לבושי מרדכי על יורה דעה נה

שנשחטה וכ' לא הוא דהיינו אם פעם א' אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שאינו ידוע לנו שאינו יודע לבדוק ויבדוק תמיד ושנאכל על סמך בדיקתן זה ודאי אסור לדברי הכל ואעפ"י שאינו בדיקה אלא מדבריהם והוה כהאי דאינו מבטל וכ' ושם על עובד' דילי' צירף כמה טעמים לאסור הבהמה בדיעבד מפני שלא בדקה השוחטים שעומדי' מפי המוקדמי' והתקנה היתה שלא יבדוק' אחרי' גם היתה ע"י נוגע בדבר. ועוד כתב שם דלא סמכי' ע"ד רש"י בנאבדה הריאה אלא בגדיו ואפי' מאן דמתיר יודה לאסור למאן דמחמיר כדעת הפוסקים החולקים על רש"י עכ"פ לדידן. שוב כתב שהוא ק"ו לנידון הנ"ל שהי' כמזיד דאל"כ כל הקצבים ישליכי' הריאה וזה אי אפשר. ומעתה ל"ל להריב"ש לצרף כל הטעמים הנ"ל ומה זה ק"ו אם משום חששא שיאבדה הריאה וביטול התקנה הלא הוא מבטל איסור לכתחילה כנ"ל אלא עכ"ח צריך לחלק בין עובד' הנ"ל למה שאמר לעיל והנה הרא"פ מחלק בין פעם אחת שאינו דומה למבטל אי"ל משום דגבי מבטל התירא הוא דיש לחוש שיעשה כן גם פעם אחרת אבל בעובדא הריאה י"ל דהוה אסורא אם יש בו ריעותא המטריף מי גבר לא יחוש לאיסורא רק משום יצרו תקפו עשה מעשה הרע הזאת עכת"ד. ולא אדע מה חילוק בין מעשה שבת לעובד' הריאה דגבי מבשל בשבת ודאי איסורא קעביד ומ"מ קנסי' לי' אפי' בפעם אחת ועיי' בגיטין דמדמה להו אהדדי. אמנם כפי דברינו החילוק פשוט דמתחילה איירי הריב"ש להשיב בפשיטות במה שכ' השואל להכשיר בנאבדה הריאה ונסמוך ע"ד רש"י וע"ז קאמר כי להעמיד בודק שאינו בקי שיעשה כן תמיד זהו ודאי כמבטל אי"ל בשביל אחרי' אבל בעובד' דידי' שהי' להיפך שהבודק הי' שלא ברצון המוקדמי' והקהל אין זה נקרא בשבילם משו"ה צריך הכי טעמים אחרים להטריף הבהמה. והלא הדבר מבואר מה שאמר שהי' במזיד דיש לחוש שישליכו הקצבים הריאה ויתבטל התקנה אלמא רק מהאי טעמא יש לאסור ובוודאי גם אנו אפי' בסתמא מי ששוחט ומוכר לאחרים במקום שיושב שם ואנשי המקום לא יפצה פה למחות בידם היא שלוחם ואם יאבד הריאה במזיד מקרי בשבילם זה מה שאמרנו שהשוחטין שהועמדו מפי הקהל דומה לזה. מ"מ מה שכתב הג' נ"י בתימא כי הבאתי דברי הל"ש להלכה לא יחיד הוא בדבר זה כי כן כתב בשם חגורת שמואל ופרמ"ג ועיי' במקדש מעט כי לעיר אחרת אפשר דגם הרא"פ יודה להתיר עיי' בפרי תואר שדעתו להקל בבדיקת הריאה אם לא שיש בו משום מגדר מילתא א"כ לענין זה וודאי הל"ש לאו יחיד הוא בשיטתו וידוע כי אנו מחמירין לקצבי' שלנו במיגדר מילתא אפי' בנאבדה בשוגג ואפי' בגדי' וטלאים לפי ראות ועיי' ברש"י במס' ב"מ דף צ' בה תורא וכ' דמסקי' שם דלא קנסי' לי' למכור לשחיטה ופירשיז"ל דלא טרחו עולה האי ואם נאמר דעושה ע"ד למכור הוה כמו בשבילם א"כ בפשיטות אפי' יטרחו בשביל זה לא יועיל דבר למעשיהם הרעים ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט אשר כיו"ב דייק לדברי רש"י על דברי הפלתי שחולק על הפרי חדש לענין מכירה. והנה אם נחמיר לומר כי ע"ד למכור הוה כמו מבטל איסור בשבילם האיך מצאנו ידינו ורגלינו בהני בעלי שדות שמגדלין בהמה רבה וידוע שיש מהם שחשודין על הסירוס ולדעת הבית שמואל סי' ה' אסורין לשחיטה ולחרישה למי שעבר ואם המה עושין ע"ד למכור במדינה שרוב אוכלי בשר ישראלים הם הי' צריך להשגיח שלא לקנות מהם לשחיטה וכן למאן דצריך לחרישה וכש"כ לפי"מ שאסר הג' נ"י מדברי המג"א סי' רע"ו שאם עושין הנכרי' בשביל ישראל ונכרי אסור להשתמש בנר או באש שהדליק וה"נ דכוותי': ט') ומ"ש הג' נ"י שמדברי הטו"ז ומהרש"ל בסי' צ"ט הן אמורים דוק' במבטל דבר שאינו שלו אלא של אחרים ובשבילם אבל בשלו אפי' בלא ניח' להו אסור להם. ולענ"ד הוא ק"ו דהא דייק הב"י מדברי הטור ממה שאמר שקנסינן אותם אם הוא שלו ולמי שנתבטל בשבילם דמשמע אם אינו שלו ומבטל בשביל אחרים אינו אסור להמבטל דסברא נותנות דבשלו חמור משום דמשתרשי' לי' דאסור נעשה לו היתר ומעתה אם נאמר אם ביטול אסור בשביל אחרים בלא ניחא להו מה לו ולהם לקנות אותם דהא אפי' למבטל מותר כשבטל שאינו שלו בשביל אחרים כש"כ להיפך ומה שהביא מדברי מהרש"ל ויש"ש מאשר לפני לא משמע מידי וכן כתב בחכמת אדם כלל נ"ב להדיא שאם מבטל דבר שלו בשביל אחרים בלא דעתם אין אוסרי' עליהם. ועיי' בישועות יעקב סי' קל"ד לענין בשל צוקער שהי' חשש איסור תערובות בשר נבלה כמו בנ"ד ומסיק להתירא מקצת טעמים שכתבנו. ואין להאריך: והנני חוזר על הראשונות כי לא להלכה קאתינ' ואדרבה מה טוב ומה נעים להעמיד השגחה למען להיות מאכלינ' נקי מבלי שימצא וחימצא דאסור'. ועיי' באחרונים שכתבו בשם תשו' הרדב"ז שלא לקנות מעכו"ם דברים שנתבטלו אפי' כדי בטילו משום חשש מבא"ל ועיין בת' מהרי"א וחתן סופר בטעם הדבר לשבח: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. לחכם אחד מה שהקשה על דברי ט"ז סי' צ"ט סק"ט דס"ל אומר מותר אנוס הוא מדברי תוס' זבחים דף ק"ח ע"ב שפי' בגמ' גבי העלאה בחוץ האי למעוטי שוגג אונס ומוטעה דהאי אונס היינו שאומר מותר דלאו אונס הוא. והנה ראיתי כי כל האחרונים שלא העירו ע"ז ועיי' במל"מ ה' מאכלות אסורות ובח"ס יו"ד סי' ס"ח וכן. בחוו"ד סי' צ"ט. ובעיקר הדבר הלא פלוגת' הוא במלקות דף ז' וט' רבא ס"ל אומר מותר קרוב למזיד דהוה לי' ללמוד ואביי ור"ה ס"ל אונס הוא ועיין בתוס' שבת ס"ח