לבושי מרדכי על יורה דעה נב

דומה לשוגג ממזיד. ובאמת הכי דייקא דברי רמ"א סי' קל"ז באם דרך בגת של גוי דאם כי יש ס' נגד הקליפה מ"מ לא יוציא היין דרך הנקב שהוציא יינו של גוי אשר משם דייק הטו"ז ומוכיח דדוקא אם אי אפשר בענין אחר מהני אין כוונתם לבטל עיי"ש. וע"ז הגיה הרמ"א וז"ל אם עבר והוציא דרך הנקב כל היין הוא מותר דבטל בס' ולמה כתב בלשון עבר ול"ק סתמא ואם בדיעבד הוציא. אלא ש"מ דקמש"ל אם כי אסור משום מבטל איסור לכתחילה מ"מ אפי' עבר והיינו מזיד לא קנסינן דלאסור בדיעבד מהני הך דאין כוונתם לבטל ועוד הא שם באות' תשובה לנידון דידי' בהיתר של הויזענבלאזען למד היתר מדברי הרשב"א שהובא בטור ושו"ע סי' צ"ט דכל שמשתמשין בשפע ולעולם יש בתערובות די ביטול אין בו משום מבטל איסור דלא יבא ליד נ"ט. וא"כ בנ"ד כמו כן הרי יש בו תמיד כ"פ ששים בונייש שהוא מאה העקטאליטער ואם כי הפרמ"ג סי' צ"ט כתב דלא אמרה הרשב"א רק בבליעה מהכלי ולא באסור בעיני' הלא טעמו שם משום דבכלי הנ"ל חשבי' כאין כוונתם לבטל דלא שייך באיסור בעיני' והא בהויזענבלאזען ג"כ איננו רק להציל היין וא"כ ל"פ אהדדי וכ"ש בנ"ד עדיף מכל הנ"ל דאין שום כוונתם לבטל רק להציל שלא ישפך מהאופי' (שוים) עלי ארץ פשיט' ופשוט דיש לצרף דעת הרשב"א להתירא: ועתה נבא לדון במ"ש להוכיח דאפי' לדעת הש"ך והפר"ח סי' צ"ט שמתירין להמבטל א"ל למכור לישראל אם אינה מוכר ביוקר לישראל מעכו"ם וא"כ "בהגערס" הי' היתר הנ"ל כמובן ובזה מחלק הרה"ג מוהר"פ נ"י דהיינו דוקא אם בטיל לאכול דאז כבר לא נתקיימו מחשבתו במ"ש למכור אבל אם מבטל ע"ד למכור ממילא אסור המכירה ג"כ והוכיח כן מדברי תשו' הריב"ש סי' תצ"ח באם לא נבדקה הריאה דהוה כמבטל איסור לכתחילה ואסור' הבהמה להקהל דהוה כמבטל בשביל כל הקהל. ולדעת הרשב"א הא אסור למי שנתבטל בשבילו וה"נ נתבטל בשבילם א"כ אינו מיוחד לאדם אחד זה הוי כמיוחד כמ"ש בעירובין גבי האי בפת' דאתי למחוזא כיון דחזי דמפשי ומייתי להו ודאי בשביל ישראל ואסור להו משום אסור תחומין וא"כ ה"כ בגערם שמבטל ע"מ למכור זת"ד הג' הנ"ל. והנה בלבושי שרד סי' ל"ט מתיר להדיא אפי' בשוחט ע"מ למכור לישראל כמו לעכו"ם ובודאי לא נעלם ממנו דברי הריב"ש דהא עסיק בי' ומ"מ שרי לי' בגוונא זו כדעת הש"ך סי' צ"ט. אלא דלפיע"ד דברי הריב"ש לא תלי כלל בהך דש"ך ופר"ח ול"ש כלל בדדהו דהא בא לדון דהוי כמבטל איסור בשביל אחרים וכדעת הרשב"א ושם אמר הריב"ש אהך עובדא בשוחט שאינו בקי בבדיקת הריאה שהיא מדרבנן מ"מ להעמיד שוחט שאינו בקי בבדיקה ולהאכיל ממנו כל הקהל זו ודאי כמבטל איסור בשבילם דהא הועמד ונעשה לעשות כן מפי הקהל זו ודאי מקרי מבטל בשבילם ומה לי אם קונים בכסף או אם הקהל צריכי' לבשר כשר והשוחט שליחם