לבושי מרדכי על יורה דעה מג

קמה ונצב' ואינ' נדחק לתרץ כמ"ש הש"ך דע"י מליחה שאני או משום כבוש דהכל אסור ועכ"ח הכל משום קנס א"כ נאמר דלמעלה מן הציר לא פירש כלל ממל"מ וכש"כ די"ל דיוצא ע"י מליחה כמו דקיי"ל בחתיכ' שעל גבי חתיכה שמגיע לשולי הכלי דחתיכ' שלמעלה ממנה מותר שאינו בכלל כלי שא"מ ומ"ש חתיכה זו שלמעלה מן הציר הוא וגם מטעם כבוש אין לאסור כמ"ש הפרמ"ג דקיי"ל בעלמא דאין דם מפעפע וכמ"ש התוס' בסוגי' דירך ועכ"ח הכל משום קנס דבל"ז אין מקום לאסור דודאי לסברת התוס' הנ"ל אפי' בבשול מותר מה שלמעלה מן הציר אי לאו משום קנס'. וע"ז קאמר שפיר דאין ראיי' מדברי או"ה דהוא ס"ל דדם שפי' ממל"מ אסור א"כ עכ"ח זה טעמי' של ר"ת ומהר"פ ועכ"ח צ"ל כתירוץ הש"ך וע"כ גם מה שלמעלה אסור מדינא כמו בתוך הציר זה ברור בכוונת חכ"א וב"א והוספתי קצת דבריו בפי' הרנ"ש למען הבין למי שאין הס' תח"י. וא"כ לכאור' דינ' של חכ"א קיים אלא שראיתי כי בהגה' יד שאול שבש"ע יו"ד החדשים דפוס ווילנא שמשיג ע"ד חכ"א על סגנון כ"ת אשר דעתו הא דהוצרך בשע"ד לתן טעם משום קנסא היינו לענין שלא לאכול אפי' צלי ובאומצ' אבל לענין לבשל דיוצא דמו ע"י בשול גם לדידי' אסור מדינא. והנה זה מסברא אבל אין הכרח להשיג בזה על החכ"א דהא טעמי' קאמר לסלק קושי' הש"ך וקושי' הפרמ"ג וכהנ"ל וכמ"כ קושי' הפלתי כמ"ש שם: ושוב הביא כ"ת דברי האו"ה שהביא ג"כ החוו"ד סי' ע' סק"ד דדם שיוצא ע"י כבישה אינו אסור מה"ת כיון שמעורב במים ואינו ראוי' להקרבה. ותמי' בעיני כ"ת דהא דדם שנתערב במים אינו ראוי' להקרבה היינו אם אין לו מראה דם אבל ביש לו כשר להקרבה כמ"ד במס' זבחים ומס' חולין דף פ"ז ודעת כ"ת לחלק אם נפל מים לתוך דם או דם לתוך המים דקמא קמא בטל כמ"ש בחולין והנה כן ראיתי בס' מנ"ח שעמד עד"ז. ולדעתי שה לומר דהא לענין כסוי אמרינן שם דחייב בכסוי דאין דחוי אצל מצות ורק לענין הקרבה אמרינן דחוי וכמ"ש כ"ת. וראיתי באחרונים דגם האו"ה לא קאמר אלא באין לו מראות דם ועיי' בחת"ס יו"ד סי' ע' ולענ"ד אפשר לחלק ולומר כמ"ד בעלמא החילוק בין חלות האסור ובין שהי' אסור מעיקר' כמ"ש דנבלה סרוחה מעיקר' לכ"ע אינו נבילה וסרוחה אח"כ במחלוק' שנוי' וכן לענין נ"ט בר נ"ט דאמרינן כן בב"ח לענין דגים שעלו בקערה דלא חל עליו אסור חדש דבב"ח ובשאר אסורים ל"ש היתיר' דנ"ט בנ"ט כמ"ש בראשונים ואחרונים. עיין סי' צ"ה וגם לענין חמץ בפסח דינו הכי בכמה דברים כמ"ש בסי' תמ"ב. וא"כ הה"ד דאם הי' דם גמור מעיקר' אלא שנתערב במים ודאי לא פקע מניה שם אסור דם. אבל בבא לעולם עם תערובות מים