לבושי מרדכי על יורה דעה נז

נ"ח ותוס' זבחים ד' ע"ח בהך דפיגול ונותר וטמא שבללן זע"ז כיו"ב כנלע"ד ליישב הפ"ת. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן נ"ו לכבוד האברך החריף ובקי טובא מהו' יושיע בוקסבוים נ"י בדבר בנימין זאב שמתיר תבשיל שנתבשל בכלי שאב"י בדיעבד אפי' במזיד. הובא בפרמ"ג בשפ"ד סי' צ"ט סק"ז. וכ"ת הביא ראי' לאסור וכן הוא דעת תשו' אחרונים רק מ"ש לראי' ממס' ע"ז דתירץ בגמ' על ב' ברייתות דתני חדא מותר ותני חדא אסור דמ"ד מותר ס"ל נטל"פ מותר ומ"ד אסור ס"ל נטל"פ אסור ולמה לא משני הא והא נטל"פ מותר והא בשוגג והא במזיד. וע"ז שוב משיב דאסור משמע לכל עולם. היטב השיב. ובל"ז י"ל לפימ"ש התוס' והרא"ש דהא דנקט ג"כ בברייתא עד שלא יטבול לא נימא דטבילה מעכב' לאכול מה שנתבשל קודם טבילה וא"כ אין נ"מ בין נטל"פ ולכ"ע הי' הדין לאסור אלא למ"ד דאוסר הוא אסור באמת דגזרינן טבילה אטו הגעלה ולבון ולהכי אסור משא"כ למ"ד מותר. ואי נימא דהטעם משום בטול אסור לכתחלה במזיד לא שייך גזירה זו כמובן: וגם מ"ש ראי' מסי' קכ"ב סעי' ו' דאסור לומר לעכו"ם בשל לי ירקות בקדרתך אם כי סתם כש"ע אב"י זהו כלכתחילה הוא ראי' נכונה. ומ"מ להציל פסק הבנימין זאב ופרמ"ג מהשגת כ"ת י"ל דמשם אינו ראי' דע"י נכרי גרע טפי כמ"ש במג"א סי' שי"ח דמבשל בשבת לא אסור בכדי שיעשה ונכרי שהביא דורן אסור משום דמבשל לא שייך למגזר דיעשה עבירה בעצמו משא"כ ע"י נכרי והוא כעין דפי' הש"ך דאסור למי שנתבשל בשבילו דאל"כ יאמר לנכרי לבטלו עי"ש. ועוד י"ל דהא לדעת הרא"ה והרשב"א הטעם בקדרה אינו פגום בעצמות' ורק בתערוב' באי הפגם וא"כ הא הוי מבטל אסור לכתחילה. וסבר הוא שאלת הרא"ה בכלי מדין האיך אמרי' לא אסרה תורה רק קדר' ב"י הא באינו ב"י ג"כ עכ"פ מבטל לכתחלה ולמ"ד דאסור לבטל מדאורי' האיך שרי לכתחלה. והרשב"א תי' דהבלע' בקדרה לכ"ע מדרבנן. והנה לכאורה קשה למה אמרי' סוף מס' ע"ז שלהכי אינו שרי לכתחלה קדרה אב"י דגזרי' אב"י אטו ב"י תפק"ל דאסור עכ"פ מדרבנן לבטל. וצ"ל דהרשב"א לשיטתו דס"ל דבכלי שמשתמשין בשפע אם בלע איסור כ"ש עד דבכל זמן יהי' בששים א"כ לעולם לא יבא לידי נתינת טעם בזה ל"א א"מ לכתחילה דג"כ לכתחילה מותר ע"כ שפיר ס"ל בגמ' דיהי' מותר לכתחלה בקדירה שאב"י שלעולם לא יבא לידי נתינת טעם אסור אבל בכלים של נכרי דליכא למימר הכי דוודאי שכיח להזדמן פעם א' או יותר שיהי' בו נתינת