לבושי מרדכי על יורה דעה מא

סימן מ ב"ה יום ו' עש"ק פ' וארא תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש הרב הגדול מו"ה צבי גראססמאן נ"י. בדבר עובד' שאשה מלחה בקדירה בשר לאח' מליחה והדחה כנהוג לקיים ובקדיר' זו נתבשל אווז' שהי' לה שאלה בשבר רגל אשר נטרפה עי"כ והאשה אמרה כי הציר בוודאי לא הגיע עד רק שליש מהבשר ואם נכבש' בתוכ' מעל"ע נרא' כמסתפק' ומעל' צולל במים אדירים לצרף לכח' דהתיר' דעת הש"ך וט"ז בסי' ס"ט דע"י ציר אם כי משוערי' רק כמו כדי שירתיח כמ"ש בסי' ק"ה וכמ"ש הרא"ש מ"מ הדרינן לכלל' גם בזה דאין מליח' לכלים דלא כדריש' ודעת מג"א בסי' תמ"ב כשי' הפרישה והנה בחכ"א וכן בבינת אדם בשער או"ה סי' כ"ט מסקנתו דבמקום הפ"מ יש לסמוך על הש"ך וט"ז סי' ס"ט להתיר ומביא ראי' מדברי או"ה דפסק כן גבי חמץ וציר דבעי מעל"ע בכלי, וראיתי מ"ש מעל' על דברי מג"א מסי' תס"ז במ"ש כדעת הפריש' דבכדי שירתיח הוה שיעור כבישה גם בכלי וה"ה נגד דברי הרמ"א בסי' ס"ט ותי' כ"ה עפימ"ש הפרמ"ג סי' ק"ה בשם ב"י דשיעור זה מדרבנן והא דם שמלח' ג"כ מדרבנן ולס' הט"ז בסי' צ"א בתרי דרבנן ל"א גזלג"ז משא"כ בחמץ ולפי"ז הי' נצמח בזה דאם הוא חמץ דרב' כגון נוקשי' ונטל"פ או משהו הי' מקום להקל ולא משמע כן מדברי מג"א דהא קאי ע"ד המחבר דקאמר דנותני' טעם וחמץ בפסח במשהו. והנה בחשש השני שיש ספק אם נשתה' בתוכ' מעל"ע והוה ספק כבוש אשר הטו"ז וכו"פ מן המקילי' בסי' ק"ה ובענין מ"ש הש"ך דממנ"פ דלאחר מעל"ע נעשה נוטל"פ ובמג"א סי' תמ"ז גם בזה מחמיר מטעמי' דאסור כבישה בנ"ט ופגימ' באי' כאחת. והנה לפי"ז שפיר הקילו האחרונים בציר היוצא מן הבשר שהונח בכלי עתה דהא וודאי הציר אין יוצא מיד בפרט שיהי' בו כדי כבישה א"כ הפגם בא מקודם עי' בס' דרכי תשובה סי' ס"ט ס"ק... וא"כ בנ"ד ג"כ יש להקל משום הכי, ומ"ש מעל' עפי"ד מנח"י וחו"ד דבנמלח הרבה י"ל דהוי כדבר חריף ומחלי' לשבח. לענ"ד וודאי אין דרך למלוח כ"כ הרבה יותר מלקדיר'. ועוד י"ל לצרף דברי הנוב"י מהדו"ק סי' כ"ו דדברים שאינו חושבי' במ' תרומות פ"י בכלל הנכבשי' אינ' אסורי' רק מספיק' א"כ בספק כבוש יש להקל מטעם ס"ס עיי"ש במה שהאריך באריכת נפלא' וא"כ בנדון דיש לדון רק מטעם כבישה שמפליט מן הכלי והא כלים ודאי אינ' חושבי' שם במתנית' א"כ פשיט' דבכלל ספיק' הוה ואפשר דבחמץ וציר בכל דבר אמרי' כבוש כמבושל אלא דהא לשי' רשיז"ל דס"ל דל"א כבוש כמבושל רק בחומץ וציר א"כ במס' תרומות דשם מונה הנכבשי' עכ"ח אייר' בחמץ או ציר ועכ"ח לדידי' ג"כ צ"ל כדברי הנו"בי א"כ מהיכ' תית' נחלוק ביניהם. כלל הדברים בנדון שישנו עוד כמה ספיקו' כמ"ש מעל' דשבירת רגל האווז' ג"כ אינ' רק ספיק' לר"ש מן המתירי' ועי"ש בפרמ"ג ישנו ידיים ורגלים להקל בפרט במקום הפ"מ או לצורך ש"ק וכדברי מעל' טב הורה ע"כ. דהדוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן מ"א ב"ה שנת תרס"ח לפ"ק פה מאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד האברך החריף ובקי מו"ה יושע בוקסבוים בק"ק אויהעלי. מ"ש בעובדא דקטנה העיד' שהדיחה הבשר ושם בקדרה. וראיתי מבין חרכי מכתבו כי כ"ת הרבה להקשות על דעת הפרמ"ג סי' ס"ט במ"ש כי קטן שאמר שהדיח הבשר ושם בקדירה אינו נאמן אפי' בדרבנן באתחזיק אסורא. והביא דברי רמ"א סי' קכ"ז סעיף ג' בהג"ה. ותמה כ"ת רא מסיק הש"ך שם דכל היכא דבידו נאמן כמ"ש הריב"ש מהך דסוכה ד' מ"ב וכן מ"ש בפ"ת סי' ק"כ בשם פרמ"ג או"ח סי' תנ"א דבכלי זכוכית ג"כ אינו נאמן אפי' בדרבנן ובידו. ושוב הביא דברי פרמ"ג סי' תל"א שמחלק בין עדות על אחרים בין דעביד בעצמו וע"כ דעת כ"ת גבי הך דסי' ס"ט איירי בכה"ג ודברי פרמ"ג לא משמע כן בלשונו שם ובאמת דברי רמ"א נוטה דגם בידו לא מהני. ולענ"ד אפשר לומר דיש לחלק בין עוד בידו ובין שהי' בידו כבר ואם כי דקיי"ל כרבא דס"ל במס' גיטין דגם בהי' פעם אחת בידו נאמן וע"כ דאז אינו נאמן מטעם מגו דהוי מגו למפרע ועיי' ברא"ש שם וע"כ מטעם בעלים לפי"ז י"ל דבקטן לא שייך בעלים כיון דמה"ת אינו בר קנין וזה שהי' בידו לא עדיף מקנין חדש ודו"ק. וע"כ מה שכ' הריב"ש דהאיך דבידו נאמן איירי שעודנו בידו ואיכא טעמים דמגו וזה שייך גם בקטן דמגו מטעם חיזוק נאמנות וכן משמעות הפרמ"ג סי' תל"א בתחילת דבריו דאיירי מטעם מגו וא"כ הך דסי' ס"ט דאמר הקטן שכבר הדיח ושם בקדירה דתו לא מהני הדחה ואינו רק שהי' בידו זה לא יועיל בקטן. וכבר אמרתי בטעמו של דבר מה סבריא דרבא דמהני בעד אם הי' פ"א בידו עפי' סברת המהרי"ק דסביר' לי' דבידו מהני להעיד נגד החזקה היינו כיון שבידו לסלק החזקה הוי החזקה כמאן דליתא ובלא החזקה הא נאמן ע"א ולפי"ז לפימ"ש בהג"מ הביאו הש"ש בשליח שטעה שאמר הרי את מקודשת לי ע"ד שהי' לו לומר לראובן שנאמן לומר שטעה ול"ל דהוי נגד חזקת א"א דהא לפננו אמר לי' דהאיך דעד אומר שלא הי' חזקה מעולם נאמן כידוע וא"כ י"ל ה"נ ה"ט דרבא דכיון שעודו בידו הי' החזקה כמאן דליתא ורק אח"כ שהוציא מידו בלא אומר ודברים התעורר החזקה דמעיקרא וכיון שהעד אומר כבר