לבושי מרדכי על יורה דעה לט

הפרה חוזר' בעיני' לכהן כמ"ש במס' יבמות דף ס' ועיין בתוס' שם. ע"כ נלע"ד לפי' הר"ש והרע"ב שם במ' תרומות שהוא מחוור מאוד בטעמא בכהן שאסור להאכיל' לפרה ששכרו מישראל דהא ילפינן מקרא דמותר להאכיל לבהמתו הוא מנפש קנין כספו ונפש וקנין נפש בהמה משמע ובלא קרא הנ"ל הי' אסור להאכיל אפי' בהמתו א"כ דוקא נפש קנין כספו אבל לא כספו של ישראל דלא הותר' תורה כמ"ש שהוא עיקר לאכילת אדם אסור ליתן אפי' לבהמתו. ולפי"ז אפשר לומר לפמ"ש במשניות בפי' הון עשיר דנקט במתני' לתרנגולת ופרה דוקא בעופות שדרכן לאכלן ומזונותן עליו, אבל עופות דעלמא שלא בא כלל לאכילת כהן אינה מותר. וז"ש רבינו יקר דישראל אוכל תרומה דכל עיקר מאכיל תרומה לבהמתו משום ע"י פטימה מכשיר לאכילת אדם וזה לא הותר' התורה רק באכילת כהן ולא מה שבא לאכילת ישראל ע"י פטימת של כרשוני תרומה. ועוד אפשר לומר לפמ"ש בטו"א מ' ראש השנה בסוגי' דמללה"נ באם יש לו ב' שופרות א' של היתר דיהי' מותר גם בשופר של אה"נ אפי' אם מלה"נ דכיון דאינו נהנה דהא בידו לתקוע בשופר של היתר אלא שהשיב לעצמו דא"כ מי שיש לו בשמים של היתר ובשמים של אה"נ יהי' מותר להריח בשל אסה"נ. וזה לא שמענו. ולענ"ד יש לחלק בין הנאה להנאה דודאי האיך דגופ' ממש נהנה כגון הריח וסיכה ורחיצה וכדומה. לא שייך למימר דאינה נהנה דס"ס גופו מרגיש בהנאתו אבל בהנאה שאין גופו ממש נהנה אלא דמשתרשי לי' פרוטה כמו האי דפ' אין בין בנדרים אז שפיר שייך למימר האיך דאיכא בידו להנות בהיתר כיון דאינ' משתרשי ליה מותר כמ"ש בתוס' מ' שבועות דכל מצוה דמוותר פרוטה דר"י האיך אמרי' מללה"נ דהא משתרשי' ליה פרוטה ותי' דבידו לעשות המצוה במקום דלא שכיחי עוברים אלמא דיש היתר האיך דאפשר כנ"ל ומעתה איכא למימר דגם ר' יקר ס"ל דהלכה כר"י דהנאה של כילוי אסור לישראל כמ"ש ממתני' דס' מ' תרומות מדליקין בשמן שריפה ברשות' של כהן אבל שלא ברשות כהן לא. אלא דהכי קשי' ליה דמאי הנאה אמטי ליה לישראל אם מאכילו בתרומה או בחולין וכי גרע משאר אסה"נ. אלא ש"מ כיון דיאכל הישראל מבשר בהמה זו דהוה כהנא' הגוף ממש ע"כ אסור' הנאה של כילוי. והנה בתוספת' איתא הביא' המרדכי דאם כבר הדליק ברשות כהן ש"ש אפי' יצא הכהן שוב אינ' מחויבי' לכבות' כיון דתחילת הדלקת' הי' בהיתר יהי' מאיזה טעם שיהי'. וא"כ ה"נ אם שכירות לא קני' והוה הפטום שלא ברשות כהן מתחיל' עד סוף. אבל אי שכירות קני' דהוה תחילת פטומי בהיתר שוב פקע אסה"נ של כילוי כמו בהדלקת ש"ש. וא"כ לפי"ז כש"כ וק"ו דמותר לקנות