לבושי מרדכי על יורה דעה נא

נאמר דבשוגג מותר א"כ מאי כ' הר"ן דאם ר"מ הי' הפת אפי' בפ"ע אסור הלא י"ל דהכא מיירי בדיעבד רק אי דנין לאחר שנאפה הפת בשוגג עם הצלי אם מותר לאכל' בכותח ולכך בפ"ע אינו אסור ועם כותח באמת אסור מטעם ר"מ אע"כ ס"ל להר"ן דאפי' בשוגג אסור עכ"ד הוא דבר נכון. אבל י"ל דראיי' הר"ן דא"כ ק' למה נקט התנא דאסור לאכול בכותח הו"ל למינקט רבותא יותר באופה פת עם צלי במזיד הפת אסור והיינו אפי' בפ"ע והי' מוכח דריח' מילת' אע"כ לאו משום ריחא אסור וכמ"ש הר"ן אח"כ שם. והנה למעשה כבר עלה שאלה זו פני לבושי שרד בחידושי דיני' ליו"ד בה' בב"ח והאריך בזה בתשובותי' בנאות דשא סי' כ"ד אשר כגון עובד' זו דהכיכר גופ' הי' דבר מועט ורק ע"י תערובת שאר ככרות נעשה פת מרובה בזה דעתו דבטל כיון שהאיסור בא בתערובת ועוד שאר סניפי' להתיר' אבל אם הי' כיכר גדול חשוב הי' מחשב כמו כיכרות של בעה"ב דזה מחשיב כאיסור עצמו כיון שאסרו בין לבשר בין לחלב והוה כשאר אסור' דרבנן דאסור בדבר חשוב. ושוב ראיתי בדרכי תשובה סי' צ"ז שהביא ת' הגאון מהרש"ק שחולק ע"ד ל"ש כלומר דאין זה אסור עצם אלא ע"י בליעה וכן הביא דעת שארית האחרונים דפליג' ע"ד ל"ש ועוד דיעות דהוה כמו פת של גוים דבטל אפי' בדבר חשוב כמ"ש הש"ך סי' קי"ב ס"ק כ"ג עיי"ש. והנה בנ"ד נלע"ד די"ל ע"י טעימה מותר דבפרמ"ג במשבצות מתיר אפי' לאכול עם בשר או חלב כלומר היפך הבליעה אלא שמצריך נטילה. ולע"ד הטעימ' ודאי צריכ' אפי' בביטול הרוב מצינו דהוה כמו אפשר לברר. ועוד מה בטול ברוב שייך בזה דהא יבא לאכול עם חלב ויטעום טעם בב"ח. כיו"ב כ' הפר"ח סי' ק"ב סק"ח וסי' ק"ה סקמ"א וסי' ק"ט סק"ז עיי"ש דדעתו דכל מין שנתערב עם אינו מינו ושוב נתערב במינו כמו נ"ד צריך טעימה והכא אפשר ע"י ישראל ועיי' בש"ך סי' צ"ו סק"ה דמתיר בדיעבד והכא הוה כדיעבד משום דאסור אפי' במולחו כמ"ש הפרמ"ג וכיון דהוה שוגג מותר לסמוך ע"י טעימה עכ"פ לאכול ע"י חלב או לאכול במולח'. ובלבושי שרד שכ' דמדינ' מותר ורק הבא להחמיר עכ"פ במתחלק לכונה בע"ב יש להתיר כמ"ש הכו"פ בשם זקנו הגאון ז"ל, אם כי האחרונים דעתם שלא לסמוך עד"ז מ"מ בכה"ג בתערובת שפיר דמי וא"כ יש לפני' כמה דרכים למי מקדושים יפנה ודי בסמיכה זו. או"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן נ"ב בהי"ת שנת תרס"ב לפ"ק מאד יצ"ו. ראיתי אלקי' עולם ה"ה רבנים הג' בד"צ דק"ק גראסווארדיין יצ"ו בדבר שנתחדש בזמן הזה בענין "לופט גערם" אשר בעת שעולה האופי' (שוים) שלא יעלה מעל גדותיו צריכי' להטיל לתוכה שומן ויש לחוש כי הפאבריקאנטען אינם נאמנים ונותני' לתוכה שומן איסור. כי