לבושי מרדכי על יורה דעה נד

דאין כוונתו רק להציל מפני מאי מציל היין משום דבעי' לשתות' וא"כ ממילא מכוון לבטל ע"ז תירץ שאין דעתו לשתות' היום ולמחר הא כבר אזיל אסורי' וח"כ אינו אומר רק משום דאין דעתו לשתות' היום זה עושה אותה שלא הי' כוונתו לבטל אבל היכ' דבל"ז אין כוונתו לבטל כמו בנ"ד אין חילוק בין טלטול לשתי' וחלוק גדול בהאי דמג"א רוצה להציל האיסור היא היין של מוקצה ועכ"ח כוונתו לבטל איסור. משא"כ בנד"ד להיפך להציל ההיתר ע"י בטיל' של איסור. וגם מש"ס ביצה בסוגי' דעצים שנשרו וכו' מרבה עליהם עצים מוכנים וכו' מוכח דאין חילוק בין טלטול לאכילה אי לשתיי' ועי' בתוס' ופוסקים שם משמע להדיא דאין חילוק והדבר מבואר: ד') ומ"ש ג"כ דמהך דסי' צ"ט דאסור להוסיף ולבטל מזה ג"כ ראי' דהמג"א איירי לענין טלטול. לא אדע האיך יפרנס הסוגי' דעצים שנשרו לתוך התנור דמרבה עלי' וכו' ודייקו הפוסקים מלשון מרבה מיירי שהי' כבר בתערובות ומ"מ מסקינן דרק משום דאסור מדרבנן או משום מקלי' קלי' כמ"ש הרא"ש. והא רוב המפורשים פירשו דלענין טלטול מיירי ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט. וא"כ לסברת הג' נ"י עפי"ד המג"א הי' מותר להוסיף בפשיטות ואינ' כן. ומזה ראי' כמ"ש כי מה שהוא להציל מן האיסור שלא יאסור אינו בכלל להציל כי זה גופא מ"ר אימאס"ל: ה') ומ"ש הג' נ"י שאין להביא אפי' לסניף דברי הרשב"א שחולק עליו הטו"ז בסי' צ"ט ומחלק הג' נ"י בין בלוע בכלי לדבר בעין והביא לזה דברי הריב"ש סי' שמ"ט והוסיף להביא ראיי' מתשו' רשב"א סי' רכ"ב. והנה מדברי הרשב"א יש ראיי' להיפך אפי' בדבר שהוא בעיני' יש היתר לבטל בדרך שמשתמש בשפע מהך דתרומות שאינה מחיוב ללקט גרגרת חיטין או קנקנים של שמן ביין של תרומה רק אם הרכינ' ומוצה אסור לבטל והביא שם דברי הרמב"ם דאפי' בדאורייתא התירא הוא משום דלא חשיב אסורא. והך דנוב"י מחלק הג' נ"י בסברות שאינו מוכרחות לענ"ד תמצית הסברא כך היא דלענין מה שדרך משתמש בשפע שלא יבא לידי נו"ט. צריך לשיעור וגבול דודאי משה' ממש ובעיני' לא שייך לומר דרך להשתמש בשפע דמה גבול ניתן לו דאם מבטל בפחות או ביותר סוף סוף יש מציאות שיבא לידי נו"ט כגון הנך כלים שנשתייר בהם מן האיסור ושכן הוא הדרך שלא ללקט מהם ולא לנקותם מעוטא דמעוטא שנשתייר בהם והם כלים גדולים שמשתמשין בשפע משו"ה אין כאן משום ביטול אי"ל אפי' במשהו בעין אבל איסור משהו שהוא בידינו שלא על דרך זה הכלא בידו לבטל כמו שירצה והוי כמו כלי שדרכו להשתמש כך וכך. ועוד נוסיף בנד"ד שהרי השומן ודאי נפגם בתוך הגערם' והא אפי' לדעת הטו"ז היכא שיש נוטלפ"ג וגם ביטל בס' וגם דרך להשתמש בשפע מותר לכ"ע כמבואר בדבריו בסוף סי' צ"ט. ובענין אי מותר להפגים