לבושי מרדכי על יורה דעה לו

סימן ל"ד בהי"ת תרס"ה לפ"ק פה מאד יצ"ו. שלום לידידי הרה"ג מו"ה מו"ה יעקב ווייס נ"י אבדק"ק קורימא יצ"ו. עתה באתי להודיעהו כי יפה הורה ע"ד הדרישה שהי' במקום הכלובי' ונמצא מתים גם נמצא א' פצוע לבד. דלא כח רוגז' כמ"ש בת' מ"ב הביא' בחת"ס סי' נ"ז וסי' ס' דפצוע' מראה דלא נח רוגז' ודרס גם אח"כ. וגם מ"ש להשהו' הנקבות עד טעינ' לידה. ודאי כן הוא הדבר ובזה גם מרן חת"ס מודה דבזמן מועט כזה מבואר התיר' ברמ"א סי' נ"ז. וגם הוא לא אמר רק בדברים הצריכים יב"ח אלא דמשום צדדים להתיר' התיר' במכירה עכ"פ ובדעת השואל דשהיי' עדיף ע"ז השיב דמכיר' עדיף אבל בנקבי' בעופו' דל"ה רק זמן מועט כ"א יום לטעינה חדשה ודאי לכ"ע שהיי' עדיף. והנה לפי"ד האחרונים ישנו ג"כ צדדים להתיר בנ"ד דהיינו לפי מה שעיני הדיין רואות דאם הכלוב הי' מוקף יתדות וקנים בדרך קצר בין זה לזה עד שאין הדורס יכול להשיגם דהיינו דהי' כ"כ גדול שהי' יכול לברוח ממקום למקום עד שאין ידו מגעת ובעצמ' אינו יכול לכנוס. דעת השערי צדק בסי' נ"ז וכ"כ בדע"ת. וגם אם אין בטח שהי' מיד דורס דאפשר שהי' מעכברים גדולים (שקורין ראטץ) דעת הגאון מוהרש"ק בטוט"ו להתיר הנשארים עכ"פ. אלא שמהרמשי"ק פליג עליו בסי' פ' עי"ש. וגם עוד יש צד להתיר לפמ"ש הגאון מהר"ש דאם יש לתלות הפציע' שהי' ע"י בריח' ונגפו בכותל או ביתד וכיו"ב יש לתלות שלא דרס עוד וכח רוגזיה אלא שהאחרונים חולקים עליו בזה. עכ"פ די להתיר שהיי' עד לידת טעינ' בתר' דהיינו מיום שפסקו לילד עד כ"א יום שיתחיל' לילד מחדש, ועיין בנוב"י מהדו"ת. וטוב לעשות להם סימנים בחוטי' כמ"ש זקנו הגאון בת' אמרי אש זצ"ל ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ה בהי"ת שנת תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב החריף מהו' משה אהרן פריעד נ"י בק"ק טיסא ליק יצ"ו. יק"מ בא לידי בעובד' ס' דרוסה שהי' בדיר מקורה והיא כמו ז' קלאפטער אורך ורוחב ג"כ כמו ז' קלאפטער ואצל הכותל בדיר הנ"ל הי' שלשה מחיצות בגבהו והיינו על הקרקע הי' שמנה בר אווזות והי' מוקפין מכל צד עד שליש גובה ולמעלה מהם הי' על דף אחד אשר הדף הי' מונח בשליש השני מגובה הדיר ט"ז עופות קטנים ולמעלה מהם בגובה שליש הג' מגבהו של דיר הג' על דף אחד שקורין (לאט) ט"ז עופות גדולים והעופות הנ"ל הי' יכולין לפרוח משם לתוך הדיר וגם בזויות אחד בתוך הדיר הי' תרנגולת גדולה ובלילה לא הי' שומעין שום רעש בין העופות הנ"ל. ובבוקר הלך