באו על המחקור והנסיון כי מעת אשר הועמד השגחה בהפאבריק צריכי' שומן יותר ויותר מני קדם ומעתה יש לחוש משום תערובות אסור ואם כי הרה"ג מוהר"פ צ"ב ראב"ד נ"י בברור לו כי יש במייש החביות כמה פעמים ששים וא"כ אין כאן חששא משום אסורי' דגופא. ועל זה באו לדון וגם לאסור בדיעבד. וגם לרבות לאחרים משום בטול איסור לכתחילה במזיד. והנה אם כי איני כדאי לחלוק על גדולי רבנים ספונים וחשובים כמותם ירבה בישראל. מ"מ יען כי לאחר העיון בדברי הה"ג מוהר"פ נ"י (בוילקנו יוסף ח"ד סימן קפ"א) ראיתי דנקט חומר' חומרי דמתניית' בספרי שו"ת אחרונים ולא הזכיר' בדברי' ללמד איז' זכות משארית דברי הפוסקים המדברים בענין והלכה זו. הלא דבר גדול הוא לאסור איסור לכ"י מהלחם אשר הוא אוכל. ויי"ש אשר ישתה להשיב נפשם המסבבי' בכפרים ועיירות משמרי נפשם מאכילת בשר וכיוצא בו מפני כמה חששות ורק הלחם אשר הוא אוכל לה שביע נפשו די לו ומעתה הבא נבא לומר גם אורכו כ"ת מפני בטול איסור לכתחילה בשבילן. הוא גזירה אשר כמעט אין רוב הצבור יכולין לעמוד בה להכריח בני המדינה לקנות. "גערם" ויי"ש אך ורק מיעוט שניים של הפאבריקאנטען כול' העומדים ושומעי' לקול מורה להם דרך ילכו בו לפי המשגיחים. ועתה נחזי ראשון ראשון הביא הרה"ג כ"י דברי הנוב"י שאין כאן היתר מפני שאין כוונתם לבטל כמ"ש בחי' הרשב"א והר"ן בע"ז ועוד פוסקים ראשונים ואחרונים כי בסי' כ"ו ממהדו"ק בהגה' שם סברת' לחלק דדוקא היכא שכבר מעורב מהני היתר דאין כוונ' לבטל לא באיסור בעין בלא תערובות ובתשו' רעק"א סי' ע"ו החמיר מזה יותר עיי"ש. והנה בנחלת צבי סי' פ"ד הביא ראיות וחבילות שו"ת אחרונים דחולקים על סברת נוב"י וכן מוכח מסי' קל"ב שהביא הטו"ז סי' צ"ט ג"כ דל"מ אין כוונתם לבטל רק באי אפשר בענין אחר והתם הוה אסור' בעיני' דהא הט"ז שם ס"ק ז' קאי אדברי המחבר דאין מבטל' אסור לכתחילה דאיירי בעין ממש דהא לאח"כ נקט אפילו להוסיף אסור א"כ תחילת דבריו בעינ' ממש. ובאמת בנ"ד ל"צ לכל זה דהא כל עצמ' אינו מטיל לתוך המייש מאות' שומן שאינה רק להציל ההיתר ולא למען לאכלו בתערובות והלא דברי המג"א סי' של"ה בסופו המה ברור מללו דהיכא דאינו למען דיאכל האיסור בתערובות רק להציל ההיתר מבטלי' לכ"ע ואין כאן משום מבטל איסור לכתחילה ועיין ביו"ד החדשים סי' צ"ב ביד אברהם שהביא לתרץ קושי' רעק"א בסברא זו ושכן מצא בת' מהרמר"ב. וא"כ בנדון דידן כזה דומה שמטיל לתוך המייש השומן שלא יעלה האופי' (שוים) והרתיחה על ידי "הלופט" מעל גדותיו וישפך חוצה. ועוד אפי' לדברי נוב"י ותשו' רעק"א לא אדע אם לענין בדיעבד ג"כ ס"ל הכי לקנוס ולאסור כיון דאין כוונתם לכך יותר