לבושי מרדכי על יורה דעה נט

נאסר במשהו אפי' ב' כחושי' נאסר ע"י ר"מ והא רב ס"ל מין במינו לא בטל ונאסר במשהו. ומעתה לדברי כ"ת דרב לאשמעיני' וינ' דמהרא"י הא לא צריכ' לן כלל דכיון דבמין במינו איירי ואין כאן נאסר אלא אוסר ואם דעת כ"ת לומר דלתלמוד' אתמר היכ' דהוה שאינו מינה. זה לענ"ד דחוק דנוקי מילתא דרב דבאם אינו ענין לכאן ואין זה מדרכי אמוראים כש"כ היכא דפליגי דלוי פליג עליו אפי' בנבלה שמנה וא"כ משמע דרב עכ"פ שחיטת שמנה מצריך לענינו של דבר דפליגי ביה. ובימי חרפי אמרתי כגוונא זו ע"ד הרי"ף לפי סברת הצל"ח דהרי"ף לית לי' סברת התוס' בע"ז כי בכחוש אין בו כלל משום ריח' וצריך לפטום אלא אם הוא רק משהו לא שייך מפטם וכי משהו מפטם אלא עכ"ח דהשמנה נותן טעם גמור כמו גבי האי מימר' דרב בפ' גה"נ לסברת ר"ת דבעי טעם גמור כנ"ל להיות אוסרו שאר חתיכות עיי"ש. ומ"ש כ"ת בשומן של גיד דהוה דרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטיל כמ"ש בברוך טעם א"כ הרי"ף שפי' הך דרבא בפרק גה"נ מין במינו בשישי' כגון שומן של גה"נ לא מקשי התוס' מידי על שיטת רשיז"ל שפסק מב"מ לא בטל עיין בכו"פ סי' ק"ט שהביא דברי הגמר' פ' גה"נ שאני ציר דזיב' בעלמ' ובתוס' דהוה דרבנן דמשמע דבדרבנן לא אמרינן מב"מ ל"ב וכבר פקפקו בזה האחרונים מדברי תוס' בסוגי' דטיפת חלב דף ק"ח ע"ב ד"ה אמאי שם אדברי הרשב"ם משמע מניה דגם בדרבנן מב"מ ל"ב דהא חענ"נ בשאר איסורי' מדרבנן. וכבר אמרתי דבר מתקבל בס"ד דהכי פירוש' שאני ציר דזיעה בעלמא דרבנן דהיינו לר"י דאמרינן במנחות דף כ"ג דדוקא אם המבטל או הבטל יכול להיות כאחדים דהיינו או לאסור' או להתיר' ותבטל עכ"ח צ"ל דיכול להיות כמבטל דהתיר' האיך דמסרח דמותר כנבלה מוסרחת ואיתא שם בתוס' דף כ"ב דבמשקי' לא שייך זה דאם מסרח אין שם משקי' עליו ע"כ הוה מבשא"מ כמ"ש במס' פסחים בסוגי' דר"ח סג"ה כלומר א"כ לעולם הוה באסור' דהא אם יסרח בלא"ה אין שם משקי' עליו משא"כ באוכל עכ"פ שם אוכל עליו דהא מקבל עכ"פ טומאה דבעי עד לכלב כמ"ש במס' בכורות. והנה ציר דגים אינו בכלל משקי' דלהכי אינ' מקבל' טומאה ואינו אסור מה"ת וא"כ שוב הדרי' לכללי' דאינ' בטל דיכול להיות כמבטל לכי מסרח מאי אמרת דאז אין שם משקי' עליו הא גם עתה אין בכלל משקה אלא דהא אסרו חכמים ועשהו כמשקה מדרבנן ומעתה א"א לתפוס החבל בתרי ראשין ולהחמיר כחומר מין במינו משום דמה"ת אינו משקה אלא כיון דמדרבנן הוה משקה שוב לחומר' זו הוה קולא ג"כ לענין בטול דומי' לזה כתב הש"ך בסי' נ"ה גבי אבר המדולדל דלא חשיב אסור דבוק כיון דרבנן עשא' כפרוש ולא נחמיר בהיפך להחשיב' דבוק כמו מה"ת ודו"ק. וממילא מיושב קושי' האחרונים מדבר' תוס' הנ"ל