לבושי מרדכי על יורה דעה נח

בהיתר אתי שפיר דאשמעי' דבמבשא"מ בטל ועד"ז הקשת' דבר"ן שם משמע דהאיך שיש לו היתר מיד אפי' מבש"מ אינ' בטל. ויפה הערה זו אלא דכ"ז כ' הר"ן לדעת הרי"ף אבל הא לא קיימ"ל כדעת הרי"ף אפי' במב"מ דלדבר שלא נאסר מעולם לא מקרי דשיל"מ כמ"ש המחבר בסי' ס"ט סעי' י"ד בבשר ששהה ג' ימים שנתערב עם שאר חתיכות דבטל אם כי דיש לו היתר בצלי מ"מ כיון דלצלי לא נאסר מעולם. וזה דעת תרה"ד. א"כ יפה כתב הפרמ"ג להלכה דלמה יהי' בכלל דשיל"מ בנתערב חלב יבמים משום דאפשר לבשל' עם שאר חלב והא לזה לא נאסר מעולם. והפרמ"ג כתב רק דרך רבות'. אלא שבאמ' לפי"ז גם במינ' הי' ראוי' להתיר ואפשר דבאסור דאורי' חיישינן לדעת הרי"ף והר"ן כמ"ש הפרמ"ג בעצמ' בסי' ס"ט במשבצות שם ועי' בפ"ת סי' ק"ב סק"ח מ"ש בשם תשוב' מאהבה בענין זה ובפשיטות י"ל דהפרמ"ג לא קאמר רק לסברת הר"ן דתולה היתר בהיתר לענין מין במינ' אבל לא עלה על דעתו לפסק הלכה לגמרי כהר"ן: ומ"ש ע"ד פרמ"ג סי' צ"ח סק"ה במ"ש לדברי ט"ז סי' צ"ב סקט"ו דבבליעת משהו לא אמרי' חתער"נ. ולדעתך אדרבה דבזה פליגי הש"ך וטו"ז ולטו"ז נ"נ והנה שם בט"ז חזר ושנה דברי הטור דאינ' נ"נ במשהו ובזה האריך שם שאין לחלק בין חמץ בפסח לשאר אסורי' אלא שלדברי ט"ז משו"ה אין נ"כ דבבליעת משהו אינו יוצא כלום ובכהג"וו לכ"ע אינו נעשה נבלה ולכמה פוסקים אפי' בב"ח כך הוא וכבר פירש' כן התוס' פגה"נ ד' צ"ז שהבאת' במכתבך. ולהש"ך משו"ה הי' נ"נ דגם במשהו יוצא הבליע' אלא כיון שמעורב בהיתר הוה מין בשא"מ עיי"ש בפרמ"ג שפי' כן וכבר האריכו בזה האחרונים. או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן נ"ח לכבוד הב' החו"ש זי"ר מו"ה חיים יושיע קופפערשמיעד נ"י. ע"ד מ"ש מ"ש האחרונים לדברי הל"מ דבמ"ע יוצא אפי' שלכד"ה א"כ מ"פ בגמ' מ' חולין ר"מ האיך אכל בשרא קדשים ופ' מא"ל. ועד"ז תמיה' דר"מ דאית לי' נטל"פ אסור גם שלכדה"נ אסור. הנה עי' בפלתי סי' פ"ז מ"ש בזה ומשמע מניה דר"מ ס"ל שלכדה"נ אין לוקי' ומ"מ ס"ל נטל"פ אסור ועי' בחו"ד במ"ש דשאני שלכדה"נ דאסור' קאי וחל עלי' כמו חלב חי' משא"כ נטל"פ פרח אסור מניה ושם הנ"מ אם מבשל ע"י דברים המבשמים מטעמי' המשביחי' דנבלה סרוחה אינו אסור דכבר פרח האסור מני' משא"כ בשלכדה"נ זה תורף דברי' עי"ש. ולפי"ז י"ל דגם ר"מ לא אוסר נבלה סרוחה אלא אם מטעימי' בדברי המשביחי' שלא יהי' שלכד"ה. מ"ש ע"ד מהרש"א במ' חולין ד' י"א דלהכי לא אמרי' בפר' אדומ' סמוך מעוט' לחזקה