לבושי מרדכי על יורה דעה נ

ולא איירי כלל בענין ספיק' דפלוגת' רש"י ור"י אלא לכל מר כדאית לי' וגם לדעת רשיז"ל במקצתו תוך הרוטב אינו אוסר כלל בלא ניער וכן בס' יד אברהם שנדפס אצל ש"ע החדשים הביא דברי חדושי הרשב"א שם בחולין שמפרש להדי' דלדעת רשיז"ל במקצתו תוך הרוטב כמו שאינו נעשה נבלה הה"ד ד לקולא דאין שאר חתיכות נאסרות והכל חד טעמי' הוא וא"כ לפי"ז בטל' המחלוק' בדברי הרמ"א כמובן דלא ס"ל כלל להחמיר כדעת הט"ז. ובלא"ה ס"ל להאחרונים דהא דאפשר לסוחט' אסור לאסור חתיכות אחרונים בדליכא טעמי' כלל דטיפת חלב כבר חלף ועבר בטעמי' הוא רק מדרבנן אפי' בב"ח עיי' בדברי יוסף לסי' צ"ב בסימני הספר ת"ר: ומ"ש כ"ת אם יש לחוש במ"ש הפרמ"ג בסק"ב במ"ז בשם הרב דלדידן אין נ"מ בין שיטת רשיז"ל ושיטת הר"י דהא אמרינן בגמר' שם ביורה רותחת דבולע' ואינו פולט' בנפל כזית בשר ביורה רותחת דלהכי כרב הבשר אסור וחלב מותר וא"כ ה"נ דכל זמן שהקדירה רותחת אינו פולט החתיכ' וממילא נעשה נבלה וכי נייח הדר פלט ואוסר' ואנן אינן בקיאין בין רותח' לשאינו רותחת. וא"כ בכל אופן יש לאסור ולשער בס' כנגד כל החתיכ'. והנה בחוו"ד סק"ו שם פשיטא לי' דכה"ג לא שייך כלל דין יורה רותחת כיון דהבליעה בא ממקום אחר דדוקא שם בכזית בשר שנפל לתוך היורה דדנין על הפליט' שבלע באות' תערובות חלב משא"כ הכי שהבליעה בא ממקום אחר. וכמ"ש התוס' שם גבי הגעלת כלים מה שבלע במים שצריכי' להיות רותח'. והנה באמת שם בתוס' לא הוזכר סברא זו בין להרשב"ם ובין לר"ת דס' ר"ת לחלק בין הגעלת כלים שפולט מה שבלע כבר ולא מטעם שהבליעה בא ממקום אחר. ואפשר לומר דכוונת ר"ת כן הוא דאל"כ מה גבול נתן לו לענין כבר וכי מחשבי' ימים או שעות על הבליעה שמכבר. וע"כ דעתו מ"ש שבלע כבר כלומר מבר כנאמר מזולת' וכן ראיתי בס' משמרת שלום שנדפס על הפרמ"ג שדעתו כדברי חוו"ד: ומ"ש ע"ד חוו"ד סי' צ"ב סק"ח במ"ש הש"ך בדברי המחבר סעיף ב' וה"ה דברי הרמב"ם דאם נפל טיפת חלב ואינו נודע אם או על החתיכ' ובאיזה חתיכ' דנוער הקדרה. והקשה עליו האיך ינער הא כבר נ"נ ועוד הא מבטל אסור לכתחילה ותי' הש"ך דהכי הכל מצורף לבטל כיון דלא נודע היכן נפל ודאי למ"ש בסי' קי"א דב' קדרות נמי מצטרפי' לבטל האסור והקש' הא שם דוקא בדרבנן אמרינן כן כגון מב"מ וברוב'. ותי' החוו"ד דה"נ הוה מדרבנן דהחתיכה בלא רוטב הוה כצלי ולדעת הר"ן אינו אסור בב"ח מה"ת. והקשה מעל' לפימ"ש הט"ז סי' צ' להוכיח מדעת הרמב"ם דבבשר עוף בחלב מדרבנן לא אמרינן חתיכה עצמ' נ"נ א"כ האיך יפרנס מתניתן דטיפת חלב שנפלה על החתיכה דנ"נ והא דעת הרמב"ם כשיטת הר"י דאיירי בחתיכה שכולו חוץ לרוטב