לבושי מרדכי על יורה דעה לד

וה"נ למה ניחוש דהא עד שלא ישחוט ויבדוק בנ"מ אינו עשה אסור ולאח"כ הא רואה ולא יאכל ואי משום מכירה לנכרי בלא"ה י"ל כמ"כ דאם יבא לידי ברור לא יאכל. ויש להעיר לענין לאכול החלב לאחר י"ב חדש דילמא יתברר שהוא טריפה והיא קושי' רשיז"ל בחולין דף י"ב ועכ"ח לומר כי מהרמשי"ק סברתו רק לדעת הרמב"ם ובזה ג"כ צ"ע סברתו כמובן ועיקר הסבר' של מהרמשי"ק היינו בקדוש החודש שודאי עשוי' להתברר דודאי הב"ד יקדש החדש משא"כ בטריפות כנ"ל דהא אם יאכל בלא שליקה עדיין אינו מבורר. ועיין בחת"ס בכמה מקומות דהאיך דהתורה סמכה על רוב אם נתגלה אח"כ שהיא מן המעוט אי"צ כפר' גם באה"ע הזכיר סברה זו: ב) בשאלת ג' ביצים שנתבשלו יחד ונמצא בא' מהם כמין טיפת דם והבאת דברי מהרשי"ק שמחמיר לאסור הכל ובת' מהרש"ם דעתו להתיר. ודאי לדעת הט"ז וש"ך אליב' דרמ"א מותר בספיקא אם נמצא במקום האוסר ובלבושי שרד בחדושי דיני' סי' כ"ז מתיר הבצי' ואוסר המים וכלים דהוה מין בשאי"מ ורק בהפ"מ כגון שנתערב בשאר תערובות נוטה להתיר וע"ד הטיפות שדומי' לבשר כאשר באתי הנה הייתי מסתפק במראה זו ואח"כ נאמר לי כי הרבנים הגאונים ז"ל אשר הי' ק"ק פה הי' מכשירין. ועתה נאמר לי מפי ידידי הה"ג מהו' חיים צבי דומ"ץ ק"ק פה נ"י כי דודו הגאון מהרא"צ ב"י רב"ד דק"ק בר"ס. כתב על זה תשוב' ארוכ' ואחר דרו"ח נתברר כי זה בא מתרנגולי' הגדולי' אשר נתערב' בתרנגולי' שלנו ואין בו חשש: ג) שאלה ע"ד ראובן ששלח שמעון בשליחות לראובן בן יעקב הדר בעיר באטואר בשכר חמש זהובים וכשבא לבאטאר לא מצא לראובן כי הוא דר במקום אחר ורק אביו דר בבאטאר והמשלח טוען כי לא אמר רק לסימנא וכוונתו היה על אביו. ודעת מעכ"ת דתלי' בפלוגת' הב"י ורמ"א ח"מ סי' מ"ט בשני יוב"ש דאם כתב שליט' וכר"ו דהב"י ס"ל דקאי על יוסף המדובר בו ורמ"א ס"ל דקאי אדסליק מניה והוה שפיר סי' וא"כ ה"נ כן ולענ"ד אין הדמיון עולה יפה דשם הוה דרך שבח וברכה דקאי על גוף האדם שמברכו ומשבחו אבל בכנוי המקום גם הרמ"א מודה דקאי על המדובר בו דהא בכל הגיטין כך כותבי' פב"פ העומד היום במקום פלוני ועיי' באה"ע סי' קכ"ו וכן הוא בתופס גט הרי"ף וכן בתופס גט של הרא"ש א"כ עכ"ח צריך לחלק בהכי. ע"כ לענ"ד דהדין כמ"ש בח"מ שי' של"ג סעיף ב' בשוכר הפועלים ולא מצאו מה לעשות דתלי' אם הבע"ב פשע בזה צריך לשלם להם וגם תלי' אם ישלם ההיזק או כפועל בטל והכא הא לא בטל אדרבא עבד וטרח ובלא"ה דעת הש"ך עיקר כדעת הב"י ורק בדרך את"ל קאמר דהוה ספיקא ואין מוציאי' אבל דעתו