לבושי מרדכי על יורה דעה מו

סימן מה לכבוד הרב החריף מו"ה אלימלך פ"ל נ"י מב' פרונד יצ"ו. אחדש"ה עתה באתי ע"ד מה שהעריך כת"ה לפני ב' קושיות. ע"ד הריב"ש סי' קצ"ב דבדבר שנאמר בו הבדלה לא אזלינן בו בתר רובא' וקשיא ליה דהא כתיב בסוף פ' שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור. והא במסכת נדה דף י"ח אמרינן בג' מקומות דאזלינן בתר רובא ובהם טומאה טהרה. והנה קושי' זו א"צ לפנים דהא בין הטמא ובין הטהור לא איירי כלל לענין מה שמטמא במגע או במשאוי כמו שאר טומאה אלא אדרבא איירי לענין איסור והיתר בין עופות וחיות טמאים וטהורים דהתורה קרא לי' בכמה כתובים בטמאים. והא כל עצמו של דברי הריב"ש לא נאמרו באותו תשובה רק לבאר דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות מ"א דחשיב למצוה לבדוק בסימני טו"ט בחיות ובהמות ועופות ודגים וכיון דצריך לבדוק דוקא בסימני טומאה וטהרה עכ"ח דאסור לאכול מהם רק בבדיק' דוקא ולא מהני רובא. והא שם ברמב"ם יליף לי' מצוה זו מהאי קרא מדאמרה תורה להבדיל בין הטמא ובין הטהור אלמא דבענין אסור והיתר של טמאים וטהורים באכילה איירי קרא. וכן הביא הקרא דפ' קדושים והבדלתם וגו' והא דלא חשיב לי' בב' עשה הלא ידעינן דברי' מהשרשים שלו דהיאך דאינו מפורש בגמרא דאתי לעשה הכפילות אינה מורה למצות עשה רק לחוזק האזהרה ועכ"פ יצא לנו מזה דטומאה וטהרה ממש לא נאמר האי מקרא דלהבדיל. ב') הקשה מעכ"ת ממסכתא בכורות דף ז' דתני במתניתין שם דג טמא שבלעו דג טהור טהור דמותר באכילה ופריך שם בגמרא דדילמא האי שבלע עכולי ונתעכיל והאי מגופא הוה כלומר וכל היוצא מן הטמא טמא, ותירץ ר"א שם רובן במינו משריץ ודג שבלעו היינו הך כיון דיש לו סימני טהרה האי שנמצא בתוכה כאלו ראינו שבלע'. ובזה קשי' למעכ"ת הא בזה לא אזלינן בתר רובא והיינו כענין טומאה וטהרה של דגים דהוה ודאי בכלל הבדלה והיא לכאורה קושי' עצומה. אלא דנלע"ד דמה שמשתמשים בסברא של הריב"ש הנ"ל בכמה מקומות וגם במקצת המחברים אחרונים כונו כללא כיילי דבכל ענין לא אזלינן בתר רובא. זה לענ"ד אינה וכי ס"ד בכל דבר שיזדמן איזה שאלה בענין תערובת וכיוצא בהם באסור והיתר של דברים טמאים בבהמות ועופות ודגים וכי לא נפסוק הלכה למעשה עפ"י רוב וחזקה למשל בזח אם יתערב מתוכה מבהמה או מעוף טמא ברוב חתיכות של טהורים וכי לא יתבטל ברוב. או אפי' אם יתערב איזה חי' או עוף טמא בין טהורים ויפרשו מהם וכי לא נימא דמרובא פריש ולהתיר יתמהה. אלא הדבר כך דרק זה עצמו כלומר לידע אם עוף או בהמה טמאה הוא או טהורה בזה לא מהני רובא כיון שאמרה תורה דמצוה לבדוק וצריך בדיקה דוקא בסימנים שנאמרו בתורה א"כ דוקא על ידי כן ניתר ולא על ידי רוב וכמו שהביא הריב"ש ראיי' ממ"ד בגמרא מ' חולין דף נ"ט אר"ח מי שמהלך במדבר ומצא בהמה שפי' גמום ופרסותיה חתיכות בודק בבשרה אם מהלך שו"ע בידוע שטהורה ובלבד שיכיר ערוד. ואעפי' שערוד מיעוט' דמיעוט' נגד שאר בהמות וכן הא דלא חיישי' לפרס ואזניי', משום דלא שכיח' בישוב כלל הא שכיח' הוה חיישינן אע"ג דהוה מיעוט' נגד שאר עופות. וכ"ז לענין הכרה וידיעת' של הטמאים וטהורים עצמן דצריכי' בדיקה דוקא בסימניהם ולא סמכי' ארובא אבל אם אח"כ שכבר ידעי' בבדיקת הסימנים מהו זהו העוף אם טהור או לא ואח"כ הזדמן איזה תערובת או איזה חששא וחששא זו לא תלי' כלל בידיעת והכרת העוף או בהמה או דג הנ"ל פשיטא דלא נשתנה משאר הלכות באסורי תורה דסמכי' ארובא וחזק' וס"ס וכיו"ב וא"כ שם בבכורות דאין דנין על הדג אם הוא ממין טהור או טמא דהא כבר חזי' ויודעי' ע"י הסימני' דדג שבלע הוא טמא ומה שבלע הוא טהור ורק מפני חששא אחרת דהיינו דלמא מה שבלע טהור ועיכול' מתעכל וד זה שבא בסימני טהרה מגופ' השריץ ויוצא מן הטמא לענין זה פשיט' דסמכינן ארובא שפיר דזה לא תלי' בבדיקת הסימנים וכנ"ל. וזה לענ"ד ד"ב. ובזה מתורץ קושי' הראשונה ג"כ כמובן אלא שאי"צ וכמ"ש לעיל דלא נאמר לענין יו"ט האי כללא והא בהל' נדה כ"פ ברובן דנין עפ"י רוב וחזקה וכל הל' נדה בגמ' וש"ע בפוסקי' ושו"ת מלאים מזה דסמכי' ארובא וחזק' כידוע. ועיין במהר"ם שיק במנין המצוות דס"ל דגם הריב"ש מודה במעוט' דלא שכיח כלל וכן ברוב' וחזק' יחדיו מודה ור"א דתי' רוב' במינ' משריצים הוא ודאי רוב אלים טובא והמעוט מעוט' דמעוט' כמו דחזינן לפנינו דרוב' ככולו ילד' במינן כידוע. וא"כ בלא"ה לאו קושי' הוא. אלא דמעיי' בריב"ש נרא' דלא ס"ל הכי עייש"ה. – ומה שאמרתי לחלק בין ידועה והכרה דהחי' ועוף גופ' דצריך סימנים דוקא ובין שאר חששות חלוק זה לענ"ד עיקר וברור בעזה"י. וכל המעיין בת' הריב"ש ישפוט בצדק כי כן הדברים. בד"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן מ"ו אל כבוד הרבני החו"ב מו"ה יעקב דוד בלוהם נ"י נעגערעש יצ"ו. מ"ש ע"ד הש"ך ופר"ח סי' פ"ג כבר קדמו בדברי יוסף שם. רק אשיבו ע"ד הצאן עד חמש מאות וחמשה מהם ע"י שבאו לידי נפח כרס ודרכם לדקור בסכין למען רפא כידוע. וג' מהם מתי תח"י הדוקר וב' מהם נשארו חיים ולעת לא ניכרים מה משפט החלב והצאן בתערובת הנ"ל. והנה דין החלב מבואר בסי' פ"א סעיף ב' ברמ"א דאם יש