ולדברי חוו"ד אינו נ"נ. ובאמת מניה וביה הוה מצי להקשות דהא דגם לענין חתיכה עצמ' נ"נ ג"כ מחלק הש"ך מטעם דלא נודע על איזה חתיכה נפל משו"ה לא נ"נ ולמה לי' כול' האי נימא בפשיטות כיון דכולו חוץ לרוטב לא נעשה נבלה ועיין בס' דברי יוסף סי' תקפ"ח בסי' הספר שהשיב על דברי ט"ז הנ"ל. ועיי' בת' כת"ס סימן נ"ב שהקשה כעין קושי' מעל' ואפשר לומר דדוקא בבשר עוף דליכא שום גוונא דאורייתא לא אמרינן חענ"נ אבל בבשר בהמה דאיכא עכ"פ בבשול ממש דאורייתא אפי' בכעין צלי אמרינן דחענ"נ: ועוד נלענ"ד דניהו דעתה דהוה בלא רוטב הוה בב"ח דרבנן מ"מ אחרי כן אשר ינער הקדירה ויגיע הרוטב לחתיכה שוב נעשה בב"ח מה"ת ויעיי' בפרמ"ג כעין סבר' זו לענין בשול אחר צלי ובודאי כי החתיכה אינו פולטות מיד בבואה לרוטב ופשיטא דקצת זמן נשאר בה טעם ואם כי דרך הלוכו לא נעשה נבלה כמ"ש המפורשים היינו בבליעה ופליטה כאחת אבל אם כבר בלע פשיטא דאינו יוצא לגמרי מיד כמ"ש בסי' ק"י ועיי' במג"א סי' תמ"ב סעי' ח' וניהו דאנן אסרינן ע"י פליטת' מיד היינו לחומר' דילמא פפמ' אבל לקולא דלא נימא חענ"נ ודאי לא תלינן דפולט' מיד. ועוד לענין דרך בשול ודאי סגי' ברוטב מעט: ולענין פליטה בעינן רוטב כדי לכסות שטח החתיכ' וכן משמע במתניתן בכיצד צולין בנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו דלא אסרינן ברוטב מעט רק כמו צלי וכמ"ש בחוו"ד משם דברוטב מעט לא מקרי רוטב להפליט מחל"ח ולענין בשול ודאי אפי' מים מועטים שהגיע ונטף על הפסח מקרי בשול כמובן דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן נ"א בהי"ת אול"י ג' פ' נצבים תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו. כתקוע שופר לחיים טובים יכתב ויחתם בספרן של צדיקים ה"ה חביבי הב' החו"ב יו"ש בנש"ק ונו"ה שמואל כ"ץ שווארץ נ"י. בדבר שאלתך לענין הלכה במה שכ' הפרמ"ג ביו"ד סי' צ"ז אם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע מאיסור זה או נפל בשוגג חלב מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד אאיסור' דרבנן לא בשוגג ומסתימת הפוסקים משמע אף בשוגג אסור כל שלא שינה צורת הפת והניחו בצ"ע. עיין בנ"צ במ"ש ע"ד פרמ"ג שהוכיח מתשו' צ"צ סי' פ' מעובד' שנותני' בו חלב כמרא' שאוסר משום מבטל איסור לכתחיל' ובגמ' אמרי' דוקא משום נ"ט ויבוא לאכל' עם בשר או חלב איירי בשוגג א"כ נפשט דברי חקירת פרמ"ג. ומ"ש מדברי הר"ן ע"ד הרי"ף בפ' גה"נ בסוגי' דריחא מילתא לפשוט דבשוגג אסור מדכתב דמהאי פת שאפאה עם הצלי וכו' דאי משום רוול"ת הי' אסור אפי' בפני עצמו וכדאמרי' אין טשין את התנור באלי' וכו' יע"ש. ומעתה אם