לבושי מרדכי על יורה דעה לה

לומר ניטל בזה נראה כוונתו דלאו משום דשף וניתק ממקומ' חשיב לי' אלא כנטל עם היתר והיא דלשיטתו דאין סברא לומר כנטול עם מקומו כסב' הרמב"ן דלהכי מכשיר בטחול דישאר כד"ז דהיא עבה ובסונכי' משא"כ מררות ודקי' וכיו"ב. וע"כ ברגל לא משכחת לי' במקום צוה"ג או מקום א' דכהוה כנחתך וכיו"ב דרחב ועב ולא שייך לפעול איזה טריפות ע"י נטילת היתר לחוד. ע"כ בחר הרשב"א דאיירו שהיתר יוצא במקום בוקא דאטמא והיינו אשר עליו נאמר בגמר' דשף מדוכתי' וידוע שהוא עצם קטן מאוד (וכן בדקתי בפ' בבהמה צולעת וראיתי שהיא עצם קטן תחוב בחור קטן) וע"כ בנטלת היתר שייך שפיר כי גם העצם הקטן ינטל עמו ממקומו ואז פשיטא דחשיב כנשבר או נחתך ודאי דצריך עו"ב חופין אם כי הרשב"א בשיטתי' ס"ל דבנשמט ל"צ עו"ב חופין אבל כאן דנטל עם היתר ודאי דצריך ובנטילת היתר קרוב הדבר שלא יהי' עו"ב חופין וע"כ דייק כאלו נטל ממקומו ולא נתכוון להיות שף כבד כי נטל לבד ושף כבד ולשון ממקומ' כפשוט' ינטל ממקו' ויהי' כנשבר או נחתך כמו בשאר נטולי' דמה איכפת לן האיך יהי' או היכן היא כיון שנטל והא ידוע כי הפרמ"ג בכ"מ פירש דברי הרשב"א כנטול ביד ממש כנלע"ד: ומ"ש כ"ת למ"ד הוא הסמ"ק שהביא הב"ח דנשמט היד טריפה א"כ משכחת לה ג' ידיים דטריפה דהיינו אם היד יתר בעיקר' תוך הגוף. והנה בב"ח עצמ' מפרש כי דברי הסמ"ק דעיקר טריפות משום עיכול ניבי וגרע מבוקא דאטמא דעכול לחוד כשר והכא טריפה בעכול לחוד וע"ז ודאי לא שייך כנטול דלהוי כעכול. ובפרט לפמ"ש הב"ח בק"א להשיג על הפרישה דמטריף יתיר גף העוף לדעת הרשב"א והוא השיב עליו דהוה כחסר מתחלת ברייתא ול"ש נקב' הריאה כמ"כ הכא. ואי דקשי' למעלתו לדעת הרמ"א שהחמיר כהג"א והא ס"ל דדוקא בנצרר הדם מעבר לצלעו' ומשום ריאה. ודחי לק"מ כמובן ובפרט לפמ"ש במשבצות דכל דלאו מצ"ע טריפה ל"ש יתר כנטול. והנה עוד מתפלא ע"ד פרמ"ג במ"ש לס' שע' דור' דחסר יד בבהמה טריפה ובעוף כשר א"כ איך יפרנס הברייתא דלוי דכל מש"ח בבהמה הה"ד בעוף. והקשה מעל' לפמ"ש בדעת הרמב"ם דדוקא מ"ש במשנה נאמר זה הכלל ולא בדברי אמוראי'. ועוד לפלא בעיני' דאבר שאינה בעוף לא שייך לומר דיהי' ג"כ בעוף וכי נאמר בבהמה המסס ובה"כ טריפ' ואינ' בעוף. והנה המעיין בפרמ"ג דייק כי' דגף בעוף הוא במקום ידיים דהא ע"ז סובב קושי' דבעוף מבדק' ובבהמה ל"מ בדיקה וכן משמע בגמר' ובפוסקים ראשונים ואחרונים דגפיים דעוף היא במקום ידיים דבהמה: וראיתי מעל' פלפל בחכמה לתרץ דברי רשיז"ל במ"ש יתר כשמוט הירך ולא פי' כחסר ומשתמש יש בסברת הטעם דכל יתר כנטול משום דאינ' עושה פעולת' דכן ראה באיזה ספר. והנה בת"ח בסוגי' דף נ"ח וכן בכו"פ סי' נ"ד דיניקת אבר מתמצית הנפש בגוף הבהמה ולא יכלכל רק אברים השייכי' כלה וכל יתר אינ' יונק ולא יכלכל וע"כ יחסר או יטול וכל או"א כפי שיטתו שייך סברא זו כמובן: ועיין בחת"ס ג"כ משתמש בסברא זו: וראיתי פלפול' במ"ש ע"ד הש"ך סי' ע' סקכ"ט במ"ש ע"ד תשו' מהר"י הכהן בג' דעות שהביא המחבר בבשר שלא נמלח ובין בשר שנמלח ופלט כל דמו נתנו עם בשר בתוך שיעור מליחתו דע' א' אוסר אפי' דיעבד דל"מ מליח' לבשר זה שבלוע דם ממקום אחר. דעה ב' הוא סה"ת שמתיר בשר טפל דאיידי דיפלט דם דידי' יפלט גם דם הבא ממק"א. ודעה ג' רבותי' של הרשב"א מתיר אפי' בשר שנמלח ופלט כ"ד. ואחר פלפול ודרישת הפוסקים במ"ש החת"ס סי' ע"א המסקנא דצריך עכ"פ מליח' שנית. וא"כ תמה על הש"ך במ"ש ע"ד ר"י הכהן דס"ל דהא דהכריע המחבר דלענין לכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד יש להתיר. ופי' הוא ז"ל דהך תחילה ודיעבד לא קאי על מעשה המליח' דודאי גם דיעבד יש לאסור מפי המורה רק אם כבר בדיעבד פורש המורה להתיר לא מהדרינן עובד' והש"ך פליג עלי' דהפירוש כפשוט' לכתחילה לא יעשה כן ובדיעבד שעשה כן מורין להתיר' ועד"ז תמה מעל' האיך אפשר לומר כן דעד"ז אין כאן במכריע בדברי המחבר דפשיטא דאפי' הדעה ג' לא ס"ל לעשות כן לכתחלה כיון דבעי מליח' אח"כ שנית והא אפי' דבר דבעי הדחה קיי"ל בסי' צ"א דיש לזהר שלא יגע' בשר בגבינה אפי' בצונן דילמא משתלי ולא ידיח וכש"כ הכשר ותקון מליחה ובשלמא בשר טפל י"ל שפיר כיון דבלאו"ה בעי מליחה והוה דרכו בכך ולא אשתלי אבל בשר שנמלח כבר פשיטא דחוששי' לכתחלה. ויפה הקשה. וכן ראיתי בס' ברית מלח הוכיח מדברי המרדכי ושאר מפרשי' דאסור לכתחיל' מטעם חדש דהוה כמבטל אסור לכתחלה והוא מתפלא עד"ז שם באריכות נפלא. ואפשר לומר לקושי' כ"ת עפי"ד כו"פ סי' י' דס"ל דדוקא האיך דיש לחוש שיבא לידי אסור דאורי' חיישי' דלמא משתלי' וא"כ בבשר וגבינה דדרך לבשל' יבא לידי אסור דאורי' משא"כ דם שמלח' דרבנן וצ"ע בכ"מ ועוד אפשר לומר עפימ"ש באחרונים לפרש במ"ש בחולין דף ח' גבי טבח שצריך ג' סכינ' וא' לחתוך בו בשר וא' לחתוך חלבים ופריך בגמ' לתקן לי' חדא ויחתוך תחילה בשר ואח"כ חלבים וברש"י ותוס' שם וכן ברא"ש קשי' להו דהא בבהמה אחרת שוב יחתוך בשר אחר חלבים דהשתא ותי' דודאי ידיחנו. וקשה ג"כ כנ"ל דהא אפי' במידי דבעי הדחה לא סמכינן דידחנו ודילמא משתלי. ותירצו דמשו"ה דייק הרא"ש והחלב קרש ויראנ' ולא ישכח לתקנו וא"כ ה"נ ודאי אם ימלח הבשר זה על בשר כבר נמלח ופלט ימלא מחדש מדם וציר ויראנה פשיטא דיתקננה או ישאל האיך יתקן עכ"פ. ע"כ אין לחוש לכ"ז כנלע"ד. בד"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ.