לבושי מרדכי על יורה דעה ס

בלב בחמץ היינו משום דבלא"ה אינ' ברשות' רק הכתוב עשאו כאלו ברשות' בגלוי דעתא לבד סגי' דלפי"ז לא חל הבטול עד שעה שישית דאז מתחיל האסור הנאה לא קודם לכן וא"כ עד זמן ההיא לא נגמר הבטול ולא חשיב ממילא כגמר מעשה ומהני מחשבה להוציא מידי מחשבה ולזכות בו ודברי מהרע"ב ותויו"ט על מכונן כמובן ואיסמ"ל עוד. וראיתי מ"ש כ"ת ע"ד פרמ"ג יו"ד סי' ל"א מ"ש ע"ד כנה"ג בנמצא תולעת במוח אפי' לא נמצא רושם בקרומי' טריפה דא"א בקיאי' בבדיק' וע"ז כתב הרמ"א והכי נהוג. וכתוב ע"ז בכה"ג דעכ"ח ה"נ מותר בהפ"מ אע"ג דא"א בקיאים דאל"כ גם לעיל בניקב קרום עליון לבד נמי יהי' אסור בהפ"מ מה"ט דא"א בקיאי'. וכתב ע"ז בפרמ"ג דשם איירי ע"י חולי ולא חיישינן לקרום התחתון משא"כ בתולעת דהוה כקוץ ומחט. וכ"ת הוסיף לחלק עפי' מ"ש הש"ך סי' ל"ג דלבדוק כל הצוואר הושט הוה כמו מקום שאינה ידוע משא"כ במקום נקב דחזינ' הוה מקום ידוע וה"נ התולעת שמהלכ' אנה ואנה וצריך לבדוק כל קרום המוח שפיר נאמר דאא"ב אפי' בהפ"מ משא"כ לעיל בנקב העליון לבד. ודבריו ה"ה מתקבלים ונעים לאומרם, אלא דמ"מ צריכ' ג"כ לדברי פרמ"ג דהא כאן גם המחבר פסק כן דא"א בקיאי' והא לדידי' ס"ל להש"ך סי' ל"ג דלבדוק כל מקום הצוואר בושט חשוב לי' מקום ידוע ורק במחט וקוץ בחלל הגוף הוה לדידי' מקום שא"י וא"כ לדידי' ודאי קשי' למה מכשיר בנקב עליון לבד דילמא נקב גם התחתון וא"א בקיאי' ועכחצ"ל גם כדעת הפרמ"ג דלעיל איירי ע"י חולי ולא חיישינן כלל לנקיבת התחתון משא"כ בתולעת דהוה כמחט וכמו קוץ וכמ"ש התוס' בפ' השוחט לחלק לדעת רשיז"ל כידוע. והנני בזה ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ס' ב"ה אול"י ד' פ' תולדות תרע"א לפ"ק מאד י"צו לכבוד ידידי הרב החריף ובקי טובא מו"ה עקיבא בלוי נ"י מ"ש מע"כ במה שהעיר' הגאונים בת' מהרי"א ות' מהרמשי"ק סי' קמ"ד מ"ש אנשי דעלמ' סוחרי' יין להיות טועמי' ופולטי' ביינות של גוי להבין ולהבחין בין טוב לרע וימים רבים הייתי מצטער עד"ז שפסק' הלכה פסוקי לאסור כמ"ש המחבר ורמ"א סי' ק"ח ושם איירי אפי' בסתם יינן כמ"ש הש"ך בדברי הרמ"א שמתיר רק לזלף ובסתם יינן איירי'. והנה מע"כ הרחיב הדבור בזה בפלפול ויצא להמליץ לאמור כיון שכל עצמ' אינו טועמי' רק להבחין אם אין בו קלקול והוה רק כמתעסק ואם כי קיימ"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מ"מ באסד"ר י"ל להקל. והנה כבר ישב על מדוכ' זו בפרי תואר סי' ק"ח שצירף סבר' זו בטעימת בורית שהובא בצ"צ סי' מ"ב כיון דהוה פגום וגם אינ' מכוון