לבושי מרדכי על יורה דעה לז

ודאי לכ"ע תולין כמ"ש ג"כ בת' טוטו"ד ובס' דע"ת. אבל בלא הוחזק נלע"ד כיון שיש פלוגת' ומחלוקת באחרונים כעשות טוב לעשות כמ"ש בפ"ת בשם הרדב"ז וכן בחת"ס בכמה תשובות בס' דרוסה להיות ע"י גוי בנכבשינהו וניידו ושניים אחרונים ימכור לגוי ומבשר הנשאר מעוף כיון דליכא הפסד למה לו בימים אלו בפרט בי' ג' או ד' ודאי ריח' כבר נודף. ואם מפני הכלים הא י"ל תקנה דונה דאפשר בהגעלה יגעול מה שהיא כלי ראשון או ע"י עירוי וכלי חרס יעמדו מעל"ע שלא יהי' בן יומא. אם כי האחרונים מתדנזי' בהיתר זו משום דהוה ע"י גלגול מ"ש בנדון שיש כמה התירים. ורק להחמיר מהיות טוב כ"ע מודים כמ"ש בחת"ס ואחרונים דלחומר' לצאת ידי כל הדעות מהני תקנה זו כנלע"ד בד"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ו ב"ה אוכ"י ג' פ' וארא תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש האברך חריף ובקי מו"ה אברהם ליב כ"ץ כ"י בק"ק קאטה יצ"ו. בעובד זו שהי' אווזים ותרנגולים בדיר במקומ' מובדלים ונמצא תרנגולת אח' קטוע ראש ושם שכיחי הני עכברי' הגדולי' דשכיחי בהו להמית עופות. וע"כ דברי' סובבים על ג' דרכי' להתיר דתולי' במצוי בעכברי'. וגם דלא מחזיקי' ותרנגולים לאווזים שהם מובדלים וגם נאמר דנח רוגזי'. והנה כל דברי' טובי' וכנים להלכה ולמעשה להתיר' ורק כי בזה"ז אשר שכיחי ספרי דבי רב הערוכי' לפנינו מהני מילי מעליות' המזדמן טוב להזכיר הלכה בשם אמרו. והנה בדרכי תשובה סי' נ"ו ס"ק קל"ב הביא פלוגת' אחרוני' בזה דדברי יוסף דעת ס"ל דלא תלינ' בהני עכברי' אבל מסקנת טוטו"ד מהגאון מהרש"ק ובדעת תורה דשפיר תלינ' בהני עכברי' גדולי' דשכיחי' בהו להמית עופות ולאוכלן כידוע ע"כ לענ"ד ג"כ להתיר כנ"ל. ומ"ש להעיר כיון דברוב הממיתי' דורסי' מ"ט ניזל בתר הונצוי' דהא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואפי' ברוב' דלית' קינן תמהני עלי' עדיפ' מניה הו"ל להקשות דהא אפי' הרשב"א דמחמיר מ"מ אפי' בשניהם מצוי' לפנינו תלי' להקל כמ"ש בש"ע סי' כ"ז סעי' י"ג וטעמי' משום דרוב בהמות כשרות וגם לבהמה איכ' חזק' שלא נדרס' כמ"ש בטו"ז סק"כ ובש"ך ס"ק ל"ב ועיי' בתבו"ש בסי' כ"ט בפתיח' להל' טריפות דבזה עדיפ' בדריס' דוודאי לא נולד' דרוסה ויש כאן חזק' דמעיקר' להקל וכן הוא בפוסקי' הראשונים. ומ"ש ע"ד התוס' סוף מ' חגיגה ממ"ש בסלמנדר' דבערוך בשם תרגום יונתן פי' עכבר סלמנדר' ובת"י שלפנינו עכבר עכבר' אוכמי וסמוקי וחיורי. והנה עיינתי בערוך שלפני פי' כן בשם תרגום ירושלמי, ואפשר כי איזה ט"ס נפל בספרי הש"ס שבתוס' כי הי' כתוב בראשי תיבות ת"י. וסבר המדפיס לפרש כי הפירוש תרגום יונתן וכן הדפיס לפרש ואינ' כן אלא תרגום ירושלמי ועי' בטורי אבן מ"ש מגמ' מ' חולין ד' כ"ז עיי"ש. אוה"נ דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ל"ז בהי"ת שנת עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרב החריף ובקי בנש"ק מו"ה ברוך בענדיט הכהן כ"י מורה הוראה בק"ק פראג יצ"ו. אשר הציע לפני מך ערך כמוני השאלה בשור שהביא' לבית המטבחיים על האשליטען בלא יוכל לעמוד ואפי' בלא אסור ידים ורגליים הי' בידם לשחוט והשו"ב עשה ננד"ע בלא שאלה ומעכ"ת החמיר שלא לבדוק הבהמה למען בשר כשר, אם כי בדיעבד יש להכשיר. עכ"ז בעיר הזאת יש רחבת ידיים בבשר כשר ואין להכניס בספיק'. וטוב עשה גם בדך קנס כמ"ש באחרונים ששו"ב שמורה בדבר שאין שייך לאומנתו ולידיעתו חייב בקנס וכיו"ב במדה שמדה מודדין כו. הנה מעלתו בא בדרך ככיס' לפלפולא במ"ש רשיז"ל (חולין) ואין טעם בטריפות שהלמ"מ ודקדקו האחרונים למה הוסיף רשיז"ל לפרש יותר בנפילה מבשאר טריפות ותי' מעל' משום דאינ' רק ספיקא אך ורק בנתרסק'. אברי' הוי וודאי. ובזה יצא כת' שי' הרמב"ם במ"ש ספיקא מה"ת לקולא וכאן לחומר' כמו דרוסה ויפ' כתב וחד' בפלפולא. ולע"ד לומר בטעם רשיז"ל עפימ"ש בפיה"מ דריסוק אברים אינ' טריפה רק אם בא ע"י נפילה ומשמע להדי' דאם ראינו שנתרסקו אברי' ולא נפל' אינ' מזיק כלל והוא לשי' דס"ל בפ"ט מהל' ש' דבקיאי' לבדוק ברסוק אברים והוה קשי' להרמב"ם כיון דכל עצמו' הטריפות משום רסוק אברי' מ"ט דנקט במתני' נפל' מן הגג לימ' נתרסק' אברי' ואי דנימ' שדברו חכמי' בהוה כמ"ש בכ"מ עכ"ז מעולא שמונה לקמן שמונה ממיני טריפות נאמרו למשה ומנה ג"כ בל' נפילה משמע שכך נאמר' הלל"מ בזה ליכא למימר בהוה נאמר' וע"כ דכך גזר' הלכה שאין רסוק טריפה רק שאם בא' ע"י נפילה דוקא, וזה כוונת רשיז"ל לע"ד דקשי' לי' ג"כ כנ"ל למה קראי נפילה אלא וודאי שרק ע"י נפילת' טריפה ברסוק אבל בלא נפילה אינ' טריפה ועכ"ז י"ל דמ"מ הכל קשה מ"ש כיון דכל עצמו' הטריפות משום רסוק' כזה פירש"י דאין טעם בטריפות דהכל הלמ"מ כמ"ש עולא לקמן דמנה ג"כ בלא נפילה בהלמ"מ ורש"י פי' במתני' ללמדנו דמ"ש נפל' מן הגג אינ' בדרך שדברו בהוה אלא שכך נאמרו הלמ"מ שאין טעם בטריפות וכהנ"ל כנלע"ד. והנה לדינ' בנ"ד עי' בת' פרשת מרדכי יו"ד סי' ג' דהיכ' דיש אומדנ'