לבושי מרדכי על יורה דעה סב

בחת"ס סי' ק"ז הנ"ל ובת' נוב"י מהדו"ת סי' ס"ה וס"ו עיי"ש ואפשר לומר דבכגון זה נסמוך ע"ד מרן ת' הר המור סי' י"א אשר במדינת מעהרען הי' מנהג אסור בחמא' של גוי אפי' ע"י בשול לא הי' נהוגי' ואחר שנשא ונתן להחמיר מסקנת דעתו הרמה דאם קוכי' מהשוואגין אשר דעתן להקפיא לעשות חמאה וגם שיבשלו אח"כ אם יסכימו לזה גדולי רבנים במדינ' יסכים להתיר' ורק יוכרז בח"ג כי בחסר א' מתנאי הנ"ל אסור גמור באופן אח' והנה התיר' דבשול חמאה לא נמצא בגמר' רק הרמב"ם המציא כמ"ש וירא' לי א"כ עכ"ח אינ' כגזיר' גבינ' שאוסר אפי' בהעמדת פרחי' וס"ל דחמאה לא נאסרה רק מפני חששא דקום כמ"ש דקיימ' בין אטפי דלא אפשר לברר ולא בטל ואם בשלו אפי' ישראל ממנו יתבטל וא"כ חזינן דמהני ברור ונסיון ומעתה בנדון דידן המאשין שהיא מבררת היטב היטב כמ"ש כת"ר ודאי יועיל יותר ויותר מבישול א"כ למה נאמר לאסור. גם בכה"ג אם נוסיף עוד לזה שהחולבי' חלב משתלמי' לפי משקל החמאה וגם זה הכנה בנאשין עצמה וגם אינו מקבלת חלב טמא שאינ' עושה חמאה ואם משום מנהג ונדר הלא מסיק שם בהר המור דהא דלא קוני' חמא' מגוי' ולהנות ע"י בשול אינ' הוכחה שקבלו המנהג לאסור אפי' ע"י בישול אלא משום ע"י בישול ישאר הנסיוב' שקורין (פוטער כח) באסור' ואינ' רוצין להפסיד מאכל זה ע"כ בוחרי' בו חלב בחמא' ישראל אבל לעולם אם ע"י איז' מלאכת אומן ינוסה שאין בו חלב טמא לא קבלו לאסורו א"כ בנ"ד דישנו כל הני טעמי יש מקום להתיר החונא' עפ"י הוראת מרן הר המור ועיי' בת' נוב"י מהדו"ת סי' ס"ו בעובד' דרב א' המציא בחמאה להדיח' ג' פעמים ומשמע שם דאם הי' ברור בהד ח' ג"פ עושה פעולה יותר מבשול אפשר שהי' מתיר אפי' לדעת הרשב"א. והנה בפר"ח התיר' בבשול אפי' במקום שנוהגין אסור וחולק על המחבר והאחרונים בפ"ת ונוב"י חולקו עליו מ"מ בחכמת אדם מביא' בסוף הסי' בסתמא משמע דיש לסמוך עליו וא"כ בנ"ד דיש לנו כל הני טעמים דחולבי' ע"ד לעשות החמאה וגם הוכחות מלאכת המאשין אשר יאמר עלי' כת"ר כי באמונה עושה אפשר דגם האחרונים לא יחלוקו בזה בפרט לדעת ת' הר המור הנ"ל ועוד אפשר להביא ראיי' לנ"ד דהא פסק הרמ"א בסי' קט"ו דחמאה שאם בא ממקום האסור למקום המותר לא שייך חומר' שיצא משם ופירש' הטעם משום דבאות' מקום אין לחוש דעושה בלי תערובות אלמא דהכל בחששא תלי' מילתא ולא מגזר' ואפי' אם הוליך עמו דאוסר הרמ"א ממקום היתר למקום אסור ביש היכר רבו המתירי' וא"כ ה"נ אפשר יש היכר בהני מאשין חווא' דהא בשמא נמי משתנה שקורי' אות' טהעבוטטער: ומעתה אם יעשה כת"ר כנ"ל שיסכימו עמו עוד מורי הוראה ממקום שנוהגי' אסור להתיר' בעובד' זו גם מעוט ערכי עמהם ולענין