בהמה מן הכהן. וראיתי דברי' מ"ש ע"ד רבינו הנוב"י. דסובר להלכה בגוזל חמץ וע"ע הפסח כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך דלא שייך לקנס' וגם לישראל ל"ש קנס ומותר לאחה"פ לכל. והקש' עליו ממ"ש מ' בבא קמא דף ס"ו והאי כיון דמטי זמן אסור' ודאי מייאש אמאי יתייאש הא לאח"פ יהי' מותר. ואפשר לומר עפימ"ש בהגה' שאג"א החדשות בשם מהר"א ווילנא ז"ל מ"ש על הקושי' למה חמץ בפסח אינו ברשות' של אדם אם מה"ת מבטלי' איסור לכתחלה ותי' דמ"מ כל או"א יכול לטל' ממנו ולבטל לעצמ' וא"כ ה"נ הא בתוך הפסח הפקיר' דמלכ' וכל או"א יכול ליטל' מהגזלן כמ"ש בגמ' דהכל מצוין לבער' והוה האי חמץ כמושלך חוצה ולהכי מתייאש. וע"ז מתרץ בגמ' כיון שאינ' רוצה לקנות אין כאן קנין ויאוש ונשאר ברשות בעלי' ואוקמי' ברשות' כמו חמץ שלו ולהכי אומר הרי שלך לפניך ודברי קצו"ח ידועים. הנני ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ט רב ברכות על ראש איש חמודות כבוד האברך החו"ב מו"ה דניאל פוכס נ"י. הנה מ"ש מעל' על ת' חת"ס סי' ש"ט במה שתירץ ע"ד הק' מהר"צ ר"ב ז"ל דבגמ' מס' חולין ד' קל"ד אמרינן בטעמי' דמתניתן בפרת גר שנשחט' ואינו ידוע אם משנתגייר נשחט' או קודם דפטור משום דבחזקת פטור קיימ' משא"כ ס' לקט דבחזקת חיוב וקשה ממ' יבמות דולד כהנת שנתערב עם ולד שפחות הגדילו משחררים זא"ז ופטורים ממתנות ומה חזקת פטור שייך בזה. וע"ז תי' החת"ס דהכא צריך חזקת פטור משום דס' גרות הי' חייב מטעם עני ורש הצדיקו ולא הי' הבע"ב מוחזק כי אם להיפך כמ"ש ג"כ בסי' ר"ט אבל התם בס' כהן ומשוחרר ע"ז גופא דנין אם חל החיוב עלי' ככב מצות הצדיקו, ועד"ז הקש' מעל' מדברי הר"ן קל"ד שתי' ע"ד הרי"ף שהשמיט המתני' דפרת גר שסמך על מ"ש לעיל ד' קל"א בהאי לוי דקפץ וחטף מתנת' ולא הוציא ממנו משום ספיק' דאקרי עם והה"ד פרת גר ולדברי מרן חת"ס אין שייכות זל"ז כלל כנ"ל. ושוב פלפל מעל' בחכמה ע"ד מהר"צ ר"ב במ"ש על פי דברי הפלתי. והנה מדברי הר"ן עצמו אין להקשות ע"ד חת"ס כמ"ש כ"ת דאזיל לשיטתי' במ' נדרים דכל ס' מתנות עניים לקולא ודוק' בחזקת חיוב דקיימ' קמ' חייב וא"כ לדידי' חזקת חיוב דוק' והא לדברי חת"ס מציין במוסגר דחזק' חיוב לאו דוק' וזה דלא כר"ן וע' בט"א מ' ר"ה ד' י"ד באבני מלואים שהקש' באמת הדיוקים אהדדי ומסקנתו שם דחזקת חיוב לאו דוק' דמה אולמ' דיד עני שהקמה ברשות' כמ"כ היא יותר ביד הבע"ב והשיג על הר"ן מ' נדרים שדייק חזק' חיוב הוא דוק'. והנה מה שחידש ע"ד הפלתי דחזקת חי לדעת הט"ז סי' שצ"ו אינו כ"כ