לבושי מרדכי על יורה דעה לג

אחרונים. ועוד עד הלום אין דעתי שוה לי להיות דעת הגאונים לאחדים. כי הגאון בנוב"י מהדו"ת סי' כ"א החמיר שלא לעשות לחלק הפנים רק י"א צלעות כי אפי' בשר זה צריך אומן מנקר. ובשו"ת חת"ס סי' ס"ח הביא דברי' וגם דברי זבח שמואל. והוא ז"ל השיב כי יניחו מנהג ישראל על מקומ' כפשטות דברי מ"ב כי צלע י"ג ג"כ רק חומר' בעלמא ומותר הבשר שבין צלע י"ב לי"ג רק צריך להפשיט השלים משום חלב הכסלים. עד הבטן וטבור שקרוב לחלב הפריסה ומחלק שם בין מקום למקום כי רק בק"ק פראג ששם מנקרים האחוריי' לכן מניחים הקצבים להם לנקר כל וכל ואם יעשו חלק פני' עד י"ג צלע' הם הקצבי' לא ינקר' כלום ויבא לידי אסור אבל במקומינו שאינ' מנקרים אחוריים כלל יודע להזהר לנקר אותם שלים. ועתה מנהגינו עפ"י מרן חת"ס ובל"ס כי סומכי' עליו ואליו ינהרו מכל תפוצות ישראל על פיו יצאו ויבאו. אכן לפמ"ש בפ"ת סי' ס"ד הביא ת' שיבת ציון מהגאון מהר"ש שמיישב דברי אביו זצ"ל כי דברי מ"ב הם אמורים על צלע י"ג שאינ' רק חומרא בעלמא היינו עם ב' צלעות שאצל החזה שאינן בכלל י"א צלעות גדולות וא"כ עם ב' אלו הוה י"ג וכן דעת פרמ"ג שם וכ"ד הגה' מהרב"ף. ועל אות' צלע י"ג היינו י"א שהוא אחרונה שבגדולות. אבל ישנו קהילות שטעו כי דברי מ"ב הם אמורים י"ג לאחר י"א צלעות גדולות והם מכלל צלעות קטנות שה' ג' כמ"ש הש"ך סי' נ"ד בזה רבה המכשלה כי ודאי שם יש חשש חלב גמור מן הכסלים בין מגב' בין בבטן שהוא אחר הטבור. ובאמת כי דבריהם נכונים דהא הב"ח בסי' נ"ד בפירוש אמר גבי יתיר צלע א' שהוא כשר ואינ' בכלל יתר כנטול עפי"ד תה"ד רק הצלע יתיר' נמנעים לאכלו משום חלב הכסלים והא יתיר צלע ל"ש רק בגדולות וא"כ מוכח בהדי' דחשבינן י"ג היינו י"א ובלא צלעות קטנות דאל"כ אלא עם ב' קטנות למה נמנעים מצלע זו דוקא, וזה ראי' שאין עלי' תשובה. וא"כ מעתה צריך למודע' אם במקומו שעושים י"ג צלעות היינו עם ב' שאצל החזה והוא י"א בגדולות. יניח להם מנהגם כמ"ש בחת"ס שאי"צ רק להסיר השלום והקרום וכיון דמעולם עשו כך הלא כבר בקיאים הם מה כי מנקר זה או זה, וכן המנהג במקומינו ולדברי שיבת ציון הנ"ל גם הנוב"י מודה בזה ולית כאן פלוגת' כלל. אבל אם עושים י"ג צלעות עם ב' צלעות קטנות שהן אח' י"א גדולות שיש בהן מוח אשר הטריפות אינה תלוי' בו, ודאי צריך למחות בידם בכל תוקף כי שגגה הוא דלכ"ע אסור גם לדברי מרן חת"ס, (ונראה שלא רא' דברי שיבת ציון הנ"ל): וע"ד נקור הטחול ודאי צריך בקיאות ואומנו' לנקר ובפרט הסמפונות כמבואר בסי' ס"ד דצריך לחטט אחריהם