לבושי מרדכי על יורה דעה מב

נטמא או נסנסך היין בעוד שהי' בידו א"כ מעיד שלא הי' חזקה כשהוציא מידו. ומעתה י"ל דבקטן נחתינן דרג' דכה"ג הוה בכלל עדות ואין עדות לקטן ולא מהני שזה הי' פ"א בידו כנלענ"ד ליישב דעת פרמ"ג. ועיין בהוראת איסור והיתר להפרמ"ג דקטן נאמן האיך דשייך מירתת בקטן חריף ועיין ביו"ד סי' א'. והנה לפי"ז בנ"ד אם מצאו הבשר בקדירה בעודנה צונן דאיכא עוד בידו לפי"ז נאמן וגם אי שייך מרתת הוא נאמן דשם בהוראת או"ה תולה המרתת אם הוא חריף וא"כ ה"נ אפשר דמרתת כיון דמרגישין המלח בבשר וברוטב כידוע. ובפרמ"ג איירי האיך דלא שייך מרתת כגון במים רבים או שהקטן אינו חריף וכיו"ב. שנית ראיתי דברי כ"ת בפלוגת' הפרמ"ג וחי' אדם בהא דפסק הרמ"א סי' שפ"ז בבעה"ב שהשאיל או השכיר דירה בביתו לגוי אינו אוסר עלי' דעל זה לא השכיר לו וכמ"ש התוס' בעירובין דף ע"ב דסופר ומלמד ובחורים הביאו הש"ע סי' ש"ע. ודעת הפרמ"ג דדוקא על בע"ב אינו אוסר דא"ל עד"כ לא השכיר משא"כ על השוכר ישראל שדר שם ליכא למימר הכי והחי' אדם בנשמת אדם הביא ראיי' מדברי תוס' הנ"ל דהיינו מ"ש בסי' ש"ע ובסי' שפ"ב סעיף ט"ז דאפי' על השוכר אינו אוסרים וכ"ת מסתפק אם לסמוך בזה ע"ד ח"א ואם ראיי' מכרעת שלא הביא דברי פרמ"ג לפמ"ש עוד לא ראה פרמ"ג על או"ח. וכ"ת ברצונו מוכיח ממ"ש הט"ז דברי הרשב"א אהדדי דבסי' שפ"ב פוסק כרמ"א דאינו יכול לאסור ובסי' שפ"ד בשם חדושי' העלה דאוסר עכ"פ אם ברשות נכנס ולמה לא תירץ דהך דסי' שפ"ד איירי האיך דהבית רק בשכירות לישראל הדר שם ש"מ דלא ס"ל לחלק. והנה המעיין בב"י סי' שפ"ד שהביא דברי הרשב"א נראין להדי' דשם ג"כ איירי בבע"ב עיי"ש: והנה לדינא מהראיי' זו הי' לפסוק בדרבנן להקל כדעת החיי אדם ובפרט כי הפרמ"ג הניחו בצ"ע. אלא שראיתי להגר"א בביאורים לאו"ח סי' שפ"ב דס"ל דרמ"א איירי במצי לסלק לנכרי דומי' דשכיר' ודומי' למלמד וסופר ובחורים שהביא התוס' וכמ"ש בסי' ש"ע סעיף ג' ושם בדברי מג"א סק"ח דאם הדירה קנוי' להם או מושכר להם ומשתמשים כ"א בפנ"ע צריכין לערב וא"כ הה"ד הכא לפי"ד הגר"א בבע"ב אין היתר רק אם מצי לסלוקי' עיי"ש אשר בזה מתרץ קושי' הט"ז כמובן. וא"כ לפי"ז אין לנו שום היתר אפי' גבי בע"ב אם לא מצי לסלוקי'. וידוע כי השכירות בזה"ז לא מצי לסלוקי' בתוך הזמן א"כ אין חילוק ג"כ לדידי' בין בע"ב בין שוכר והכל תלוי' אם מצי לסלוקי' בתוך זמנו כמ"ש בעירובין דף ס"ה ע"ב בההיא עובד' דר"ל וכן קיי"ל בסי' שפ"ב סעיף ח' ורק אם יש לו תפיסת יד מותר וא"כ בל"ז צריך לשכור מן הנכרי הנ"ל דידוע דבבע"ב לא שייך מצי כסלוקי' דבשכירות קנהו. ומ"ש כ"ת ע"ד העצה לישא אשה שאין בת דמים אין בידי להכריע ועי' בארוך שפי' ג"כ בפירושו. וד' ינחהו במעגלי צדק. