לבושי מרדכי על יורה דעה מה

שנודע מהך תרנגול דאגמא שהזכר טהור לפי חד פי' ושוכן עם הטמא. ושוב י"ל לענין לטמא סמכי' על הרוב הזה אבל לטהר עוף שאין אנו מכירין מטעם שוכן כיון שאינו אלא רובה כן חיישי' לרוב המתנגד כי לפי דעת התוס' רוב עופות טמאים. ומשו"ה לא הביא הרמב"ם הנ"ל השוכן עם הטהור טהור והכא משמע מלישנא דר"נ שאמר עוף טהור נאכל במסורה ולא נקט עוף נאכל במסורה לאשמעי' אף ששוכן עם הטהורים ונדמים אין לאכול כי אם במסורה. וברש"י מתמיה אמאי במסורה נאכל שכתב ובמסורה נאכל כמתמיה. וגם הרמב"ם מדייק בלישנא וכתב עוף טהור נאכל במסורה. והוא שיהי' דבר פשוט באותו מקום שהוא עוף טהור לא שסמכי על שכן ונדמה מכל הדין משמע שאין להקל בעופות לאמור מסברא דנפשיה שכן ונדמה: ומה שמביאים ראי' מדאמרי' אין טהור מתעבר מטמא. ושמחו כמוצא שלל רב שכוונו לדעת הגדול מרן חת"ס. ובאמת לא חדית דבר כי כל דבריו הנאמרים בחתם סופר זכים ובהירים הח"ס אמר ברוח קדשו מי שם בטוחות חכמה לדעת שהעובר הוא מתרנגול קאכלכינהיענר וכי סגרו במסגר אחד יחד התרנגולים בידוע שלא הי' שם זכר אחר. והמה נקל בעיניהם לשפוט למראה עיניהם אם ראו כשהמנה מלומדים זה עם זה ופורחים זה על זה מדמים שהעובר מהם. ובאמת אין לדעת. ומה שאמרו שהבצים משונים. לדעתי זה שקר כל תרנגול מוליד ביצה כמותה ואין התרנגול פועל שינוי בבצים. ועוד מי בא בסוד הטבע ומי בקי בסתירה לדעת אם העובר מתרנגול למיניהם דילמא התרנגול הזה פועל שינוי בבצים. ועוד זאת הלא נאמר אין טמא מתעבר וכיון שהעופות מתעברים מארעא ש"מ שאין הזרע הזכר פועל העובר כשאר בריאים היונקים. וודאי יצא מהכלל ואף דספנא מארעא אינו מוליד תרנגול אבל עכ"ז כיון דהוא אמר רק אין מתעבר ובעופות ידוע מי החימם גורם בביצה בריאת העובר שוב אין אנו בקיאים להתיר. ועוד הרי חזינו החת"ס אוסר הבר אווז שאף שנאמר שהביצה ממנו ומותר ומ"מ על העוף נהדר לכללא שאין נאכל אלא במסורה. ומדוע העלימו גדולי ישראל מזה. הפלתי כתב הרבה מצות ואסורים סומכים על דברי יחיד נגד הרבים. ולפעמים חותרים הפוסקים רק בדוחק לישב המנהג: והנה אם באקראי בעלמא הי' השאלה הייתי אומר שיש להקל כפי רוב השיטות אבל בדבר שיש לחוש לאיסור כל ימיהם ודאי מוטל עלינו להתנהל אותנו מדברי הש"ע ורק בסברות ברורות ואמיתות מפורש יוצאות מפי הראשונים וכמש"כ תוס' בכתובות בתולה נשאת תקנו אף דהוי ס"ס מ"מ כדי שלא יהי' באיסור כל הימים מחמירים וכאן לפנינו האיך החמירו הראשונים וגדולי אחרונים בהיתר עופות והשנויים הרבה בין הקאכעלכינהיענער לתרנגולים שלנו