ומי בקי בזה כי אם היודע לנקר, וכן נוהגין כאן לנקר במקולין. וע"ד נקוי המקוה, ודאי פשטיות המשנה פ"ז דמקואות מ' ה' דג' לוגין אם נפלו לתוכה טיפת יין ומראיהן כמראה יין ל"פ המקוה וה"ה בש"ע סי' ר"א. אבל ראיתי בתוס' רע"א על המשניות שהפלא לתמוה מסוגי' דמכות דלרבא פשיטא לי' דמתני' חסר קורטב קתני ורק ר"פ מספק' לי' וראוי' לפסוק כרבא ואח"כ מיישב לדינא. והנה במקוה שהי' כאן לא נהגתי רק לנקות ע"י כלים נקובים ככונס משקה ואין חשש כמ"ש הט"ז והש"ך רק פ"א שנקו המקוה ולא הייתי בביתי וכשבאתי בתוך כך עשיתי תחבולה זו ע"י יין. ואם רוצה לעשות שניהם דהיינו ע"י כלים נקובים וגם אח"כ להכשיר ע"י יין המים אשר ישארו להציל מחששא כקושי' הט"ז והש"ך תע"ב. ועיין בשו"ת אבני צדק בענין זה דראוי' לעשות שניהם אפי' ע"י חלב עיי"ש. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ל"א שוכ"ט על ראש כבוד הרב החריף ובקי נפלא עשה פלא כש"ת מהו' אברהם ליב שפרייער אבן יקרה ק"ק באגאד יצ"ו. ראיתי מעל' עשה פליליות בדבר שאלה על עוף שנפל לאור ושהת' בספק בין טעינה לטעינה כ"א יום ואח"כ נמצאו בנ"מ ירוקי' שהאדימו ואדומים שהוריקו ובאת לפלפל בדבר חת"ס סי' נ"ב דס"ל דמהני שהיי' י"ב חדש גבי בהמה והבאת דברי מק"מ דס"ל דגם בעוף מהני ודעתך כיון שמצוי' בעוף שיחמרו בנ"מ ולדעת המהרש"ל היא רק על הרוב הסברא דלא מהני בזה. והנה לדידן דקיי"ל בסי' נ"ב סעיף ה' בידוע שנפל' לאור ואינו ידוע אם נשתנו בנ"מ אסורי'. דבריך מילי דסבר' ננהו די"ל דהוה כודאי טריפה אבל הא דעת מהרש"ל הביא' בט"ז סק"י דמתיר בלא נודע דנשתנו בנ"מ י"ל דלשיטתי' אזיל מ"מ נראים דברי מק"מ דהא החת"ס שם ויפרש דברי' דאפי' למ"ד בבהמ' לא חיישינן היינו משום דעורה קשה אבל התם בחצים מרותחי' אשר לבונם מגיעי' עד בני מעיי' א"כ היינו בהמה היינו עוף כמובן. אלא שבנדון זה דנמצא' בנ"מ שנשתנו פשיטא דדינם כודאי טריפה ולא מהני כ"א יום. ועוד דנראה דהי' איזה ס' בהני כ"א יום לפמ"ש הנוב"י מהדו"ת דצריך להפסיק דוקא מסוף טעינ' ראשונה יפה הורית כדוכ"ד: ומ"ש מע"כ ע"ד מהרמשי"ק או"ח סי' ער"א במ"ש דהאיך הדבר יבא לידי בירור לא אזלינן בתר רובא ומה"ט יו"ט ב' ס' מה"ת וא"כ הכא לדעת מהרש"ל די"ב חודש הוא מטעם רוב הא יבא לידי בירור בזה לא הבנתי דבריך דהתם ודאי עומד' להתברר ועשה אסור למפרע משא"כ בטריפות דכל זמן שאינו אוכל ע"י שחיטה ליכ' ברור ולאחרי כן הא הוה כמו שאר טריפות דסמכינן ארובא וכי נימא דלא יאכל עד שיבדוק ח"י טריפות ועכ"ח צ"ל דשם עכ"ח יתברר משא"כ הכי