לבושי מרדכי על יורה דעה סא

להם צד מקום לסמוך בזה וכן דעת הגאון בעל ת' שם משמעון עיי"ש. והנני ידידו"ש, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ נ"ב אחרי כתבתי ת' זו בא לידי ס' שם משמעון וראיתי שם פלפול עצום בחריפות ובקיאות ודייק ג"כ מדברי רמ"א סי' ק"ח דגם בסתם יין אסור לטעום ורק עפימ"ש הרמ"א בת' סי' קכ"ד יש לומר זכות על המנהג של סוחרי' וכמ"ש בדרכי תשובה הנ"ל. סימן ס"א שוכ"ט לידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון מהו' זאב כהנא נ"י אב"ד דק"ק טשארנא יצ"ו. הנני מן המודיעים כי יק"מ הגיע לידי אשר בו הרבני להציע ע"פ להלכה ולמעשה בענין חדש היינו במלאכת מאשין חדשה אשר ע"י נעשה חמאה מיד אח' החליב' וע"י כי נכרים מרובין וא"א להשגיח ולפקח אצל כול' כדינו בחלב וישראל רוא' מהו החמאה שנעשה במאשין אם מותרת גם במקום שנוהגי' אסור בחמאה ש"ג כי יש לצרף להתיר' מלאכת המאשין אשר באמונה עושה לא יקבל דבר זר וזיוף כלל אך ורק מה שראוי' לעשות חמאה וגם נשאר על שארית מי חלב שעושי' ממנה גבינה הנהוגה שקורין "צוואריך" מה דינ' וכת"ר האריך בכוח' דהתיר' ע"פ סברת ר"ת בתוס' ע"ז ובהג"א פ"ב דע"ז והובא ג"כ במרדכי ועיקר בזה מ"ש הרמ"א בסי' קט"ו ב' דיני' משום אגודה דמהני רואה בגבינו' והש"ך והט"ז אשר השיגו עליו דמ"מ לא נפק' מגזרות גבינו' הגוי' כבר השיגו עליו במנחת יעקב שאצל הת"ח והביא דברי הרמב"ם בפיה"מ מס' ע"ז אשר משם נתבאר דמהני שמיר' וראיית ישראל אם כי בפ"ג מה' מ"א אוסר אפי' בהועמד' בפרחי' מ"מ ראיית ישראל מהני טפי דל"ג מחלב ובאמת מדברי הרמב"ם הנ"ל מוכח דאם רק ראו עשיית הגבינות דלא הועמד מקיבת נבלה ג"כ מותר ודין ב' שהביא הרמ"א בשם או"ה דאם ראו עשיית הגבינה אם כבר נחלב' החלב מותר בדיעבד בהפ"מ וצ"ל דבזה לא קיי"ל כהרמב"ם וכמ"ש בפ"ת ופ"ח ועיין במנ"י ונוב"י או"ח מהדו"ת סי' ל"ז. והנה דין א' לית דין צריך בושש כי כבר העיד' במנח"י וא"ר או"ח סי' רמ"ד ובנוב"י הנ"ל כי כן נוהגי' והא בנ"ד גם הש"ך יוד' להתיר' בראו החליבו כיון שכבר קנה ושכר הבהמות לגבינה אין כאן גבינות ש"ג וכש"כ שהעמדת הגבינו' ע"י ישראל אך בדין שני לא מצינו התיר' לכתחילה ורק בדיעבד ובהפ'נו רק מ"ש בשם ר"ת במרדכי והג"א שהתיר משום כיון דעשה הגוי ע"מ כן דהיינו להקפות לגבינה ולפי משקל הגבינו' ישולם לו לא יהא שוטה לערב חלב טמא וכמ"ש בתוס' מס' ע"ז דף ל"ה ע"ד רשיז"ל ועיי' חת"ס יו"ד סי' ק"ז מ"ש בטוב טעם ברור דברי רשיז"ל דגבינו' כיון שנשתנ' צריכי' לגזר' חדשה וגזרת חלב היתר קדמוניות ועכ"פ כיון דהג"א כתב דליכא להתיר כול' האי ע"כ פסק רמ"א כדברי או"ה רק בדיעבד והפ"מ. וראיתי בשו"ת חוט השני סי' ל"ד הביא דברי תשו' הר"מ אשר ממנו נובע ההלכה ועובד' דהג"א והותר בדיעבד גם בלא הפ"מ גם לדעת הג"א כי מדינא שרי ורק טוב ליזהר לכתחילה כן לשון הר"מ והך בהפ"מ היינו אם בדעת הגוי לא הי' מתחילה לגבן ורק ע"י פתוי ישראל נעשה כן אז אינו מרתת משא"כ אם הוא בעצמו דבר לישראל דכן דעתו אז לא חיישינן לאמלוכי ושרי מדינ' רק טוב להזהר לכתחילה וא"כ בנ"ד אם הגוי' בעצמו נמלכי' לעשות כן או שכך הוא המדה שישולם עפ"י שכירות הבהמה לחליב' למען לגבן וגם ראינו כי הגוי' מתרצי' ברצונם לזה ואין כאן דרך פתוי' הי' שרי מדינ' לדעת החוט השני אלא שראיתי במנח"י חולק עליו בזה. והנה ב"כ וב"כ אין לנו היתר לכתחיל' עפ"י פסק הש"ע. וכת"ר הביא דברי עקרי הד"ט שהביא בשם מטה יוסף להתיר לכתחילה ועיינתי בו פעמיים ושלש ולא ראיתי במה שהוסיף להתיר מפני שהוא עפ"י צווי ישראל מרתת ולא אדע מה יוסף תת להתיר ממה שהביא הרמ"א ות"ח בשם או"ה דמיירי ג"כ שקונה ממנו לפי משקל הגבינו' ומ"מ לא התיר' לכתחילה. וראיתי בפ"ח שהגבינו' שמביאי' מצפת תוב"ב הוא עפי"ז כי היהודי' ההולכי' עשות הגבינות בעדר הנכרי' א"א לראות החליבה כי העדר גדול מאוד מהלך ד' וה' שעות והביא כי י"א ההיתר עפ"י דברי הרמב"ם עפ"י מ"ש המ"מ דלדברי' מותר לקנות חלב לעשות חמאה וגבינו' וע"י בשול והוא השיב ע"ז כמה תשובו'. ולדעתו לחלק בדבר חדש כי אם הגוי' עושים הגבינות לעצמן למכור לישראל מותר עפ"י סברת ר"ת כי אין הגוי' שוטה לערב דברי' טמאים שאינ' עומד ואי"צ רק שיטיל הישראל הקיב' לתוך החלב שלא יהא גבינו' נכרי אבל אם הישראל קוני' החלבי' ועושים הגבינות לעצמ' גרע טפי אם כי דעת של גוי ע"ד כן מ"מ אינו מותר רק דיעבד. והנה לדעת הרמ"א בת"ח והש"ך דהתיר' דאו"ה היינו אם משלמי' לפי משקל הגבינות לא אדע מה בין עושי' הגוי' לעצמן ומוכרי' לישראל או למכור החלב למען ישולם להם עפי' משקל הגבינות בי"כ ובי"כ אין הותר לדעתם רק בדיעבד. והנה לסמוך על דבר אמונת ונסיון המאשין לא אדע אם זה עדיף מעובד' דהרדב"ז ופר"ח האיך דחלב טמא ביוקר כפלי כפליים דבכה"ג מתירי' מורייס אם היין ביוקר כמ"ש בגמר' ע"ז ד' ל"ד קיסטא דמורייס בלומ' קיסת' דחוור' בד' לומי ומ"מ בחלב כבר נוהגי' לאסור וא"כ כש"כ הכי לענין מרתת דאינ' רק הפסד מועט וגם לצרף דחומר' החמא' קיל טוב' דהא יש מקומו' דנוהגים היתר לגמרי א"כ בכהגוו"נ אפשר להתיר' לגמרי. והנה קשה עלינו בהתיר' זו משום אסור נדר דתלי' במנהג' זו כמ"ש