לזה א"כ יעשה עפי' ודאי כי הוא מבטל למענם. אבל אם למשל הקצב שהוא מעמיד שוחט למכור בשר כשר ואינו בודק או אבדה הקצב עצמה וכי נימא דהקצב או השוחט מבטל בשר בשביל הקהל ואדרב' המה ניח' להו בבשר כשר בבדיקה כהוגן והאיך נטיל עליו קנס שלא יהנ' מעשיו הרעים כאן עיקר העושה מעשים הרעים ושייך לקנוס לשוחט או לקנוס הוא הקצב ואות' ראוי' לקנוס. וזה הדבר תלי' בדיני' של הש"ך וטו"ז אם שייך קנס במכירה זו אם הישראל קונה ביוקר צריך לקנסו למכור בזול וזו דעת הל"ש ואם אין כאן מקום לקנוס משום דהכל שוה בין לישראל בין לגוי השער שוה זהו מ"ש הטו"ז ומהרש"ל סי' צ"ט דאם הוא בלא ידיעות ישראל ואדרבה לא ניח' לי' האיך נקנוס אותם אדרבה הם רוצים בהבשר גמור בלי ביטול ולמה נראה לקנסם וכן דעת הפ"ת דאין אדם אוסר עליו כגון זה. עוד לא זכיתי להבין במ"ש בהג' רעק"א דהטו"ז ומהרש"ל הם נגד דעת הריב"ש. ולענ"ד הענינים חלוקים. ולהלכה י"כ דבזה כל אנפין שוין דודאי אם הועמד השוחט שלא יבדק והיא עפי' הקהל פשיטא דהוי כמבטל בשבילם אבל אם הוא להיפך הקצב המוכר הוא המבטל הוא ראוי' לקנוס כמו דאפשר אבל לאחרי' ל"ש קנס ודברי ל"ש נכונים הם. וא"כ בנ"ד (גערם) דומי' לזה ולדעת הטו"ז ומהרש"ל אין כאן קנס לאחרים דזה אינ' בשביכ' ואיני יודע לפימ"ש הג' הר"פ נ"י עכ"ח פליגו אהדדי והוא הביא רק דברי הריב"ש והג' רעק"א לחודא ודברי מהרש"ל וטו"ז לא הזכיר כלל לחפש אהתיר' היה פוסקי' מפורסמי' וכי לא נסמוך עליהם בדרבנן: ומה שפלפלו הרבני' הג' ני' דאם מבטל בשביל ישראל וגוי ומדמה להו לדינ' המוזכרת בסי' קט"ז וסי' שכ"ה. לפענ"ד אין ללמוד זמ"ז וכבר כתב הפרמ"ג סי' צ"ט שאין ללמוד הגזירות וקנסות זמ"ז מבטל אי' לכתחילה לאסור הוא מטעם קנס ועיקר שמא הכי' מעשי' הרעי' ונכרי שהוא עושה בשביל ישראל איזה מלאכה והביא מחוץ לתחום שם כא שייך קנס ואינה אסור רק מטעם גזירה שלא יאמר לו לעשות או מטעם שליחות עיי' במג"א ריש סי' תקט"ו ובמס' גיטין פ' הנזקין הביא' כל הני דשייך למקנסי' ובתוכם מבטל א"ל ולא הזכיר כלל מלאכת נכרי בשביל ישראל וכבר מחלק ההוס' במס' חולין בין מבשל בשבת ומלאכת נכרי בשביל ישראל. ומה שהביא הריב"ש באות' תשו' הך דעירובין אין דעתו להשותם לדיני' אך ורק להוכיח דבשביל רבים סתמא הוי כמיוחד דכמו לענין תחומין דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומ"מ אמרו כיון דמפשי בשביל ישראל הוא. וה"נ לענין מבטל א"ל בשביל אחרים א"צ מיוחד דבשביל סתם ישראל הוי כמיווחד אבל לענין מבטל בשביל ישראל ונכרי או לענין האיך דרובא עכו"ם ומוכח דבשביל ישראל ג"כ דנימא שיהי' דיניהם שוה מזה לא דיבר הריב"ש כלל וכלל לא ע"כ מ"ש הג' מוהר"פ נ"י מדברי הריב"ש מוכח דאין חלוק דאם מפשי בשביל ישראל