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן מ"ב להרב הנ"ל ראיתי כ"ת פלפל בחכמה בדין המובא ביו"ד סי' ס"ט וסי' ע' ברמ"א וש"ך בסי' ס"ט סעיף ח"י ובסי' ע' הנ"ל אינם מחמירים רק בשנראה ציר תחתיו ובפ"ת סקל"ו הביא בשם חמודי דניאל דזה דוקא בתחילת מליחה אבל בתוך שיעור מליחה באמצע נאסר מיד בלא ציר ג"כ. וכ"ת השיב עליו מדברי הש"ך סקע"ד בתי' במ"ש מהא דקיי"ל בסי' ס"ז בשובר מפרקת של בהמה דיוצא ע"י צלוי' ומליחה. ותי' עד"ז דהכ' שאני שנכבש בתוכ'. והגר"א תפס תירוצ' הנ"ל א"כ בלא ציר אינו ככבוש. והנה ראיתי בס' דרכי תשובה סי' ס"ט סקש"ו שהביא דברי יד יהוד' דפליג ע"ד חמודי דניאל הנ"ל דמפשטות הפוסקים משמע דאין חילוק ואין הס' הנ"ל תח"י לעיין. ואפשר דבא עלה מטעמי' דמע"כ. אלא דס"ל לבעל חמודי דניאל דבכה"ג תי' א' סגי' דהיינו ע"י מליחה גרע טפי והסברא נותנות כן דהא איכא דעות דמליח ה"ה כרותח ממש אלא דבעי שיעור כדי שיתן על האור וירתיח לענין כבוש ולענין מליח כרותח הכא החמיר הש"ך בסי' צ"א סקי"א ועיי"ש בפלתי דציר שמפליט בתוך שיעור מליח' לעולם רותח ע"כ אפי' בה"מ וסעודת מצוה יש להחמיר כש"כ הכ' בכלי שא"מ דלא עשה פעולתו עוד כנלענ"ד: ומ"ש כ"ת ע"ד חכ"א ובינת אדם בכלל ל"ב סי' נ"ז ובשער או"ה סי' ל' דאם מלח בכלי מנוקב רק שנפל לכלי שא"מ או לקרקע והגביה' מיד דמה שבתוך הציר נאסר מיד אבל למעלה מן הציר מותר וסמך בזה ע"ד שערי דור' עפי' הג"ה רנ"ש ומהרש"ל דהחומר' בזה אינו רה משום קנס שלא עשה כתיקון חכמים. והיינו דוקא במלח מתחילה בכלי שא"מ או על הקרקע וא"כ לדידן דקיי"ל דדם שפי' ממל"מ אינו אסור אין מקום לאסור ואין ראיי' מדברי או"ה שאוסר מ"מ דהיא ס"ל דם שפי' ממל"מ אסור ועד"ז השיג. ותימ' בעיני כ"ת מה מועיל היתר דפי' ממל"מ זהו לענין לאכלו לצלי או באומצ' אבל בבשול הא בבשול יצא לגמרי. והנה לפום רהיטא זה הי' תמיה' גדולה אבל עיינתי בשערי דורה ובהגהות רנ"ש ורש"ל וראיתי כי דברי חכ"א וב"א יפה כוון אלא שקצר בלשונו כדרכו בקודש ודברי שערי דורה סובבי' על דברי ר"ת ור"פ שהביא הרא"ש אשר אסר' מיד וגם מה שלמעלה מן הציר מטעמי' דפי' ממקום למקום ועל זה קאמר השע"ד דאי"ז טעם דאנן קיי"ל דם שפי' ממל"מ מותר אלא שקבלו מרבותיו לאסור כול' וטעמי' ודאי משום קנס שלא עשה כתקון חכמז"ל. וא"כ קושי' הש"ך בסעי"ק ע"ד מ"ש משובר מפרקת' דיוצא ע"י מליחה וגם משאר מקומות מוכיח דם שפי' ממל"מ מותר לדברי שע"ד