רק אם יש בו מלח אלא שנראה סברתו שם לדחות דברי פר"ח שמשיג ע"ד צ"צ דטעימ' הבורית אם כי פגום האסור עכ"פ מדרבנן אסור והביא ראי' מקער' שולח' בה בשר דאמרי' בגמ' דא"א למטעמי' ואפי' אינ' ב"י והוא השיב עלי' דשם יש טעם קצת אבל בורית פגום לגמרי ואינ' ראוי' לגר. ונראה כוונתו דל"ש טעימ' אלא בדבר שמשביח קצת עכ"פ שנהנה בטעמי' אבל פגם הבורית ל"ש טעם כלל ואין שייך בו לומר טעימ' וכמ"ד בגמ' מ' ברכות ד' י"ד דטעימ' מקרי הנאה ועיי' בהר"ן מ' ע"ז בסוגי' דנטל"פ דמסביר לי' נמי כעין סבר' זו דל"ש טעם כעיקר כשאינ' נהנה בטעמי' ועכ"פ אין ראי' להתיר באיסור דרבנן כמו סתם יינם בנד"ז ובמהר"מ שיק סי' קמ"ד הנ"ל ג"כ אתי' עליה' לחקור משום מתעסק עיי"ש דמביא דברי הר"ן גבי בת תהי דהוה כאכיל' ול"מ אין מכוין ודאי שם איירי אפי' בסתם יין שהי' בזמנ' שאסור בהנא' ג"כ ועכ"ז אמר דהוכיח אם ריחא מילת' הוא הוה כאכיל' ול"ש מתעסק וכן נראה לע"ד מהגמ' מ' ע"ז דהביא עלה תנור שהסיק' בכמון של תרומת' דוודאי אינ' אלא מדרבנן ודומי' דידי' בת תהי דאל"כ ל"ה ראי' ולא פירכ' וא"כ מוכח דס"ל להר"ן דגם בסתם יינם וכל אסור דרבנן לא מהני להקל במתעסק. ומ"ש מע"כ לחלק בין טעמי' בורית לשאר אסה"נ לסבר' הריב"ש בטעם אסור טועם ופולט דלמא אתי לבלוע בבורית ל"ש בה דהא פגום. והנה בת' צ"צ ג"כ סברת' דמשום דאפי' אם יבלע אינ' רק מדרבנן ול"ג גזלג"ז נראה דס"ל רק משום דפגום דהוה דרבנן אבל ס"ל בסברת הריב"ש אינ' כמ"ש מע"כ כלומר דמשום תאוות' ישאוף לאכול ולשתות אלא טעמי' משום ע"י הטעימ' ירד סמוך לתוך גרונו ולא יכול הרוח להחזיר ולהקיא או דלמ' משתלי' וישת' וכיו"ב וכמ"ש הרבה אחרונים שהזהיר' בטעימה והדחת פה בתענית שיזהר מלבלוע והה"נ א"כ ל"ש סברת מע"כ דגם בדבר פגום איכא למיחש להכי כמובן. והנה ללמוד סנגורי' על הסוחרי' הנוהגי' היתר בטעימ' ופליט' בסתם יינן מצאתי בדרכי תשובה סי' ק"ח ס"ק צ"ד בשם ת' שם משמעון עפ"י דברי ת' הרמ"א סי' קכ"ד שהאריך שם בצד קולות של סתם יינן בזה"ז וכ' שם בתועלת קולתו הוא דבחולה שאי"ב סכנה שאסרו הרשב"א והריב"ש לאכול ולשתות אפי' איסורי דרבנן ומ"מ בסתם יינם יש להקל כיון דבזה"ז אינ' יודעי' בטוב ע"ז והוה כתינוק ב"י ע"כ יש להתיר. ולהכי י"ל ג"כ בנד"ז כיון שמחייתן ופרנסתן במסחר היינות יש להם לסמוך ולהקל בטועם ופולטי' ושם ברמ"א מביא דברי הירושלמי אין מדקדק' בסתם יין וניהו שסיים שם כי חלילה וחלילה להקל במידי אחריני ונוראות אשר כתב שם המקילי' חוץ מחול' שאב"ס מ"מ בטועימ' מגמע ופולט לסוחרי' אשר כל פרנסתן בכן יש