טעם איסור רק אנן אזלי' בת"ר או ס"ס מ"מ כיון דיכול להיות בנתינת טעם הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כנלפע"ד ליישב דברי הגאונים והוא בכלל דברי כ"ת ורק בהעדפ' ויתר ביאור הדברים: ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן נ"ז ב"ה ז' דסליחות פ' וילך עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. כוח"ט על ראש חביבי הב' המופלג החו"ש יו"ש מהו' נתן בוימהאפט נ"י בונעזאלאבארץ יצ"ו. ע"ד אשר הקשית ברמ"א יו"ד סי' ק"א סק"ב כל חתיכ' שלא נאסר' רק כדי קליפה בטלה דהרי הקליפה א"ר להתכבד. וכתב בש"ך שם סק"ו ומ"מ מה שהוציא כן מתוס' לא מצאתי' רק שבתוס' פגה"נ צ"ז כתבו בשם הרא"ם דבקליפה וכה"ג ל"א חנ"נ ואין ראי' מזה דל"ה חה"ל. וכ' הפרמ"ג ע"ז ובאמת מתוס' אין ראי' דהתם בשאר איסורים אמרו נ"נ רק משום לתא דבב"ח ומשו"ה בכ"ק לא החמירו אבל בב"ח מודים דמה"ת נ"נ כ"ק עיי"ש. וקשי' לך הא בתוס' חולין דף ק' ד"ה כשקדם וסלקו כ' דא"ר לסברת ר"א מההוא כזית דתרבא ממ"נ וכו' מידי דהוה אניפת חלב שנפלה על חתיכת בשר דאם אין כ"ט מותר אעפ"י וכו' מיהו לפי"מ שפי' בשם הרא"ם דבחצי חתיכה אין שייך לומר שתעשה נבלה א"ר משם עכ"ל וא"כ מוכח דגם בב"ח קאמר הרא"ם דל"א חנ"נ עכ"ד. והוא באמת דבר תימ': וכדי שלא להשוות הגאון בלא ראות דברי התוס' אפשר י"ל לפמ"ש בס' אמרי דוד בטעם של דברי הרא"ם דבחצי חתיכה לא אמרי' נ"נ משום דילפי' מבב"ח ובב"ח דרך בשול א"א שלא יאסר כולו וכמ"ש הר"ן דהבל הקדירה אפי' בלא רוטב מוליך הטעם בכול' וכ"ז לפי האמת דס"ל דדרך הליכ' לא נ"נ אבל השתא דקאי התוס' לאמור דלרא"ם אין ראי' די"ל דגם דרך הליכ' כל מקצת ומקצת נ"נ א"כ גם בב"ח משכחת לה א"כ ע"כ גם בב"ח צ"ל לרא"ם דכדי קליפה לא נ"נ ודו"ק. אבל לפי המסקנ' דלא ס"ל שיעשה נבלה דרך הלוכ' דברי הפרמ"ג ע"כ. ומזמן כביר אמרתי בסבר' דדרך הלוכ' לא כ"כ משום דכל עצמו דאמרי' בב"ח דצריך בנ"ט הוא כמ"ש רבא לקמן דדרך בשול אסרה תורה וכלומר דאין דרך בשול בלא נתינת טעם והא בדרך הלוכ' זה דרך כל בשול ואז אם עי"כ לא נשאר טעם בשום מקום החתיכ' וא"כ אדרבה בשול זה גורם שלא ישאר בו טעם כמובן ואינ' דרך בשול: ומ"ש ע"ד פרמ"ג סי' צ"ט ע"ד הרמ"א דחלב במים בטל ופי' הש"ך דאשמעי' היתר בהיתר בטל ואינ' דומה למ"ש בסי' רצ"ט גבי שעטנז. ובפרמ"ג פי' דלדעת הר"ן בנדרים שפי' בטעמי' בדשיל"מ אינ' בטל דהוה היתר