אי"ל ידוע מחלוקת החכם צבי עם היעב"ץ לדעת החכ"צ אין בו משום מבטל אי"ל ואפי' לדעת היעב"ץ האיך שיש בו כדי בטולו מותר לכ"ע כמבואר בדבריו בח"ב סי' קל"א. ועיי' ביד אפרים סי' צ"ט כי דעתו מוכרעת להתירא כדברי החכ"צ סי' ק"א. ובזה נדחה ג"כ מה שנאמר בת"ת שאחרי כן נעשה לשבח והביאו ראי' מתבלין שכ' הפרמ"ג סי' ק"ג הוא מיירי בדליכא ס' בתבלין שהוא נגד היין אבל אם מתחילה הי' ס' בתבלין וגם לפגם מזה לא מיירי. ועוד בנד"ד י"ל בשומן גופא נפגם מחמיצות "הגערם: ואינו כשאר נוטלפ"ג זה בזה כמו חומץ לתוך הגריסין שאין הדבר גופא פגום אלא שאין התבשיל סובל טעם זה אבל האיך שהאיסור גופא נפגם כבר נעשה כנבלה סרוחה ואינו חוזר לאיסורא אפי' אם נשבח אח"כ ע"י איזה תקון כמ"ש החוו"ד סי' ק"ג ועוד ניהו "דהגערם" שדרכו בכך נשבח אח"כ מי יימר דהסומן כמוהו שאינו עושה פעולה זו וא"כ לפי"ז ודאי יש ידים ורגלים לעשות סניף התירא דברי הרשב"א ואפי' לדעת הטו"ז: ו') ומ"ש הג' נ"י ע"ד שאמרתי שאפשר לומר אפי' לדעת נוב"י ותשו' רעק"א מ"מ בדיעבד אין קונסין אותו כמו שוגג והבאתי ראיי' מדברי רמ"א סי' קל"ז. ולדעתו הדבר פשוט דיש לו דין כשאר ביטול איסור במזיד. הנה הראה לי הרב הג' מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י (דומ"ץ דפק"ק מאד יצ"ו) כי כתוב בס' שדי חמד בשם יד דוד שאפי' למ"ד דאסור לכתחילה מ"מ בדיעבד ודאי מותר. ומ"ש ראי' לדבר מהא דאסור להוסיף כדי לבטל איסור שנפל בשוגג אם כי אין כוונתו רק להציל ההיתר' שאני ושאני שם מכוון עכ"פ להציל ההיתר, שלא יפסיד ע"י תערובות אסור שיש בו משא"כ בשאר הצלות שבא ע"י איזה סיבה דעלמא כמו הך דמג"א ונידון דידן שלא ישפוך היין ושלא ישפך המייש זה לא בא מאיזה דבר איסור משו"ה אין בכלל אין מבטלין אי"ל. ז') ומה שהביא מדברי היד אברהם שהשיג על לבושי שרד סי' כ"ט מדברי ריב"ש הנ"ל. שכן כתב התבו"ש סי' ט"ז גבי או"ב. הנה מדברי הריב"ש הי' מקום ראי' להיפך שכ' שם דגבי או"ב גם לאחרים כמו מעשה שבת דהוי דאורייתא וכ' שם ואל תשיבנו מבטל א"ל דמותר לאחרי' שאני התם דהוא רק מדרבנן אלמא דבזה מותר לאחרים אלא דהתבו"ש לא איירי כלל בעושה ע"ד למכור אלא בפשיטות דבדאורייתא קנסינן גם לאחרי' עיי' בפרמ"ג סי' צ"ט באריכות דלא שייך לנ"ד כלל ולא אדע מה עלו ע"ד היד אברהם והג' נ"י ראי' מדברי התבו"ש: ח') ומה שהביא דברי הרא"פ ופרי תבואה שהביאם ג"כ ד' הריב"ש דאסור למכור לאחרים אפי' בדמי טריפה שלא כדעת הל"ש והביא ג"כ דברי היבין שמועה לומר שמסכימים עם דברי הריב"ש ושם לא איירי בשו"ב שעומדין מפי הקהל לכך. והנה אמת הדבר מ"מ הוא עצמו כתב שמדברי הריב"ש לא משמע לאסור אלא לענין שיהי' בודק שאינו בקי דמתחילה כתב וכ"ת הלא בהמה