא יקח לפי משקל החמאה כמ"ש ע"י הגראד לדעתי אין היתר. וכת"ר חכם עיניו בראשו לראות בעצמו בבקיאות היטב היטב וכבר נודע שאין לדון עפי' דברי' ושיחות הבע"ב דכ"פ דבריהם באומד ולפי דעתם: וראיתי מ"ש כת"ר לחזק דברי מטה יוסף וראיתי דבריו בסברות נכונות וטובות הנה. אלא שקשה הדבר לחדש דבר מה הלכה למעשה נגד דעת הפוסקים אם לא שיש ראיי' ברורה ובאמת סבר' דמרתת חלושה היא בעיני דאם כי הוא בצווי הישראל מ"מ קודם הקנין הכל שלו הוא ואם לא יקחם ישראל יחזיק בשלו ואינ' נתפס עליו כגנב והא במטהר יינו של נכרי אם כי יודע שהישראל יקח ממנו מ"מ קודם שפרע הדמים ואם רוצה הישראל לקח לרשותו אינו מניח הנכרי בלא דמים אפילו בבע"ח אינו מועיל רק שומר או יוצא ונכנס ובנ"ד ליכא כל הני. וראיתי מ"ש כת"ר בפלוגת' החוט השני והמנח"י ודעת' דמר כי המנח"י אינו חולק על חוט השני האיך דהי' מתחיל' דעת' להקפיא ודאי דאינו חילק בסברה אבל מ"מ לדינא אין נ"מ דב"כ וב"כ אינו מתיר רק בהפסד מרוב' וע"ז כתבתי דע"כ הך "טוב לזהר לכתחיל' מ"ש החוט השני בשם מהר"ם עכ"ח ל"ג המנח"י דא"כ מה הזהירות לענין הפסד מרובה ודאי יזהר ויזהר מ"מ מ"ש כת"ר ומותר אפי' להאכיל לב"ב ופי' מר כי כוונת' אפי' הנסיוב' מותר. במכ"ת זה אינ' בת' חוט השני מבואר דהאי להאכיל לב"ב" קאי על הגוי כלומר אפי' אם חולב לגבן וגם לאכול לב"ב מ"מ כיון שעיקר כוונתו להקפיא אינו מערב בו חל"ט והוכיח כן מדברי הגה"א הנ"ל ואין להאריך. ומ"ש כת"ר ע"ד נטע שורק גם אני בראותי דבריו הי' תימא בעיני אלא שנתיישבתי דאיירי במקום שעושי' בפרחי' דלא שייך לא פלוג גבי מי חלב ומיירי שראה החליבה ולא עשיית גבינות כמובן: ועתה נתחדש בנ"ד מ"ש כת"ר בענין קבלת החלב לתוך כלי מאשין ביום ש"ק והנה בעניני שבת שהם כהררי' תלוי' בשער' אני כשיור מאוד ללמד איז' היתר לבד מ"ש בש"ע ובת' גדולי אחרונים ובפרט שהם דברים לפי ראות עיני הרב מרא דאתרי' כמ"ש המהרמשי"ק כ"פ בתשובותי' ובנ"ד י"ל לפימ"ש הרמ"א בסוף סי' ש"ז עכו"ם שמביא תבואה בשבת כישראל שחייבי' להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נתני' אות' לשם ומודדי' ומוני' יש מי שמתיר משום דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ. ואח"כ הביא דברי אגודה הנ"ל בישראל שרואה עשיית הגבינו' בשבת ובמג"א ס"ק כ"ג הביא דברי ש"ג דאפי' אם הגוי אינ' עושה הגבינות רק בשבת אם ישראל מקבל' בחובו ואם לא יקבלם יפסיד חוב' שרי כמ"ש סי' רמ"ד ס"ו וכ"ש כאן וכוונתו לדין מכס הידוע. והנה אם כל מהני מעלות איכא בנ"ד עיני כת"ר ולבו שם האיך הוא דבזה אם המדידה ע"י שלוח' הגוי והחשבו' אם הוא לאחר השבת ג"כ כנראה שאינו בנ"ז: ומ"ש כת"ר דידוע לכל שכבר קכה מהגוי קודם השבת לא אדע האיך הי' הקנין חל דהא הוה דשלבל"ע כמ"ש בפ"ק דבב"מ ונהי לענין היתר הגבינ' מהני שמו ש"י כמ"ש הש"ך אבל לענין היתר קנין בשבת כיון דגוי יכול לחזור בו ולא להביא החלב כלל מהו הקנין שהי' קודם השבת ואם יש מקום להתיר ע"י שותפו' העכו"ם בדבר מה שיהי' לו חלק בכל מדה ומדה או לטר' החמאה כמ"ש המהר"מ שיק להתיר' בדרעשמאשין כתב שם ג"כ שהוא כפי ראות עיני מרא דאתרי' וגם לענין המלאכה נהו דבורר האבערסט ותיר' המג"א במקום הפסד ע"י גוי כמ"ש כת"ר מסי' תק"י אבל עשיית החמאה לא מצינו היתר וגם צריך לזהר משום מ"ע שלא יהי' בבית ישראל דאפי' מלאכת תלוש אסור וכת"ר עין בעין יראה הצדדים בענין זה כת"ר בפני סכהנ"ל ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן ס"ג שלום לחביבי ותיק מלא עתיק הב' חו"ש מו"ה יום טוב ליפא נייהויז נ"י מקאלטהא יצ"ו. ע"ד השאלה באיש אשר מסחר' מסחר חמאה ויען כי חלב של ישראל אין די ספיק' האם יש היתר לקנות מנכרים והוא יעשה ממנו חמאה וימכור למקומו' אשר נוהגים אסור בחמא' של נכרים והיינו כיון דה"ט שנוהגי' עתה אסור הוא רק מפני שמערבי' בתוכ' מארגארין והוא חלב (בצירי) אבל בלא חששא הנ"ל הי' נוהגים היתר כמ"ש ביו"ד סי' קט"ו ובטור יש מן הגאונים שאסרו' וישנ' מן המתירים של"ה בכלל גזרות גבינות כידוע. והנה המקום ספק שלי הוא כיון דאם הישראל יעשה חמאה אין כאן חששא מפני תערובת מארגארין או נימא כיון שנוהגים אסור מפני חששא שוב לא פלוג כמו בגבינות דקיימ"ל דאפי' במקומ'