דשם לא שייך ממכפיש הנ"ל כמובן. וראיתי מ"ש כ"ת פלפול נעים בסוגי' דהבודק צריך שיבטל' אך מ"ש בשם הפרמ"ג סי' תל"ד ומ"ש עליו במהרמשי"ק סי' קצ"ד. והנה תורף הדברים כך הוא דהמהרי"ט סי' קכ"ז חדש דלהקדיש דבר מה אי אפשר ע"י שליח דהוה מילי ומילי לא ממסרי לשליח ועד"ז הקשה אדנפשי' דהא עיקר שליחות נאמר בתרומ' כמ"ש בריש פרק איש מקדש אתם גם אתם לרבות שליחכם והא תרומה אית' במחשב' וכי אין עושין שליח לתרום במחשב' ג"כ וכש"כ לעשות שליח להקדיש ע"י דבור ותי' דשאני תרומה דנאמר בתורה ונחשב לכם תרומתכם חשבו הכתוב כמעשה כמ"ש התוס' ר"פ האומר מס' קידושין דמחשב' דתרומה חשיב כמעשה משא"כ הקדש וע"ז כתב הפרמ"ג כש"כ בטול בלב כלומר דלא מהני ע"י שליח ושוב כתב וי"ל במימר לוקה דבדבור' קעביד מעשה והקדש כהגוו"נ נמי לפי ת"ד אלו נראה כוונתו לחלוק ע"ד מהרי"ט דממילא ליכ' ק"ו לבטול והיינו כמו במימר חשבינן דבור כמעשה הה"ד בהקדש ומהני ע"י שליח א"כ הה"ד בבטול י"ל כן או אפשר דגר' ס"ס ליכא ק"ו. ובת' מהר"משיק נראה כמו הפוך הדברים שכתב בשמו דבטול מתעבד מעשה וחשיב כמו מימר וע"ז שוב הקשה דהא המהרי"ט כתב דלהקדש לא מהני שליח אע"ג דבדבור' עביד מעשה. ותימ' בעיני מאוד הלא אדרב' על הקדש גופ' קאמר הפרמ"ג דבדבור' קעביד מעשה ועל ענין בטול לא סיים כלום. ומ"ש לעיל מני' כש"כ בטול זה קאי ע"ד מהרי"ט כלומר כי היכי דבדבור לא הוה מעשה כש"כ בטול ומעתה ג"כ שארית דבריו ודברי כ"ת אינו מובנים לי אלא דדברי מהרי"ט גופ' צריכי' למוד מ"ש בין תרומ' להקדש משום דבתרומה כתיב בתורה ונחשב חשיב כמעשה והא בהקדש נמי כתוב דבור ככל היוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו ואפשר דעיקר דבריו משום דכתיב גבי שליחות. ושוב ראיתי בדברי מרן חת"ס יו"ד סי' שכ"א דמחלק בין הפרשת תרומה להקדש דבתרומה עיקר הדבר להפריש תרומה מן הטבל אלא שגם הדבור ומחשבה מצטרפי' בהדי וכיון דעיקר הוא המעשה חשבו מחשב' ג"כ למעשה משא"כ בהקדש אינו רק דבור עייש"ה וחלוק זה הוא נראה כהיפך מדברי מהרמשי"ק מ"ש דדוקא אי בטול ליכא במחשבה הוה הדבור כמעשה כמובן. וכבר ראיתי בכת"י מת"ח גדול במשניות ישנים שציין ע"ד מהרע"ב ותוי"ט ריש מס' פסחים הנ"ל מדברי התוס' מס' קדושין ר"פ האומר דמחשב' דתרומה הוה כמעשה משום דעי"ז נגמור הדבר ודעתו כי הה"ד בבטול נאמר הכי דלא יבא המחשבה ויבטל מחשבת הבטול דשם בקידושין לענין זה אמרי דלאחר שתרם השליחו במחשב' אינו יכול לבטל השליחו' אע"ג דדבור מבטל דבור וכש"כ המחשבה בתרומה שכבר תרם אינ' כן דבגמר הדבר הוה כמעשה. ובימי חרפי הייתי מיישב דברי תויו"ט עפ"י דברי נוב"י מהדו"ק או"ח סי' ח"י י"ט במ"ש לדברי הר"ן דמשו"ה מהני בטול