לבושי מרדכי על יורה דעה נג

הוי כמו מבטל בשביל ישראל מיוחד לענ"ד שלא נתכוין הריב"ש לזה כלל דהא מיירי בכל הקהל שהם ישראלים. ומ"ש מהך דעירובין אינו רק להוכיח דבעי מיוחד וסתמא הוי כמיוחד זה לפענ"ד פשוט. ומ"ש התשב"ץ ח"ג סי' יו"ד דלדעת הרמב"ם דאע"ג דאינו אומר בפירוש מבשל לי משלי כי הוה כמבטל בידים כל שיודע שאומנתו בכך ועושה כן תמיד וכשלוקח ממנו הישראל הוה כמו שאמר בפירוש. והנה זה ע"ד הרמב"ם שפסק דאע"ג דחמאה של נכרי מותר בשישראל מבשלו להסיר צחצוחי חלב אם בשלו הגוי אסור לדעת התשב"ץ זה טעמו אבל הא פסק הרמ"א בסי' קט"ו בשלו הגוי ג"כ מותר וזה לא הזכיר כלל הג' נ"י: שוב הביא דברי הרשב"ש דאם מוסיפי' בשביל ישראל הוה כאומר בפירוש בשל לי משליכי מגמר' דמס' עירובין הנ"ל, וזה דלא כל"ש שהביא הפ"ת סי' קכ"ב שנסתפק בזה. והנה תשו' הרשב"ש אינו תח"י אבל עיינתי בל"ש שהניח' בצ"ע וציין ע"ד הש"ך סי' קי"ט סק"ו ופרמ"ג סי' ק"ג אות י"ז. והנה בש"ך שם בקצור הכללים כ' מי שמחמיר בדבר מאכל מפני שסובר כמ"ד דאוסר ונתארח אצל המתיר לא יבשל לו אפי' בכלי שאב"י וכש"כ שאסור לומר בשל לי משליכי אבל אם המתיר בשל לו ולאחרים ג"כ מותר לו לאכול דהוה כדיעבד ובפרמ"ג שם הביא דברי ת' מהרמ"ל בישראל ששכר הגבינות מהשר ויש לו צאן טריפות ופרות כשרות עד שיש ששים נגד החלב הטריפה וגוי עושה הגבינות לשר וישראל רואה ואח"כ קונה הגבינות אין בו משום בטול אסור לכתחילה דכבר מבוטל אצל גוי. ופי' הפרמ"ג דודאי אסור לישראל לומר לו עשה אבל הגוי ומכוון בשביל השר. והנה מדברי הש"ך הנ"ל מוכח דגם אם מוסיף בשביל האוסר לא הוה כמבשל לי וגם מפרמ"ג בשביל שהגוי עשה להשר מ"מ הא ידוע לו שהכל יקנה לישראל ופשיט' דנתכוון גם בשבילו מזה משמע דלא חיישינן לצרף הכוונה שיהי' כמו הך דעירובין וסי' תקט"ו. וכעת בא לידי תשו' הרשב"ש וראיתי כי מיישב בסברא זו דברי אביו התשב"ץ לדעת הרמב"ם שאוסר בשול חמאה משום געולי גוים דהרמב"ם מיירי האיך דמפשי בשביל ישראל והנה כ"ז ליישב דעת הרמב"ם שלא להוציא' מכלל המובא דסתם כלים של נכרים אינ' ב"י אבל הא בלא"ה הוכיחו רוב אחרונים דהרמב"ם לא ס"ל סתם כלים ש"נ אינו ב"י כאשר הוכיח' במישור בב"י סי' קכ"ב והלח"מ פ' י"ז מה' מ"א דנקט הרמב"ם דאם לקח מן הנכרי' כלים לבשל בהם מיום שני והלאה מותר א"כ למה לן לנקוט חומרא חדשה ולומר בכוונת הרמב"ם מה שלא. הזכירו ולא רמז עליה אם בפירוש אומר דסתם כלי' ש"נ ב"י וא"כ שיטתו בפשיטות' וגם בשו"ע סי' קי"ג קי"ד וקט"ו בדברים שנקחים מן הנכרי' לא נזכר מזה כלל מכל הנ"ל לענ"ד שצריך ונתינות לאסור איסור בהדי' על "הגערם": וראיתי בדברי הרב הגאון המפורסים אבדק"ק גראסווארדיין נ"י במה שכ' כי מתחילה לא רצה לאסור בדיעבד משום דחשבי' לספיק' ורק אחר הנסיון שנתברר כי לעת כזאת צריכי' יותר ויותר שומן א"כ הוכיח על תחילתו שהי' משתמשין בשומן אסור שמועיל יותר משומן היתר. וגם השומן של קויקוס אינה ברור לנו שמותר. ע"כ הסכים לאסור גם בדיעבד. ולא ירדתי לסוף דעתו אם הקויקוס אינו ברור שכשר ודאי החשש מפני תערובות שומן אסור מ"מ אכתי ספיקא היא מפני שאינו ברור לנו וגם כי בתערובות הלא גם הנוב"י מודה דמהני אין כוונתו לבטל. והנני ממתין ומצפה כי הרבנים הג' נ"י יבררו עוד דבריהם ביתר עוז: סימן נ"ג אחרי רואי כי הה"ג מוהר"פ ני' ראבדק"ק גראסווארדיין יצ"ו ביאר את דבריו כי לא ללמד על הכלל יצא לאסור "הגערם" אך ורק לתקן במקומו וזמנו וזה ודאי מן הראוי ע"צ הי"ט וגם אני לא אמרתי רק כי צריך מתינות ותיתי לי כי באותה זמן אשר בא לפני דברי הבד"צ על ענין הנ"ל הזהרתי לבעלי חניות לחקור ולדרוש אצל הפאבריק שקונים ממנו ונתברר כי מלאכת הפאבריק על אופן הישן בלא לופט פערפאהרען. ואח"כ בא ג"כ מכתב הכשר מב"ד צדק קק"י בודאפעסט יצ"ו ע"כ לעת לא להלכ' קאתינא רק מפני כבוד התורה ולהעמיד איזה דברים על אמיתן: מ"ש הג' נ"י דיש לדחות ראי' נחלת צבי שהביא מהר"ן ע"ז כמ"ש הנוב"י ליישב ממ"ש עליו מדברי הריב"ש ונתיישבו ג"כ מדברי הר"ן. אינו דומה כלל שהרי ראיות הר"ן מגעולי מדין דאפי' אי"מ לכתחיל' דאורי' ועכ"ח משום דאין כוונתו רק להכשיר ולא לבטל. וע"ז השיב בנוב"י כיון דאין נהנה בשתי' מהגעלה רק החשש ששוב בולע מהכלי זה אינו בידים. אבל הר"ן הא קאי להנות ממי עלוי' וערוי' וא"כ שוב הוי ביטול בידיים ושאני חלב דטבעו להבריח המשקה כמ"ש הריב"ש ורק אח"כ נעשה ממילא: ב') ומ"ש הג' נ"י ע"ד המג"א סי' של"ה דשאני התם משום דא"א בענין אחר רק באופן זה. ולענ"ד הלא מבואר כי תקנת ב"י דהיינו להשיב כלי תחת הדלף ולהשיב שם מטתו או שלחנו דלהוה כגרף של רעי והוא מדברי הכלבו ושם הביא י"א תקנה ב' לשום כלי עם מים תחת הדלף של יין ונתבטל היין קמא קמא. ותקנה ראשונה הלא הוא ש"ס ערוכה מס' ביצה ר"פ משילין. ותקנה ב' לא הזכיר רק בכל בו בשם י"א וא"כ האיך אפשר לומר דא"א בענין אחר אם אפשר להציל עפ"י היתר מ"ש בגמר': ג') ומ"ש הג' נ"י דבלא"ה כתב בפרמ"ג ומחהש"ק דרק לענין היתר טלטול מותר לבטל. הנה במחהש"ק לא נמצא דבר רק מ"ש דאע"ג דקיי"ל חוזר וניעור באין ס' לענין ביטול כלי מהיכנו סמכינן אפוסקי' דאינו חוזר וניעור אבל ודאי אם יעמוד עד ששים גם לשתות' מותר ומ"ש מפרמ"ג ג"כ לא מצאתי רק שהקש' ע"ד מג"א מאי קאמר