דהוא מעוט דל"ש. וקשי' עלי' ממ"ש לקמן ר"מ האיך אכיל בשרא דהא במעוט הזה לא חיישי'. והנה סברת מהרש"א עיין בת' מרן חת"ס יו"ד סי' כ"ד. וכבר אמרתי לתרץ קושי' הנ"ל עפימ"ש המהרי"ט לחלק בין חזקה המכריע ובין חזקה שאינ' מכריע כגון גבי נגע יש קצת סבר' שלא נשתני' מכונו' שהי' משא"כ חזקת שאינ' זבוח וכי מפני חזקה זו מכרעת לומר דניקב הושט. א"כ י"ל דדוקא לענין דניזל בתר חזק' זו מהני אבל לא מהני לאצטרופי חזקה זו למעוטי לבטל הרוב. ומ"ש המהרש"א דהוה מעוט דל"ש לענ"ד גבי פרה שצריכ' להיות אדומה תמימה וב' שערות פוסלת ובספרי אית' דגם טלפיה אדומי' וזהו הוא דלא שכיח דנימ' דפרה הזו שמיעוטו מאוד במציאות' נימא דנקב' ושנו' ודו"ק. מ"ש ע"ד ת' הרשב"א דהטריפות הבא מהבטן חי' י"ב חודש וקשי' ממ' נדה ד' כ"ג בילדה ולד בושט נקוב דתלי' אי טריפה חי' ופליגי בזה ר"י ורבא. והנה הפרמ"ג סי' נ"ז ס"ק מ"ח ס"ל הכי בדעת הרשב"א דכל טריפות בתולדו' חי ובתשובת נאות דשא סי' י"ד הוא בעל לבושי שרד הביא דברי הגמ' ממ' נדה הנ"ל לראי' נגד דברי פרמ"ג ותי' דבזה גופא שם פליגי האמוראי דקשי' עלה דהא קיימ"ל ברוב הש"ס כוותיה דרבא ושם ס"ל טריפה חי' והאיך פסקי' דלא כוותיה אלא וודאי דבזה פליגי דהיינו טריפה תן הבטן. ואני אמרתי בס"ד לתרץ לפי הנ"ל הפיה"מ להרמב"ם דפי' חסרה אונ' היינו ריאה שחסר'. והק' דבגמ' שו"ט בזה טובא ומוקי לה כר"ש ולא אשתמיט מתרץ לומר שחסר' אונ' שלה. ובזה ניחא דבמתני' מסיים כל שאינ' כמוה חי' וא"כ משמע דל"ת במתני' רק טריפ' שאינ' חי' והא אונ' שחסר' ודאי היינו מן הבטן דאל"כ היינו נקוב' ע"כ ליכא לפרש הכא במתני' אבל מ"מ אינ' כשר' וק"ל. והנני דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן נ"ט שוי"ר לכבוד הרב הגדול מו"ה בן ציון בלום נ"י אבדק"ק סארוואש יצ"ו עתה באתי על ד"ת במ"ש כ"ת לתרץ שיטת הרי"ף בפ' גה"נ בסוגי' דריח' מילת' במ"ש דהך דרב שייך באידך דרב במ"ד כיון שנתן טעם בחתיכ' נ"נ ואוסרות כל החתיכות מפני שהם מינ' והרבה להקשות עליו מכמה מימרות דפרכי אדרב אם כי דאיירי במין שאינ' מינ' ותי' מע"כ דכוונת הרי"ף למ"ש בט"ז וש"ך סי' ק"ח בשם מהרא"י במ"ש לחלק דבעלמא לא אמרינן דהנאסר יכול לאסור והכי בחתיכ' נבלה כחושה והיתר שמן אמרינן שפיר דמפט' כמ"ש בטעמי'. והנה כל דבריו ודיוקי' ה"ה דברי חכמ' מ"מ לא אדע האיך יצא לתרץ בזה קושי' הצל"ח שם בפסחים במ"ש בשם מהר"ל קאסוויטץ שהקש' ל"ל שמנה ומשום פטום דהא לפ"ד תוס' ע"ז דכל אשר