להכריז כי שאר חמאה של גוי אסור' כמ"ש בת' הר המור אפשר דאי"צ כיון שנודע ע"י מכתב הכשר שנעשה תחת השגחת' ועוד נלענ"ד כי בעל המאשין יעשה בכל יכלתו להיות יוצאי' ונכנסי' ע"י משגיחי' כאשר יוכל שאת כי בפ"ח בעובד' דגבינות שהובא מצפת תוב"ב לא מצא היתר ע"י מרתת משום דהגוים רבים לא מהני ביכול שומר ישראל לבא דרך עקלתון כמ"ש הב"י בסי' קכ"ט דלא מהני דאפשר להעמיד חברו גוי לשומר ולהיות רואה אם לא בא השומר בדרך עקלתון הנ"ל ובנ"ד שהגוי' יחידי' בביתם אפשר דמהני אם השומר יבא בנכנס ויוצא שלא בקיצי' פעם פה ופעם פה ובפרט בי' ש"ק כמ"ש כת"ר דישאר החלב כמה שעות בבית גוי' "הוא בכלל "חבית" דצריך עכ"פ חותם א' דאפשר דזה גזר' חכמים בפני עצמ' הי' מקום ראוי' להחמיר ואפי' ע"י קטני' מהני כמו בני שש ושבע לפום חורפי' כמ"ש בפר"ח ואפשר ג"כ ע"י קשר משונה על דרך שמותר בשבת ויהי' הקשר משונה דמהני כחותם א' כידוע. וע"ד הנשאר מהחמאה לעשות צוואריך באמ' גם אני נבוך שהיא אינ' בכלל גבינו' כמ"ש במס' שבת דף צ"ה הגבן והמחבץ דפירש"ז"ל בפי' ב' שהוא בכלי גמי ונוטף ממנו המי חלב שהוא כמו צוואריך הנ"ל ועיי' בחת"ס סי' ע"ט שקורי' ג"כ צוואריך מה שנשאר משיור הגבינ' ועיי' בנטע שורק סי' ל"ד שחקר במי חלב שנוטף מצוואריך שנשאר משיורי הגבינ' אם לאסור משום הבשול שקבל טעם מהגבינ' משמע שאוסר הצוואריך מהגבינו' של גוים וראיתי בפר"ח שמביא כמה מיני נקפאים א' "קיימאק" שהוא ע"י רתיחו' החלב שנקפ' ועוד א' "רקוטא" שנשאר אחר שנעשה הגבינה ומקפי' אות' ג"כ כעין גבינ' וכתב כי זה אינ' בגזרת הגבינ' וגם כיון שהגוי עשה הגבינו' והי' דעתו מתחילה לעשות גבינו' וא"כ כל הנשאר מותר בק"ו וגם התיר מי חלב של נכרי' כמ"כ דלא כנטע שורק וסברתו כי הכל הולך אחר העיקר כיון שאין חשש בעיקר משום דעת הנכרי הי' לכך ובזה אין חששא הה"ד היוצא ממנו ועוד לענין הצוואריך הוה כדיעבד שמ"ש לענין סחורה בד"א בסי' קי"ז בט"ז שם רק הכמכ' שעושי' מחלב חמוץ שנעשה ונלוש עם חיטי כתושי' דודאי יש חששא שעורבבו חלב טמא והוא הצוואריך שלנו אלא דשם איירי בחלב חמוץ פשיטא שאפשר שלא עשו שום חמאה רק כמ"ש בחמא' שקורין סמעטא א"כ אין לתלות בשום היתר. משא"כ הכי בנדון דידן שכבר הותר החונא' מטעמים הנ"ל לדעת פר"ח הנ"ל מותר כמ"ש ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד רם סימן ס"ב עוד להרב הנ"ל ובענין הנ"ל באתי רק כאחוז בראשי פרקים מ"ש בכתב כת"ר. כי ע"י מעשה ומלאכת המאשין נתברר כי החלב זב לעצמ' והאבערסנו לעצמ' להבדיל זמ"ז ועי"כ וגם ע"י גראד ניכר הזיוף וניכר הערומנ' ושוב לא יקנה ממנו וע"ז דן כי אפי' בלא ליקח ע"י משקל כמ"ש באו"ה ות"ח