דקודם שפירש לא הי' אסור ורק לאחר שפירש וזה בא ע"י כח כבישתו במים א"כ פירש עם המים שפיר נימא דלא חל עליו אסור דם מסברא הנ"ל כנלענ"ד: וראיתי מ"ש כ"ת לענין להתיר ע"י חליט' בנפל לכלי שא"מ דשוב לא יפרוש לדעת הריטב"א חולין. והנה גם דעת הרא"ה והרמב"ם כן דבכל היתר מליח' צריכי' לטעמי' דחלוטה ולהרמב"ם חיוב' היא כמ"ש המחבר בסי' ס"ט אלא דלא קיי"ל כן. ובסי' ע"ג לענין כבד קיי"ל דא"א בקיאים בחליט' וכן בסי' ס"ז לענין חלוט' בחומץ ועיי' במג"א סי' תנ"ד סק"ד ובמחצה"ש שם ותו ל"מ והנני לסיים בברכה ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן מ"ג ב"ה יום ב' א' דר"ח ט"ו למב"י עתר לפ"ק פה מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרב החריף ובקי בנש"ק מוה' אלימלך פריעדלאנדער נ"י. בדבר הקושי' בדברי ט"ז סי' ע"ט במ"ש בולד שנדרסה אמ' בעוד' מעוברת עמה דבזה יש לחוש לולד שנדרס עם אמה ואינ' דומה לשאר ולד טריפ'. והק' מע"כ א"כ במס' זבחים פ' התערובת דצריך למצא גוונא נתערב בטריפה שאינ' ניכר והא משכחת בולד של דרוסה לדברי ט"ז. והנה כבר ישב על מדוכ' זו בכו"פ סי' הנ"ל וסיים די"ל במה שפי' לעיל סי' נ"ז והוא בסעי' ו'. ועפי"ד הש"ך שם בפשיטות מיושב דהא כתבו האחרונים דהולד של דרוסה היינו דוקא באם נדרס' כנגד בטן הבהמה ששם דרך הנחת הולד אבל בצווארה וכיו"ב אין לחוש א"כ ע"כ מטעמי' שהארס של דרוסה עבר לפנים עד שנגע בולד א"כ יש לו בדיקה וא"כ מה חלוק בין דרוסה עצמ' בין לולד דרוס' לשי' הש"ך דס"ל להוכיח בגמ' הנ"ל דדרוסה י"ל בדיקה מבחוץ וז"פ. ומ"ש לדברי הרמב"ן ר"פ האומר מ' קידושין דס"ל מהירושלמי דאם קידש אשה לאחר ל' יום ובא א' וקידשה בתוך ל' ומת בתוך ל' דחלו שוב קידושי ראשון. והק' מעל' א"כ במס' סוטה דף מ"ד דפריך בגמ' על הדרש ולא לקחה פרט אלמנה לכ"ג לימא מסתמא דלא כריוה"ג דדריש איש הירא וגו' מעבירות שבידו ולהנ"ל הא שפיר משכחת כה"ג באלמנה בלא עבירה כהנ"ל. ולע"ד י"ל דמה דייקא בגמ' דלא כריה"ג דהא כר"י ג"כ לא אתי' דהא לקמן קאמר להדי' וכן במתני' אלא דבגמ' קאמר מה בין ר"י לריה"ג עברה דרבנן. א"כ בזה נמי פשיט' דהוה עבר' דהא הי' לו לבטל הקידושין לפני ל' לאחר מיתת מקדש שני כדי שלא יחולו קידושין באסור ונהי' דליכא לחייבו מלקות דלא עביד מעשה ופשיטא דלא גרע מאיסור' דרבנן לריוה"ג וגם לר"ל דס"ל דאין דיבור מבטל דיבור ג"כ י"ל דיכול לגרשה אם כי יש דיעות בזה אם יכול לגרש בתוך הזמן הא עכ"פ יש תקנה לגרש שיחול הגירושין באותו זמן כמובן. דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.