בעה"ב לתוך הדיר ולא מצא מהבר אווזות רק שלשה ואחר איזה שעות מתו שנים מהם והשלישי הלך לה ומהעופות הקטנים לא מצא אפי' אחד ומהעופות הגדולים אשר הי' מניח בזויות לא הי' בה שום ריעותא. והנה הבעה"ב לא ידע שיש בזה שאלה ושחט העוף הזה ובשלו וגם נשאר עוד מבשר הנ"ל מאות' העוף. ומעתה שואל הבעה"ב מה הדין עם בשר הנשאר ובשאר העופות. ומעל' רוצה לידע חוות דעתי: ראשון דבריו להתיר מה שברפס בקר נמצא חסר עוף אחד יען כי לא שמעו קול רעש וצווח' וגם פתח פתיחה לחצר ומשם לרשות רבי' וגם לא נמצא בהם שום ריעותא והביא דברי ט"ז בשם מ"ב דבג' נדרסין מחזיקי' לכולן. ומע"כ חלק דדוקא אם נמצא במקום מוסגר ולא כהגוו"נ. והנה דעת אחרונים אינו כן ועי' במהר"ם שיק סי' פ"ה דגם בבקע' שייך הך דינ'. אלא דבנד"ז לא שייך מוחזקי' בג' נדרסים כיון שלא הוחזק בודאי דורס וגם מה שמת' ב' אינ' חזקה כמ"ש באחרונים די"ל דמתו מחמת חולי או ריח רע של הטחור הדורס כמ"ש בדע"ת וד"ק. וכן במהר"ם שיק סי' פ"ו די"ל דמתו מחמת חולי וגם י"ל כמ"ש בתשו' בית שלמה דילמ' אדם גנב' אם כי מפקפק שם דאחזוקי אינשי לגנבי לא מחזקינן מ"מ גם חזקת דרוסה ליכא א"כ לענ"ד ג"כ להתיר העופות שברפס. אך מה שמעל' צדד להתיר גם העופות שהי' בגובה הלאט וגם העוף גדול שהי' בקרקעי' הדיר והביא להק"ת נביאים אחרונים להקל. והנה מ"ש בשם הש"ך ובשם א"ר להתיר בלא נודע אם שתקו או קרקרו. תמהני עליו הלא בש"ך ס"ק כ"ו החמיר בפצע א' מהם אפי' קטע רישא דחד מנייהו ואפי' בהוא והם שותקים וא"כ אם נחזיק לומר שעשה הדורס מעשה ע"י שמתו ג' או ע"י שלא נמצא מעופות הבר אווזות וגם לא העופות הקטנים א"כ לא גרע מפצע או דורס חד מנייהו דחיישי' לכולה: ומ"ש ע"ד הב"ח בעובד' שהי' על כלונס למעל' ולמטה ב' עופות קשורים דלגבי אותן שע"ג כלונס י"ל כא על והנה כפי לשון הב"ח במ"ש שהי' קשורי' באופן שלא הי' יכולי' לעשות למעלה דרך מהך טעמ' אמרי' דלא מחזיקי' ממקום למקום אבל האיך דיש מציאות שעלו לגבי חבריה' א"כ י"כ דגם הדורס עלה אחריה'. א"כ בנ"ד ל"ש האי טעמ'. ועוד הביא לצרף לדעת מקילים דדיר הוה מקום רחב וגם כי מקור' ועוד שהי' בידו לשמט דרך הדלת כדרכ'. והנה עוד יש להוסיף כיון שאין דורס מוחזק די"ל דהוה ע"י עכברים. ודילמא מ"ש ראטץ דאי"ל דרוסה אם כי דעת אחרונים דתולין יותר במצוי' ברדלס שהיא טחור. מ"מ בנד"ז דעת טוטו"ד דזה דוקא לענין העוף שנמצא בו ריעותא אבל לא לגבי אחרים. אלא שמהר"ם שיק חולק עליו בזה. והנה אם עכברים מצוים שם