ועוד יש לפנינו תרי ספיקות אם יש לסמוך על הכלל הזה. שהרי הרמב"ם לא הביא ועוד זה לא מקרי שכן ונדמה שאין זה מטבעו ומעצמו ומהבצים אין ראיי'. ועבור זה על המתיר להביא ראיות ברורות ונא בצדקתו במעגל צדק ינחנו ועל האמת לפי אמתו ש תורה יעמידנו. והלכה ברורה מכל סוג ישמיענו ואני אודה ולא אבוש. ואומר הנני הנני ידידו ואוהבו בלב ונפש. פה וורדיין יום ו' עש"ק פ' בלק תרכ"ג לפ"ק ישראל איצק אהרן לאנדעסבערג ב') יהי נועם ד' על ראש אהובי תלמידי הרב המופלג החריף והבקי כמו"ה יוסף איצק כ"ץ כ"י כעת אבדק"ק ס' אויוואר יצ"ו). גי"ה הגיענו בעתו ובזמנו וכו' וע"ד חדושי תורתו אין אתי כעת לטייל אריכות בערוגת פלפולו ואעיר רק על מש"כ לפרש דברי המהרש"א חולין דף מ"ג ד"ה הנך דאפקת לא וכו' ודייק הרבה בגמגם הלשון וכן ראוי' אבל כ"ז רק בזמן שעוסקין בדיוק גמר' ותוס'. ולדידי נראה דברי המהרש"א פשוטים דקשה כיון די"ל בזה שנחתכו רגליה וצומת הגידין בתרתי שוב אין כאן קושי' אלא למאן דאית לי' רוב החיצונ' זה בשר החופה וגם ל"ל דרכיש בר פפא. אבל לא מצינו דחד מ"ד אית לי' תרתי להדדי ולא מצינו כ"א עולא דלית לי' דרכיש ב"פ. אבל לא מצינו שגם אית לי' נקרע רוב החיצונה זה בשר החופה א"כ לכל חד וחד יש לנו תי' מרווח דאית לי' נחתך וצוה"ג לתרתי הוא דלא שפליג מ"ד בזה בלי סברה וטעם סתם גמר' מחשב לחדא ומ"ד אית להו לתרתי זה נראה דוחק פלוגת' בפי' זה. ולי נראה ליישב קושי' המהרש"א דקשה עוד אמאי לא תירצו מיד על קושי' ראשונה וא"ת למאן דלית לי' לקמן דר' מתנה. ונראה דלכאורה י"ל אם אמרינן דארכובא הוא למעלה וכנגדה בגמל ניכר דהיינו קוכי' ולמעלה מגידין בשוק כשר א"כ עכ"ח הגיד הוא טריפה מחמת עצמה ולא מטעם חותך הרגל ודאי הוא תרתי דאין לומר דרגל הוא טריפה מצד הגיד שהרי למעלה מגידין החותך כשר והוי תרתי אבל אם נאמר מיד למעלה מהגיד החותך טריפה י"ל טריפת הרגל מחמת הגיד. ולפי"ז עולא לשיטתו דסובר לקמן כנגדה בגמל ניכר ולפי"ז אם נחתך הרגל למעלה מהגיד כשר וע"כ חיתוך הרגל אינו מצד גיד שפיר תי' התוס' דאית לי' לעולא לחשוב לתרתי ולקמן מאן דאית לי' בשר החופה אינו נקרע רוב החיצונ' הוא שמואל. וכלל זה מסור בידינו סתם בר פלוגת' דשמואל הוא רב. ולרב מיד למעלה טריפה י"ל כל הרגל טריפה מצד הגיד שפיר הוא חדא וסתם גמר' לעיל קאי לרב ושפיר הקשה בתוס'. והא דלא מתרצו מיד על קושי' הראשונה דאית לי' צומת הגידין וחותך הרגל לתרתי משום דאית לי' תירוץ מרווח אליבא דכ"ע. פה וורדיין ל"ג למב"י תרל"א. דברי ידידו ואוהבו. ישראל איצק אהרן לאנדעסברג