בלא"ה דהוה כשני יוב"ש ואין מוציאי' וכן בנתיבות סתם דהש"ך דעתו כהב"י ע"כ לענ"ד דצריכי' להתפשר ביניהם או"נ דו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן ל"ב ב"ה אול"י ו' עש"ק פ' וישלח תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר על ראש חביבי הב' החתן תמים חו"ב יו"ש מהו' מרדכי בריסק נ"י. והנה בעצם הנשבר בתרנגולת למעלה מאצבע ובנמצא אחר אכילה והי' נקשר שע"ש יחדיו ידובקו ז"ל. והנה לשון זה סותר את עצמ' כי בסי' נ"ה סעי' י"ב אומר לשון זה בשבר עם שבר יחדיו ידובקו אבל בשבר על שבר לא שייך יחדיו כי זה נמשך למעלה וזה למטה וזה הוא בסיפא במקום אסור' דלא מהני אפי' שלב"מ צוה"ג. ע"כ צריך לישא ולתן בב' אופנים הנ"ל, והנה בשבר עם שבר כבר הודה זקן מאור עינינו בנוב"י מהדו"ק סי' כ"א וסיים דאפי' אם עוקץ נראה יוצא מהשברים יש לסמוך אט"ז דמקרי שבר עם שבר. ואי דמשום חשש צוה"ג דיש לומר דבעי ממש חזר למקומ' הראשון מ"מ סיים דכחו דהתיר' עדיף א"כ מתיר אפי' גוף העוף ומטעם ס"ס עייש"ה. ואם דעתך לומר שבר על שבר כלומר דלא חזר למקומ' הראשון שלא באופן שדבר בו הנוב"י סי' כ"א הנ"ל. מ"מ ראיתי בחכ"א כלל כ"ד סי' י"ד נראה דבהפ"מ יש להכשיר האיך דא"א לבדוק כגון שנאכל אפי' בלא שבר עם שבר דהא ציין כמ"ש בס' ז' ושם נאמר דאינ' שבר עם שבר ומ"מ מתירו וא"כ כש"כ כאן בכלים שאב"י אלא שנודע הספק קודם שאב"י. ובלאו"ה האחרונים מקילים במקום הפ"מ בעוף הדק כמ"ש בפרמ"ג ואחריו נמשכו האחרונים בד"ק ודע"ת. וא"כ אם יש הפ"מ בכלים יש להקל לענ"ד ומה שבידו להגעיל יגעילו. ולענין שאר תערוב' יפה דברת דיש סניף ג"כ להתיר הכלים כמ"ש. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"ג ב"ה בשנת תרס"ט לפ"ק. פה מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש כבוד האברך החריף ובקי יו"ש מהו' שמואל מנחם קליין ני' בק"ב (כעת חבדק"ק שעבעש) יצ"ו. הנני להשיבו על החזות קשות אשר ראיתי במכתבו ע"ד הרשב"א בת' סי' ג' וסי' שצ"ו וכן בתה"ד שחולק על רשיז"ל ורמב"ן ז"ל בפירוש כל יתר כנטול דנטול היתר לחוד ורק דמשו"ה ב' ערות וב' דקי' טריפה דישאר עכ"ח נקוב משא"כ בב' טחולי' דישאר כד"ז ורק על יתיר ברגליים פי' דהוא משום בוקא דאטמא. והקשה מע"כ דהא אינ' טריפה רק בעיכול ניבי' וזה לא יפעול נטילת היתר. ועד"ז הביא ג"כ דברי הלח"מ שהקשה כזה ע"ד רשיז"ל הביאו בשפ"ד סי' נ"ה סק"ח. ודאי היא קושי' עצומה וט"מ לענ"ד לפי דקדוק דברי הרשב"א בת' משום בוקא דאטמא דניטל מדוכתי' דקדוק